בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
24
Die Jungfrau schläft in der Kammer,
der Mond schaut zitternd hinein;
da draußen singt es und klingt es,
wie Walzermelodein.
"Ich will mal schaun aus dem Fenster,
wer drunten stört meine Ruh."
Da steht ein Totengerippe,
und fiedelt und singt dazu:
"Hast einst mir den Tanz versprochen,
und hast gebrochen dein Wort,
und heut ist Ball auf dem Kirchhof,
komm mit, wir tanzen dort."
Die Jungfrau ergreift es gewaltig,
es lockt sie hervor aus dem Haus;
sie folgt dem Gerippe, das singend
und fiedelnd schreitet voraus.
Es fiedelt und tänzelt und hüpfet,
und klappert mit seinem Gebein,
und nickt und nickt mit dem Schädel
unheimlich im Mondenschein.
צְעִירָה יְשַׁנֶּה בַּחֶדֶר
סַהַר בָּהּ מַבִּיט רְתֵת.
בַּחוּץ שִׁירָה וְזֶמֶר,
שִׁיר רִקּוּד הַמֵּת.
הָבָה אַבִּיט בַּחַלּוֹן.
שֶׁלֶד לְמַטָּה, הוּא גַּל עֲצַמוֹת:
מִנַּגָּן בְּכִנּוֹר, מֵקִים שָׁם שֶׁאוֹן
מְלַמֵּד אֶת רַגְלָיו לִרְקֹד.
בִּדְבָרֵךְ לֹא עָמַדְתְּ,
הִבְטַחַתְּ אֶתִּי לִרְקֹד.
נֶשֶׁף כָּאן בֵּין קְבָרוֹת,
הָבָה נִרְקֹד, נִקֹּד.
כְּבַעֲבוֹתוֹת הַקֶּסֶם
הַצְּעִירָה נִמְשֶׁכֶת
אַחֵר הַשִּׁיר וְזֶמֶר
שֶׁמְּנַגֵּן הַשֶּׁלֶד.
הוּא קוֹפֵץ וְרוֹקֵד,
וְעֲצְמוֹתָיו שָׁרוֹת:
בְּרֹאשׁוֹ מְנַדְנֵד
בְּאוֹר סַהַר נוֹרָאוֹת.
25
Ich stand in dunkeln Träumen
Und starrte ihr Bildnis an,
Und das geliebte Antlitz
Heimlich zu leben begann.
Um ihre Lippen zog sich
Ein Lächeln wunderbar,
Und wie von Wehmutstränen
Erglänzte ihr Augenpaar.
Auch meine Tränen flossen
Mir von den Wangen herab –
Und ach, ich kann es nicht glauben,
Daß ich dich verloren hab.
שִׁקּוּעַ בַּחֲלוֹם
הִבַּטְתִּי בִּתְמוּנָתָהּ,
וְהִנֵּה, לְמוּלִי לְפֶתַע
דְּמוּתָהּ כְּחַיָּה עַתָּה.
בְּחִיּוּךְ נִפְלָא
שְׂפָתֶיהָ שׁוּב פּוֹרְחוֹת:
וּכְמִדְּמָעוֹת שֶׁל עֶצֶב
שְׁתֵּי עֵינֶיהָ בּוֹרְקוֹת.
גַּם דִּמְעוֹתַי זָלְגוּ
גָּלְשׁוּ הֵן עַל פְּנֵי:
הָאַבִין: אִבַּדְתִּיךְ?
וּמָה רַב הוּא הַדְּוַי!
26
אַטְלַס עָלוּב נֶפֶשׁ! עוֹלָם,
אֶת כָּל עוֹלָם הַכְּאֵב עָלַי לָשֵׂאת,
אֶת הַבִּלְתִּי נִתֵּן לָשֵׂאת,
עַד יִשָּׁבֵר בְּקִרְבִּי לַבֵּי..
לֵב גֵּאֶה! הֵן כָּךְ רָצִיתָ,
חָפַצְתָּ מְאֻשָּׁר לִהְיוֹת, מְאֻשָּׁר אֵין קֵץ!
אוֹ עָצוּב מְאֹד, לֵב גָּאוֹן!
אִם כֵּן, עַתָּה הִנֵּה אַתָּה עָצוּב.
Ich unglücksel'ger Atlas! eine Welt,
Die ganze Welt der Schmerzen, muß ich tragen,
Ich trage Unerträgliches, und brechen
Will mir das Herz im Leibe.
Du stolzes Herz! du hast es ja gewollt!
Du wolltest glücklich sein, unendlich glücklich,
Oder unendlich elend, stolzes Herz,
Und jetzo bist du elend.
27
הַיָּמִים חוֹלְפִים, דּוֹרוֹת
בָּאִים, עוֹבְרִים, שָׁנָה עוֹבֶרֶת,
אֲבָל הָאַהֲבָה
לְעוֹלָם נִשְׁאֶרֶת.
וְלוּ שׁוּב , גְּבִרְתִּי, רְאִיתִיךְ
עַל בִּרְכַּי כּוֹרֵעַ,
עוֹדוֹ פּוֹעֵם, לִבִּי יֹאמַר לָךְ:
אֵלַיִךְ אֶתְגַּעְגֵּעַ.
Die Jahre kommen und gehen,
Geschlechter steigen ins Grab,
Doch nimmer vergeht die Liebe,
Die ich im Herzen hab.
Nur einmal noch möcht ich dich sehen,
Und sinken vor dir aufs Knie,
Und sterbend zu dir sprechen:
»Madame, ich liebe Sie!«
28
חָלַמְתִּי עַל לְבָנָה עֲצוּבָה,
מַזָּרוֹת עֲצוּבִים בַּשְּׁחָקִים,
בָּאֶתִּי אֶל מְעוֹן הָאֲהוּבָה
בְּמֶרְחַקֵּי מֶרְחַקִּים.
הִגַּעְתִּי אֶל דֶּלֶת בֵּיתָהּ,
נָשַׁקְתִּי לְכָל אֶבֶן שֶׁדָּרְכָה עָלֶיהָ,
שֶׁבְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ הִבִּיטָה
וְנָגְעָה בְּכַפּוֹת רַגְלָיהָ.
הַלַּיְלָה הָיָה קַר, קַר הָיָה בַּקֶּרֶת,
קָרָה הָיְתָה הָאֶבֶן עַל הַסַּף.
בַּחַלּוֹן הִיא עֶמְדָּה, דּוֹמֶמֶת, חִוֶּרֶת,
מוּאֶרֶת בְּאוֹר יָרֵחַ מִוּכְסַף.
Mir träumte: Traurig schaute der Mond,
Und traurig schienen die Sterne;
Es trug mich zur Stadt, wo Liebchen wohnt,
Viel hundert Meilen ferne.
Es hat mich zu ihrem Hause geführt,
Ich küßte die Steine der Treppe,
Die oft ihr kleiner Fuß berührt
Und ihres Kleides Schleppe.
Die Nacht war lang, die Nacht war kalt,
Es waren so kalt die Steine;
Es lugt' aus dem Fenster die blasse Gestalt.
איזו בלדה יפה על נושא מוכר –
האהוב הבא מארץ המתים לנגן לאהובתו.
נורא ומכמיר השלד הזה המנגן לאהובתו
אכן אהבה נצחית יש רק בשירים…
חנה,
תודה,
גם את בין המשכימים-משכימות
העיקר שהתרגום הוא טוב.
Fishing:
את עוקבת אחר הקולקציה הגדלה ותמרבה…?
התרגום אכן טוב ,משה , אם אהבתי את השיר הרי זה בזכות התרגום הטבעי שאפשר לי זאת
עוקבת אחר השירים
איזה מפעל יפה