בננות - בלוגים / / נקמה בגויים אשר לא ידעוך
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

נקמה בגויים אשר לא ידעוך

רישומים

 

הבית מלא כלים חשמליים –  טלפונים ניידים ונייחים, מפוזרים בכמה חדרים: TV  (2, אחד בחדר הילדים), מכונת כביסה, מכונת ייבוש, פטפון נעים קול, ישן אבל עוד פועל: מקרין DVD שקיים אך איננו בשימוש (אך מחובר), מקרר, מנורות לילה, ניאונים מנגנים, לוחשים, ממלמלים וככלל משמיעים קולם:  מיקרוגל, ומעל לכל – המחשב.

עכשיו מה קורה?  לכלים המוסיקליים האלה מצטרף אורח לא קרוא, שלא היה בתכנייה.  

אתה יושב בשקט ומשלח הגיונותיך על פני מים עמוקים –  בינתיים הכל פועל,  אפילו  יותר מדי: כולם שקודים לחנכך לסדר הטוב.  אם שכחת ולא החזרת את השפופרת של הטלפון על מכונו – הוא מתחיל לזמר: לא סגרת את דלת המקרר במקרה – השארת אותו ולו כסדק פתוח – ( אצלנו דלת המקרר איננה נסגרת אוטומטית, כבכל מקרר המכבד עצמו לדעת),  – הוא מצפצף. כלב נאמן היה כבר הולך לישון – המיקרוגל גמר את פעילותו, עכשיו הוא מצפצף, מקים רעש ומקים אותך מעל מושבך בצו עליון, איננו מרשה לך לשכוח אותו  ואת מעשי הבישול שבידך. זו מין חיה כזו העומדת על המשמר ומכריחה אותך לבצע את זממך בעניין המקרר או המיקרוגל וכו'. המכונות משתלטות על חיינו  ומצוות עלינו מה לעשות כדי שלא להזניחן וכדי לטפל בהן כבמשרתי בית טובים.  הן דורשות את שלהן – כמעט כמו חתולה רעבה ומייללת.

ובכן, מעשה שהיה כך היה: לפתע שמעתי קולות  מוזרים שחזרו על עצמן, באופן קצת מונוטוני, אחת לכמה דקות.  משהו מהכלים האלה יצא מכליו – וודאי  מלין הוא על כי שכחתי לשים אליו לב: לא פלא, הן אפילו לא העליתי על דעתי את עצם קיומו,  ועתה  – נעלב, מסתתר בביישנות בפינתו – אינני יכול אפילו למצוא אותו ולגלות מניין הוא מיילל.

אלה הרי אינן מיודעיי שמניתים מקודם – המקרר, הפלואורסצנט וחבר מזמריהם – זה קול חדש. המשמיע המוזר הוא בבחינת נעלם – כמעט כמו מתכתב אנונימי שבזה הוא מוצא את תכלית חייו, להטריד ולא להזדהות.

אז סובלים זמן מה, אך לבסוף נמאס. כלי, כלי, התגלה!  כיצד מתנכלים לו. אפשר להוריד את השלטר (קרי מפסק ראשי, אבל השפה המקורית מדויקת יותר כי הוא השולט בכל מעשי החשמל העבריים). ולנתק כל כלי  ממקור חיותו, בבחינת "הבה נתחכמה לו" – אז וודאי יימאס לו ולא יהיו לו כוחות לצפצף יותר. ואמנם, כך תדע  שקולות היללה אינם מגרון חתול. (אם ניתקת את החשמל ועדיין מילל, אז זה חתול, או צרצר). אך זאת ידעת גם בלאו הכי.

מובן שזה איננו פיתרון – לשבת בחושך, לתת למה שבמקרר להתחמם, להתקלקל,  להתנתק במחשבה מהעולם מכל וכל. יש לפעול ביתר אבחנה.

