בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
רק למעונינים במכמני התרבות העברית
זאת רשימה – אולי מין טיוטה – על אגדה על דוד המלך מספר תהלים רבה לפסוק בספר תהלים.
אולי זה מענין מישהו.
דוד והראם, הארי והצבי.
נראה כי מספר גירסאות לסיפורנו: בידי הסיפור גם על פי נוסח דפוס וילנא (ע"פ. D.B.S. ).
מדרש תהילים מזמור כב
הושיעני מפי אריה ומקרני רמים. אמר רב הונא בר אידי, בשעה שהיה דוד רועה את הצאן, הלך ומצא את הראם ישן במדבר והיה סבור שהוא הר[1]. ועלה עליו והיה רועה[2] . ננער הראם ועמד, והיה דוד רכוב עליו, והיה מגיע עד לשמים. באותה השעה אמר דוד, אם אתה מורידני מן הראם הזה אני בונה לך היכל של מאה אמה, כקרן הראם הזה[3]. יש אומרים לאורכו מדדו. ויש אומרים לרחבו מדדו. מה עשה הקב"ה, זימן לו אריה אחד, כיון שראה הראם את האריה נתיירא ממנו ורבץ לו [ח"נ: רבץ בפני האריה לפי שבאריה מלך כל החיות והבהמות[4].] מפני שהוא מלך עליו. וירד דוד לארץ. וכיון שראה דוד את האריה, נתיירא ממנו[5] [הקטע חסר בנוסח שבידינו). זימן הקב"ה צבי[6], קפץ האריה אחריו ודוד ירד והלך לו]. לכך נאמר, הושיעני מפי אריה, כשם שֶׁעָנִיתָנִי מקרני ראמים:
לא נשווה כאן בין הנוסחאות, ברור שמנוסח ה- S..B. D. חסר מרכיב חשוב.
בהערות למטה צוינו מספרי מוטיבים אחדים הרומזים אל סיפורנו. מוטיבים אלה ממצים את הסיפור באופן חלקי בלבד.
לא קל להתמודד עם הקטע. לדוד היו עניינים עם חיות, עם אריה, למשל, אך לא פחד ממנו:
ספר שמואל א פרק יז 31
יֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר:
(לה) וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדך… וגו'.
מכאן רואים כמה קשים היו חיי רועים בתקופה ההיא בה הארץ הייתה עדין שורצת חיות רעות.
והסיפור מבוסס או רומז אל – הרבה מוטיבים אין קצה. לאחד מהם מתייחס למשל ראב"ע לעמוס ה' יט:
" כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ:" כאמור, זה מוטיב מן הפח אל הפחת N255.Thompson
.
שאלה: האם הראם הוא חית אמת או חיה אגדית. ממדיה במדרשים – אגדיים.
וכך דוד שמצא את עצמו על גב ראם גבוה כהור ההר, נמלט ממנו בזכות אריה מפחיד וגו', ובסוף חיה קטנת ממדים מהראם והאריה הצילו – כמו בסיפור בו העכבר מציל אריה שנלכד בְּנַסְּרוֹ בשיניו החדות את כבליו (וראה . ( B545.2, B363,1 Thompson
.
בעניין הראם – רבות נכתב על חיה זו. רש"י על דברים פרק לג פסוק יז: ראם קרניו נאות ואין כוחו קשה
אך במקום אחר – על במדבר פרק כג פסוק כב – הוא אומר כי פירוש "תועפות ראם" – תוקף ראמים. ואמרו רבותינו אלו השדים: ומכל מקום ניכר כי ידעו אבותינו להתייחס לחיות גם מבחינה אסתיטית. ובכל המקרא מופיע הראם ארבע פעמים בלבד: ("כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" במדבר כג 22 "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח " דברים לג 17 "וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם-אַבִּירִים " ישעיהו לד 7 "וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים" תהילים כט 6 ).
ראו תמונתו. נראה כי אין זה נעים להישפד על קרניו. אין גובהו ניכר במיוחד – אולי זה של דוד היה גבוה במיוחד, – או שהיה חיה אגדית, וממציאו לא ראה ראם מימיו – אלא קרא עליו במקרא ודמיין לו אחד כדמיונו הטוב עליו. גם במובן הזה הסיפור פושט ריאליה ומתגייס אל בין הסיפורים הפנטסטיים, סיפורי הפלא.
.jpg){kind=link}
ראם
יש הרואים בראם חית אימים ויש – היפך דוקא. בשני הכיוונים ניתן לפרש את סיפורנו – האם החיה או הגובה הפחיד את דוד, שהיה עליו להיעזר בארי כדי להימלט מפניה – תיקו.
הצבי נזכר במקרא כמה פעמים כחיה קלת רגלים היכולה אולי לברוח מארי.
המוטיבים הניכרים בסיפור, אם כן, הם: חיות שאינן מזוהות בתחילה וגיבור המעשה מתייחס אליהן בלא חשש, אך המתבררות אחר כך כחיות אימים: חיות גדולות מידות שהגיבור ניצל בזכותן, או משמשות לו מסתור ומעון ומקום שהייה ומגורים: וראה את מקרהו של יונה הנביא והלוויתן: הצלות פלאיות בזכות חיות, האריה כמלך החיות, ועוד הרבה. כן סיפורי מן הפח אל הפחת ( דוד ניצל מהראם בזכות אריה שהוא כשלעצמו מפחיד), חיה חלשה משמשת מגן לאדם מפני חיה גדולה ורעה, ועוד ועוד. דוד המלך מתמודד עם מצבים מורכבים מהם שמגביהים אותו עד השמים, מהם המורידים אותו עד עפר, מהם בהם הוא בורח ומהם בהם הוא גיבור הפוגש איתני טבע ויכול להם – ועוד. כ"כ יש באגדה זו מן המוטיב של מלך טיפש (האריה טיפש, רץ אחרי צבי פחות ערך ועוזב את דוד במנוחה), כאשר צבי, חיה חלושה אך בעלת דמות של אצילות מסדרת את המלך, מלכו, והיסוד המתורבת ( צבי נראה מתורבת מאריה) גובר על היסוד הפראי: השכל על האינסטינקט, והצדק הסוציאלי ( החלש מול התקיף) מנצח .
התחקות אחר כל אלה באינדקס מוטיבים איננו עניין קל – מכל מקום באינדקס המוטיבים לאגדות חז"ל של פרופ' דב נוי לא נתקלתי בסוג ספור זה: אך אולי אין באמת צורך באינדקס המוטיבים כדי לעמוד על מרכיביו האידיאיים של הסיפור המגלים, כמו בסיפורים אחרים רבים, את רבצדדיות ומורכבות ורבגוניות החיים.
הסיפור עצמו – כמו שניכר גם מפחד דוד מהאריה – לא סופר מלכתחילה על דוד. הדרשן שהסיפור נמצא בפיו שמע את סיפור העם וביקש להתאימו אל גיבור מקראי כלשהו. הוא הצליח לכלול את הסיפור באוצר האגדה המדרשית, אך לא הצליח לשוות לו ערך אידיאולוגי, תיאולוגי, מעין היסטורי, או סיפור שיש בו באמת לאפיין את דוד, גיבורו.
גם זה ראם. (הצבאים ברחו והאריות נעלמו ברודפם אחריהם).
רשם: מ. גנן
[1] מצאנו אצל Thompson Stith, Motive-index רק מוטיב אחד דומה: B557.11: Person carried by elephant. עם זאת זכורים סיפורים בהם אדם עלה על אי בים, עד שהוא החל לזוז תחתיו.( כי היה חיה), ויש למצאם. כ"כ קיים מוטיב "הרים שהם למעשה חיות-קדם", A961 חיות הקמות לתחיה = E3., דברים שלוקחים אותם כדבר אחר – J1760 . חיה הנושאת על גבה דבר יוצא מגדר הרגיל: F982. חיה הנושאת על גבה בני אדם: B550 וכו'. חית ענק: B870 ועוד כיו"ב.
[2] וראה סיפא הרפרט. הסיפור לא סופר על דוד מלכתחילה. קשה להתאים את הריאליה. דוד היה רועה צאן, – האם עמד במקום אחד על גב הראם וכך רעה את צאנו? אלא שניהם לחוד: המעשה הפלאי בו אדם מגלה שהוא עומד על גב ראם, ורעיית הצאן.
[3] אדם בצרה נשבע לעשות מעשה טוב אם יינצל – מוטיב ידוע.
[4] האריה הוא מלך החיות – ראה Thompson, B371.1
[5] מוטיב מן הפח אל הפחת: N255Thompson
[6] Thompson: צבי עוזר לאדם: J461.4: צבי ואריה הם אויבים: A2494.2.1
לי הזכיר הסיפור שהבאת את חטיפתה של אירופה:
וכך מתאר זאת אובידיוס:
"אט אט פחדה התפוגג, והוא הציע את חזהו ללטיפותיה הבתוליות,
את קרניו כדי שתכרוך עליהם זרי פרחים,
עד שהנסיכה העיזה לטפס על גבו,
היא ליטפה את גב השור, בלי להיות מודעת על מי היא רוכבת,
אז לאט לאט במורד החוף הרחב והיבש,
בתחילה האל האדיר הציב את פרסותיו המדומות בגלים הרדודים,
ואז התנהל הלאה – עד שהגיע לים הפתוח – עם השלל שנשא,
פחד מילא את ליבה, כאשר בהביטה לאחור, היא ראתה את החולות המתרחקים במהירות,
היא לפתה בימינה קרן, ידה השנייה נחה על גבו,
הטוניקה שלה מתנופפת ברוח הקלה".
מעניין ומשכיל כאחד. כמה הערות:
1. אצל יונה כתוב "דג גדול" ולא לוייתן.
2. "כתועפות ראם לו" מופיע גם בספר במדבר כד 8, כלומר ראם מופיע סך הכל חמש פעמים במקרא.
למר סן פרנציסקו
הדג הכי גדול שאני מכיר זה לוויתן. אבל אתה צודק – כתוב "דג גדול". דג זה מזכיר כמובן – אולי מרחוק – את תיהאמת, שרת הים וכו'.
בענין הראם – הוא ראוי למחקר רציני יותר, שאין בידי לעשותו כרגע. במקרא יש ראמים יותר מארבע או חמש. יש גם רימים.
1. במדבר 23.22,
2. במדבר 24.8,
3. דברים 33.17,
4. תהלים 92.11,
5. ישעיהו 34.7
6. תהילים 29.6 וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים
יש גם רֵמִים:
7. תהילים כב כב: "הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי".
8. איוב לט ט: הֲיֹאבֶה רֵֹים עָבְדֶךָ אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ:
9. איוב לט י: הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ:
10. תהילים כב כב: הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי:
11. תהילים כט ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:
אז יחד 11, וט. ל. חוזרת.
אבל תודה על ההזדמנות לספור את עדר הראמים במקרא.
עוד נותר לקבוע – אם דוד רעה את הצאן מעל גב ראם, סימן שהראם, ששימש נקודת תצפית, היה גבוה – דהיינו רם. רָם=רֵם?
מעניין מאד, משה. ושוב, אם אין מגיבים, זה לא אומר שלא קוראים. וזה לא אומר שאנחנו לא נחמדים. זה אומר, לפחות לגבי, שאין לי משהו מהותי להגיד. אם זה חשוב לך, שאכתוב, קראתי וכו', אעשה זאת בשמחה.
וחוץ מזה, הטקסטים שלך מאד מורכבים, דורשים קריאה שניה ושלישית. וזאת רק מחמאה. תסתכל על מס' הכניסות, לא על מספר התגובות. זה אומר הכל לדעתי. אנא המשך להעשיר אותנו בבקיאותך התנ"כית.
איריס,
תודה על הצטרפותך (כעת כבר גלויה) לחוג קוראיי.
וזו דעתי על תגובתך: טוב, לא תמיד יש מה לומר – אבל לו בידי הדבר, הייתי שמח לו כל הנכנס היה חותם בספר האורחים. הביני נא: שונה מאד הוא אם מבקר נכנס ויוצא בלי מילה, או אם נכנס וחותם. חותם – בזה אומר: הייתי פה. וזה כבוד גדול, מחר אני אפגוש אותו ואוכל להגיד לו תודה שהיית, שהית, משהו. לא יהיה על כל פנים פרצוף עלום שכאילו לא היה. שאחריו אוויר ריק. שישאיר איזה עקבות שהיה – זו מחמאה.
לגיורא
תודה. – רק עתה התפניתי לכתוב.
תרומתך חשובה. וזה מה שאני קורא שיתוף פעולה תרבותי – העשרת המסר, הרחבתו, הערות לגבי השתמעויות וכיו'ב. ושוב תודה – ההתיחסות העניית.
חשבתי על דבריך – ניתן היה לעבוד על נושא "האדם והחיה באגדה" ( בסיפור העם, שלא לדבר על הפולקלור). מורי, כשאני עולה עם נושאים כאלה, אומר – טוב, זה חומר לדוקטורט. האדם והחיה, האדם והחיה בסיפורי עם בעולם, בישראל, במדרשים – רצוי לצמצם את הנושא. – אולי פעם אכתוב.
תודה שהצעתני לללי – שלחתי לה לבקשתה, אך היו כאן תשובות עשירות וקלות יותר להשגה משלי. העיקר שהיא נהנתה ( אני מקווה).
משה