בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
רק למבינים בספרות ( אמיר או מי שבא לו ומוצא בזה ידע וענין):
עזרת ציבור המשכילים מתבקשת ( כולל המבינים ויודעים במקרא , במדרשים, בספרות כללית או עברית –( והרי כאן עניין לנו בציבור משכילים):
ענין לנו כאן בנושא עדין:
דו"ח על שיעור במדרשים:
1) יש אגדה על זוג שלא נולדו לו, גם כעבור 10 שנות נישואין, ילדים.
במקרה זה – על פי כי אברהם ושרה היו נשואים עשר שנים ולא נולדו להם ילדים ואז שרה הורתה לאברהם למצוא לו פילגש, ככתוב:
(1) ספר בראשית פרק טז
(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:
(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:
(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים
מותר – כפי שלמדו חז"ל מכאן – לגרש את האישה.
2) דיברנו על סיפורי עם. לטענת המורה, סוף סיפור צפוי – תמיד יש happy end, וכי רק סיום אחד ייתכן.
טענתי כי הסיפור מתאר בעיה, מצב מסוים, והמספר עשוי להדביק לו כמה פתרונות חילופיים.
נקח לדוגמא סיפור כדלהלן: זוג שלא נולדו לו ילדים אחר 10 שנים החליטו להתגרש. אמר הבעל לאשתו: קחי מהבית כל חפץ שתרצי בו ולכי לבית הוריך.
מה עשתה האישה? השקתה את בעלה – לפרידה – רוב שיכר, עד שהשתכר ונרדם. אז ארזה האישה את בעלה לקחה אותו לבית הוריה. התעורר, שאל:" מה זה? איפה אני" "בבית הוריי" – ענתה. "מה אני עושה בבית הוריך?" שאל. אמרה לו: "אמרת לי לקחת מהבית כל מה שאני רוצה בו – אז לקחתי אותך, שאין לי בבית דבר יקר יותר ממך".
סוף טוב, הכל טוב.
זה סיפור יפה מאד.
ויש עוד אחד עם שינה והיפוך גורל – זה סיפור הזקן השתיין ובניו.
מהו?
זקן אחד היה שותה עד שהתרושש והיה צריך למכור את קורות ביתו מעל ראשו ומעל ראש בניו. אלה חששו שהוא ישתה את כל רכושו ולא ישאיר להם כל ירושה. הרי כוחו של האב על בניו גדול, והוא שולט ברכוש. מה עשו? השקוהו עד שוכרה והוציאוהו לקבורה. שמו אותו במערת קבורה והשאירוהו שם, ספק להפחידו, ספק שימות שם. שכב האיש ללא הכרה. באו סוחרי יין ששמעו שמועה שבמדינה ההיא השלטון הרומי לוקח מס, אנגריאה שם המס, על היין. פחדו שיתפסו אותם על הברחה, שמו את היין במערה. ראו שם מת, אבל זה לא הפריע להם.
התעורר הזקן, מצא מעל ראשו כדי יין, אמר: אין ה' עוזב את צדיקיו בצרה, והתחיל לשתות. אחר שגמא ושתה, התחיל לזמר.
אחר שלשה ימים באו בניו לראות החי הוא אם מת.
מצאוהו שתוי ומזמר.
אמרו: אין ברירה. מי שה' ככה לו, מה עלינו לעשות לו? לקחוהו עימם פירנסוהו והשקוהו עד יום מותו – בן בן בתורו.
אמרתי שיש קשר בין הסיפורים – המות-לכאורה ( שינה היא חצי מות, אומרים באיזה מקום) מביא את שינוי הגורל. אלה שאין רוצים בישן, מוצאים עימו אחר שהתעורר קשר חדש. מוצאים שאין גורלותיהם וחייהם ניתנים לנתיקה.
בהתאם לכך הצעתי סיום אפשרי לסיפור המתגרשים. טענתי שייתכן לספר – בהקשר אחר – שהאישה השקתה את בעלה שאמנם השתכר וכשהתעורר חשקו המיני גבר עליו עד כי מצא טעם חדש באישה והוליד בה ילדים ושלום המשפחה חזר על כנו.
נכון, שעתה, משסיפרתי זאת לכם גם אני סבור שזה לא ספור כל כך טוב, או – על כל פנים – לא הגשתיו בצורה משכנעת ביותר, כסיפור טוב. גם המורה טען שאין סיפור כזה, ואם יש, אז הוא לא סיפור. – אבל האם אמנם אין בספרות סיפור כזה כשלהו? אולי תמצאו לי, – לי נדמה כי ראיתי כזאת בסרטים או פגשתי בו איפשהו במעשי אמנות – ואינני יודע איפה .
טוב, סיפרתי. מה יהיה כעת?
היש איש בר לבב ויעיר כאן כלשהו?
הערה: מה שאין אומר שאסור כבר – או עבר זמנו – להתייחס לפוסט התרגומים!!
הבעיה עם החשק המיני שהוא זמני. וגידול ילדים הינו איטי ומעייף.
בכל אופן פוסט חביב.
כולל הסיפור המוכר על זאת שלקחה את בעלה עימה.
אביטל,
שתהיי נא לנו בריאה. – תודה על התגובה.
אבל בענין החשק המיני – מלבד שכמובן את 100% צודקת – גם נפחית: הנה, הילדים גדלו, יצאו מהבית, כל אחד לדרכו, הבית ריק ומצלצל מריקנות: נשארו רק שני הזקנים (מבוגרים): מה, נגמר תפקידם בהולדה: הרשיני להבטיחך – ואולי לא כך תראי את הדברים – שני "הזקנים" נחמתם זה בזו וזו בזה, בהיותם יחדיו, ביכולתם לישון במיטה אחת, לחזור ולהבטיח זה לזה חום אנושי.
