בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
נותרו מספר עותקים – מהאינטרמצו הלירי, בהוצאת עתון 77. 50 ש"ח+5 ש"ח דמי משלוח.
תתפלאו לשמוע, אבל זה קורה...
19
Sei mir gegrüßt, du große,
Geheimnisvolle Stadt,
Die einst in ihrem Schoße
Mein Liebchen umschlossen hat.
Sagt an, ihr Türme und Tore,
Wo ist die Liebste mein?
Euch hab ich sie anvertrauet,
Ihr solltet mir Bürge sein.
Unschuldig sind die Türme,
Sie konnten nicht von der Stell,
Als Liebchen mit Koffern und Schachteln
Die Stadt verlassen so schnell.
Die Tore jedoch, die ließen
Mein Liebchen entwischen gar still;
Ein Tor ist immer willig,
Wenn eine Törin will.
תְּבֹרְכִי, עִיר וָאֵם,
מְלֵאֲתִי סוֹדָהּ,
בָּהּ גָּדְלָה אֲהוּבָתִי
שֶׁאֶת לִבִּי צוֹדָה.
אִמְרוּ נָא מִגְדָּל וָשַׁעַר
אַיֵּה הָאֲהוּבָה?
הֵן בְּיֶדְכֶם הִפְקַדְתִּיהָ
כַּעֲרֵבִים עֲבוּרָהּ.
חַפִים הַמִּגְדָּלִים
לֹא יָדְעוּ כִּי הוֹדָהּ
לָצֵאת אֶת הֵעִיר פֶּתַע
עִם מִזְּוָד וּכְבוּדָה.
הַשַּׁעַר אֲבָל נָתַן לָהּ
וְהָיְתָה מִסְתּוֹלֶלֶת .
בַּשַּׁעַר שְׁבִיל סָלוּל
לְכָל מִשְׁתּוֹלֶלֶת.
מסתוללת= מתיהרת, רומסנית.
20
So wandl' ich wieder den alten Weg
Die wohlbekannten Gassen;
Ich komme von meiner Liebsten Haus,
Das steht so leer und verlassen.
Die Straßen sind doch gar zu eng!
Das Pflaster ist unerträglich!
Die Häuser fallen mir auf den Kopf!
Ich eile soviel als möglich!
הִנֵּה אֲנִי שׁוּב בַּדֶּרֶךְ.
כָּאן רְחוֹב מֻכָּר:
אֶל בֵּיתָהּ הִיא בָּא אֲנִי,
הָעוֹמֵד כֹּה רֵיק וְקַר.
הָרְחוֹבוֹת צָרִים!
הַמִּדְרָכָה זָרָה:
הַבַּיִת הַזֶּה נוֹפֵל עָלַי!!
אָרוּץ כְּבָר חֲזָרָה.
21
Ich trat in jene Hallen,
Wo sie mir Treue versprochen;
Wo einst ihre Thränen gefallen,
Sind Schlangen hervor gekrochen
בָּאתִי אֶל אוּלַמּוֹת
בָּם נָדְרָה אֱמוּנִים,[
מָקוֹם נָטְפוּ דְּמָעוֹת
הָיָה לִמְעוֹן פְּתָנִים.
22
Der Doppelgänger
Still ist die Nacht, es ruhen die Gassen,
In diesem Hause wohnte mein Schatz;
Sie hat schon längst die Stadt verlassen,
Doch steht noch das Haus auf demselben Platz.
Da steht auch ein Mensch und starrt in die Höhe
Und ringt die Hände vor Schmerzensgewalt;
Mir graust es, wenn ich sein Antlitz sehe -
Der Mond zeigt mir meine eigne Gestalt.
Du Doppelgänger, du bleicher Geselle!
Was äffst du nach mein Liebesleid,
Das mich gequält auf dieser Stelle
So manche Nacht, in alter Zeit?
דְּמוּת כְּפוּלָה
שָׁקֵט הוּא הַלַּיִל, נָחִים הָרְחוֹבוֹת.
בְּבַיִת זֶה הָיָה אוֹצָרִי אָז גָּר.
הִיא עָזְבָה אֶת הֵעִיר מִזְּמַן לַאֲנָחוֹת
רַק הַבַּיִת הַיָּשָׁן בִּמְקוֹמוֹ נִשְׁאַר.
כָּאן עוֹמֵד אָדָם וּמַבִּיט אֶל עַל,
מְרַצֵּץ אֶצְבָּעוֹת, כְּאֵבוֹ לֵב פּוֹלֵחַ.
בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנָיו כֻּלִּי אֶתְחַלְחָל,
כִּי הֵן מִשְׁתַּקְּפוֹת בִּדְמוּת הַיָּרֵחַ.
דְּמוּת כְּפוּלָה! רֵעִי לְמַסָּע!
מָה תְּחַקֶּה כְּקוֹף אֶת קִינַת הַדּוֹדִים
שֶׁהָיְתָה עָלַי כָּל כָּךְ לְמַשָּׂא
בַּיָּמִים עָבָרוּ, לֵילוֹת נְדוּדִים?