אני מנתק חלקים של הבית ממקור האור, ואחר, משמתברר לי  א) שלא עלה בידי לגלות את מקור הקול המטריד  ב)  או, לחילופין, כי אכן הצלחתי לכבות את הקול ( מבלי למצוא את מקורו), – אני מחבר אט אט את הכל בחזרה, את מכונת הכביסה, את המקרר, את המיקרוגל – עתה שקט  יירד על הבית.

כן, שקט, אך שקט קצת מוזר.  

הרגשה משונה אופפת אותך. אחר אט אט מתברר: אין קליטה בטלוויזיה. גם  אין לך כבר קשר עם העולם דרך האינטרנט. ומעל לכל,  כפי שבמהרה מתברר, גם אין בידך לקרוא לעזרה – הטלפונים מנותקים.  

אחרת – כמו שאמרו באיזו בדיחה מזוויעה   הכל בסדר.  יש חתך על צווארו וכולו עטוף דם – אחרת הוא נראה בריא.

מה פירוש? לוח המחוונים בטלפון דווקא מאיר – אז הוא מחובר לחשמל – רק אין לו קול.  אין צליל חיוג.

כאן יש בעיה.  וכיון שאינך יכול כרגע לצלצל לסבתא, היית מוכן לשעשע נפשך לפחות בTV האנלוגי – אלא שם חורף, שלג רב יורד, ואתה מוותר.

    Hot עונה לפניותיך לאט לאט. הם מבקשים שתוציא ממקום כל מיני חוטים,  ( לו ידעת מה יבוא לך היית נרשם לקורס ניתוק חוטים ועקירת פקקים שונים ממקומם, מוברגים ותקועים סתם, עם תפס  שתופס ואינו עוזב וברגים שאתה נאלץ לשחרר בעור שיניך),  מבקשים לרופף חיבורים, להפוך על פניהם מכשירים חפים מכל פשע. כל זה לא עוזר. ישלחו טכנאי ( אבל היום יום ו'. תישאר בלי כל הכלים הנחוצים האלה במשך יום השבת).

עתה רק עתה אתה מתעורר לעובדה עד כמה חייך קשורים בהישגי הטכניקה המודרניים. ואמנם נכון, כשהאדם הקדמון חייו היו תלויים בכושרו להדליק אש (הרוח מכבה, הגשם יוצא למלחמה נגדה, – ובכלל,  מנין תשיג אש? תדליק גפרור?): אבל גם חיי האדם המודרני אינם קלים. איזה מכשיר נאלח החליט ליילל – ואתה אבוד. אין קשר לסבתא. אין קשר עם עולם הדעת וההשכלה, שהתגשם בביתך בדמות ה-TV, אבל גם ביכולתך להתחבר ל-Wikipedia. אין מחשב, אין עומדים לרשותך כל הלקסיקונים, אנציקלופדיות, מילונים,  לחם חוקך מדי יום. ואגב, מנין תדע כמה כסף עומד לרשותך היום? המחשב  חדל לפעול ואיננו מביא אל ביתך אפילו ידיעות פוליטיות מעט.  ואם חשקה נפשך לדעת מה  מזג האוויר הצפוי – ככל שהמחשב נוגע, אתה תתרטב.

עיקר העיקרים הוא כמובן  – המכתבים שלא תוכל לקבל.  גם לא תוכל לבשל – עולם המתכונים האינטרנטי ייסגר בפניך. חיי כלב, מה אגיד לכם.

וכל זה  הודות לאיזה Bip משגע שיותר  משאתה התגברת עליו, הוא ניצח אותך בגדול, שוק על ירך.

אז כתבתי זאת, על נקמת החפצים המשתלטים על חיינו –    כנקמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8 תגובות

  1. היי מוישלה
    נקמה מתוקה
    אתה צודק לפעמים בא להתנקם בכל המכשירים האלה… שנוטלים את הרצף של חיינו.
    להתראות טובה

  2. טובה

    יופי של תגובה

    תודה

  3. על זה אולי צריך לשיר "עבדים היינו" בעצם עודנו…
    מקסים

  4. טובה, לוסי,
    תודה.מלבדכן אין לי כאן מי שינחם או יעריך את ההומור שלי. בלעדיכן – היה לי עצוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן