פתרון לשם "בלעם" – מנין הוא ומה משמעו

לחבריי כאן –  (ודורשי טובתי)

 

 

בשורה טובה: אני לומד   שוב את השפה השומרית. ( לעולם לא די בכך).

 הערה חשובה מאד: יקרא נא כאן רק מי שדברים כאלה מענינים אותו.
 
ואולי לא יהיו כאלה. אין דבר. זה לשעשועיי בשבתות וחגים.

מגלה דברים מענינים.

אתמול גיליתי כי כבר בשומר היה קיים המושג של "רועה נאמן" ( ואולי עוד  אחזור לכך, מושג שאנו המצאנו והתשמשנו בו  לתיאור משה רבינו ודוד המלך, למשל.

 

היום פתחתי את המילון השומרי באופן מקרי למדי.

 לא קראתי את כל המילון, רק פריט אחד בלט: מי היה בלעם? מנין השם? מה רצו להגיד בו?

שמו של בלעם קשור כידוע עם חמור.

 חמור הוא איננו פיל, אמנם, אלא חיה בזויה יותר – אבל הנה לפניכם פתרון החידה:

 

(1 instances)

bilam [ANIMAL] (1x: 1st millennium) wr. bi₂-lam "an animal"

[1]					bi2-lam
+	-0 (1x/100%).
	3500	3000	2500	2000		1500	1000	(no date)
[1]

 

(1 instances)

bilam [ELEPHANT] (1x: ED IIIa) wr. bi₂-lam "elephant" Akk. pīru

[1]					bi2-lam
+	-0 (1x/100%).
	3500	3000	2500	2000		1500	1000	(no date)
[1]		1

1 distinct form attested; click to view forms table.

אם יהיו לי עוד חדשות, אביאם  כאן שוב, בהזדמנות.

 

אגב –  כדי לקייי הבטחה ולחזור לענין השומרית ולענין הרועה הנאמן – ידעתי שיימצאו בעלי ענין בכך – הנה: 

sipad [SHEPHERD] (2463x: ED IIIa, ED IIIb, Old Akkadian, Lagash II, Ur III, Early Old Babylonian, Old Babylonian) wr. sipad; su₈-ba; ^lu₂sipad; šuba "shepherd; herder" Akk. rē'û

 

The building of Ninĝirsu's temple (Gudea, cylinders A and B) (c.2.1.7), line c217.842

 

 

 

Gudea was a famous king of Ur. Sumer

 

 Sipad=shepherd

Zid=true

 זה הרועה הנאמן.

 

הרועה הנאמן  מופיע בקונקורדנציה  למדרשים 16 פעמים. בבבלי עוד כ-22 פעמים – לפי ספירתי, אבל אולי יותר. ובמדור מדרשים 6 פעמים. ועוד.

 

Another Homeric formula which stands out as distinctive, and does not seem to be the expression of an abiding Greek conception, is the one that characterizes a king as 'shepherd of peoples'., This is perhaps a natural metaphor in an early pastoral society, and sporadic parallels in Vedic, Old English, and Irish raise the possibility of an Indo­ European legacy. But as Marcello Durante has noted, 'the image of the shepherd of peoples is not found only in related languages [to Greek] … but resounds through a vast orient_l area; until we have identified the starting-points, the channels, the chronology of this cultural continuum, nothing can be said about the provenance of the Greek metaphor. '  The fact is that it is most anciently and most pervasively attested in Mesopotamia, and known also in Israel. The kings of Sumer and Akkad in the third millennium already gave themselves the title of Shepherd.

Hammurabi in the prologue to his Law-code calls himself 'the shepherd of peoples, whose deeds are pleasing to Ishtar'. In the closing hymn to Ninurta in Anzu the god is said to have had assigned to him 'the whole shepherdship of peoples', and the expression 'shepherd of the many peoples' is still current in the time of Assurbanipal. Many other . Akkadian texts refer to the king as a shepherd. According to a bilingual proverb, 'a people without a king-sheep without a shepherd'. Similarly Moses asks Yahweh to appoint a ruler over the people so that they may not be 'like sheep which have no shepherd'. Later the tribes of Israel tell David, 'the Lord said to you, "You shall shepherd my people Israel, and you shall be chief over Israel'"  . M.L. West, The Eastern Face of Helicon,  p. 227

 

 In  a little prayer to Artemis, Anacreon uses the verb poimaiein, "sherperd"', of her power over the people of Magnesia on the Maeander.

         In chapter 5 (p. 227) we considered the 'shepherd' metaphor as applied to kings in the Near East and in the Homeric formula poimena laon. Here we have it applied to a deity, and this too is very common in Babylonian and Hebrew poetry, whether for male or female divinities. It appears in the Hittite treaty between Muwatalli and Alaksandu of Wilusa, where one of the gods invoked is 'the Sun-god of heaven, king of the lands, shepherd of mankind'. M.L. West, The Eastern Face of Helicon, p.533 

 

זה להיום באשר לענין "רועה נאמן".