השיבה הביתה – משיר 19 והלאה – מאסף 2

17

Da droben auf jenem Berge

Da droben auf jenem Berge,
Da steht ein feines Schloß,
Da wohnen drei schöne Fräulein,
Von denen ich Liebe genoß.

Sonnabend küßte mich Jette*,
Und Sonntag die Julia,
Und Montag die Kunigunde,
Die hat mich erdrückt beinah.

Doch Dienstag war eine Fete
Bei meinen drei Fräulein im Schloß;
Die Nachbarschafts-Herren und Damen,
Die kamen zu Wagen und Roß.

Ich aber war nicht geladen,
Und das habt ihr dumm gemacht!
Die zischelnden Muhmen und Basen,
Die merktens und haben gelacht.

הערה בדבר תרגום שמות הבנות הגרמניות:

Jette היא יהודית. יוליה  תורגם לשם יעל, בעקבות זאליקסון ( רם ויעל): קוניגונדה פירוש שמה  בעלת מריבות אמיצה: מירב במקרא  עשויה לשאת את שמה.  

שָׁם עַל רֹאשׁ הַהַר

עוֹמֶדֶת לוֹ טִירָה,

שָׁלֹשׁ שָׁם נְעָרוֹת

 בָּהֶן עֵינִי שׁוֹרָה.

שַׁבָּת לִי יְהוּדִית תִּשַּׁק,

בְּיוֹם רִאשׁוֹן   יָעֵל,

בְּיוֹם שֵׁנִי זוֹ מֵרַב

אַהֲבַת   יוֹמָן תָּהֶל.

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי – מְסִבָּה

אוֹתָהּ שֶׁלְּשֶׁתֶן עוֹרְכוֹת.

עַל גַּב סוּס, בַּמֶּרְכָּבָה,

בָּאִים אוֹרְחִים, אוֹרְחוֹת.

אַךְ אוֹתִי לֹא הִזְמִינוּ:

מֵחָכְמָה רִחֲקוּ.

שָׁמְעוּ דּוֹדוֹת רַכְלָנִיוֹת

לִחְשְׁשוּ, צָחֲקוּ.

18

שָׁם, רָחוֹק בָּאֹפֶק

אֲפוּפֵי אֵדִים

הִנֵּה צְרִיחֵי הָעִיר

 בְּאֹפֶל מְרַצְּדִים..

רוּחַ כַּנֵּד מְבַדֶּרֶת

גַּלִּים בְּגוֹן אֵפֶר.

סַפָּן עָצוּב בִּסְפִינָתִי

חוֹתֵר בְּקֶצֶב אֵבֶל.

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב עוֹלָה,

בִּמְלוֹא עוּזָּה עוֹמְדָּהּ:

מְאִירָה אֶת הַחוֹף בּוֹ

זוֹ שֶׁאַהֲבָתִי אָבְדָה.

Am fernen Horizonte
Erscheint, wie ein Nebelbild,
Die Stadt mit ihren Türmen,
In Abenddämmrung gehüllt.

Ein feuchter Windzug kräuselt
Die graue Wasserbahn;
Mit traurigem Takte rudert
Der Schiffer in meinem Kahn.

Die Sonne hebt sich noch einmal
Leuchtend vom Boden empor,
Und zeigt mir jene Stelle,
Wo ich das Liebste verlor.

89

19

Sei mir gegrüßt, du große,
Geheimnisvolle Stadt,
Die einst in ihrem Schoße
Mein Liebchen umschlossen hat.

 Sagt an, ihr Türme und Tore,
Wo ist die Liebste mein?
Euch hab ich sie anvertrauet,
Ihr solltet mir Bürge sein.

Unschuldig sind die Türme,
Sie konnten nicht von der Stell,
Als Liebchen mit Koffern und Schachteln
Die Stadt verlassen so schnell.

Die Tore jedoch, die ließen
Mein Liebchen entwischen gar still;
Ein Tor ist immer willig,
Wenn eine Törin will.

תְּבֹרְכִי, עִיר וָאֵם,
מְלֵאֲתִי סוֹדָהּ,
בָּהּ גָּדְלָה אֲהוּבָתִי
שֶׁאֶת לִבִּי צוֹדָה. 

אִמְרוּ נָא מִגְדָּל וָשַׁעַר
 אַיֵּה הָאֲהוּבָה?
הֵן בְּיֶדְכֶם הִפְקַדְתִּיהָ
כַּעֲרֵבִים עֲבוּרָהּ. 

חַפִים הַמִּגְדָּלִים
לֹא יָדְעוּ כִּי הוֹדָהּ
לָצֵאת אֶת הֵעִיר פֶּתַע
עִם מִזְּוָד וּכְבוּדָה. 

הַשַּׁעַר אֲבָל נָתַן לָהּ 
וְהָיְתָה מִסְתּוֹלֶלֶת .
בַּשַּׁעַר שְׁבִיל סָלוּל
לְכָל מִשְׁתּוֹלֶלֶת.