בחשק המיני – גם יש נחמה. ביחדויות יש נחמה. ועל כן – לומר במלואו – המין יש לו תפקיד גם מחוץ להולדה.
מוקריך
מ. גנן
.
מעניין, משה.
אם כי איני סבורה שאם איני מגיבה זה אומר שאיני לבבית.
איריס,
הרשי נא לי להעיר כי מעצם תגובתך ניכר שאת נחמדה. 2) אבל הרשי נא לי להעיר גם שעבורי – את חטאיי וחסרונותיי אני מזכיר – מי שמגיב הוא/היא יותר נחמד/ה ממי שלא.
היין ברב המקרים הוא אכן אישה אחרת, גבר אחר, או הסתממות – עוררות שבשינה.
אנונימי/ת נכבד/ה,
1) מישור המציאות: יש קסם באישה. מקבל. היא מהממת, מסממת, משהו משהו.
2) מישור הספרות: ביקשתי שימצאו לי סיפור בו הבעל משתכר וכשהוא מתעורר חשקו המיני גובר עליו כך, שכתוצאה משתיית היין וכו' אשתו נכנסת להריון, דבר המציל את נישואיהם.
על כך טרם נמצאה תשובה.
לכ' המלומד מ. גנן הסבור שכל מלה שלו ראויה לתגובה בעוד שהוא אינו מגיב למה שכותב הזולת. ידידות היא דבר נרכש ולא אילוץ. ויש מקום לנימוס הדדי. אנא, חשוב על כך.
לבקן חמוד,
אני רק בן 78 – בעוד חודש כבר בן 79 – ככה שבאמת הגיעה זמני ללמוד מפיך נימוסים טובים. אגב, אלה כוללים כמדומה גם מחווה של אדם המציג עצמו ואיננו מקלל בחושך לבל היראות. לא מפיך אלמד למה כמה ומתי להגיב כאן לכל מסר – אתה משמיץ, אגב, כיד הרוח הטובה עליך. לעתים אני מגיב. אגב, גם גיורא התלונן כמוך – אולי אתה גיורא? מהף אני חייב להגיב? אתה לא היחיד פה שלא אבחר בו לחבר לי, ככה שהפסד איננו גדול. מוחל טובות – לא ביקשתי כל ארחי פרחי שיהיה לי חבר. בנת, כבודו?
גם תודה על המחמאה על היותי מלומד – בעוונתוי למדתי פה ושם קצת ועדין אני לומד. ואתה? האמנם גמרת לפחות תיכון? או מה? – זבלן כמוך.
למשה,
לא הוא לא גיורא. אני גיורא. אני מאחל לך הרבה בריאות ואריכות ימים. אך גילך המתקדם אינו מקנה לך זכות לענות בגסות למי שפנה אליך בנימוס גם אם באנונימיות. כתבתי לך את זה כמה פעמים גם במכתב אישי: אתה לא יכול לגרור אנשים בכוח אל הבלוג שלך, לא בחינחונים ולא בעלבונות.
בברכת המשך יצירה פוריה והרבה מבקרים בבלוגך.
דרך אגב, אם תעיין ברשימת "הבלוגים הנקראים ביותר" תגלה שאת הבלוג שלך קראו יותר מאשר את שלי.
הנה סיבה טובה לפתוח בקבוק יין ולחגוג!
שלך
גיורא פישר
–( והרי כאן עניין לנו בציבור משכילים: כתבתי, וביקשתי עזרתם.
בזה לדעתי אין משום פגיעה בציבור הנכבד, ומי שמעלה נגדי את השכלתי מוציא עצמו מכלל המשכילים, המבינים, הנעימים שמוזמנים אתי בעניני תרבות וחינוך לשיחה.
אני שמח שאתה מגיב, עונה, עוקב. (ותודה על האיחולים). – ואני שמח שאתה הוא גיורא ולא הכותב האלמוני, העוסק בהפצת שנאה והתייחסות מסיטה שטנה – "באופן מנומס". אם כואב לו שלא הגבתי על דבריו, היה יכול להגיד כך ישר ולא להתחבא ולהתעטף באלמוניות. ואמנם יש פה בבלוג איזה 100 איש לפחות שאינני מגיב לדבריהם – דבריהם עטופים חכמה שאיני מגיע לקרסוליה, או אין לי כאמור זמן להגיב לכל, אני לומד וכותב וזה קצת קודם לכתיבה – אבל אני מגיב גם, כמו שכתבתי לך. מה, זה מנומס בעיניך שהוא מבקש ללמד אותי נימוסים? שהוא כותב בהתרסה ומעלה עלי כפגם יסודי שאני "מלומד"? כואב לו? חש נחיתות? שילמד.
גיורא, לא עם כל מה שאתה כותב אני מסכים. אבל הייתי רוצה לחיות כאן בשלום עם הכל. יש בי פגמים – אליבא דכולי עלמא. אחד הכבדים ביניהם הוא כי אני מצפה שתהיה תגובה על מה שאני מפרסם כאן: איזה שיתוף תרבותי. יש – מעט. אני מברך על הכל. ואמנם, איש איננו חייב לי דבר ואני אינני חייב כאן דבר לאיש. מכל מקום, אתך הייתי רוצה לחיות בשלום. ( זה אולי פגם?)
משה
למשה
תודה.
אני מבין את רצונך לעסוק בענייניך החשובים. כתיבת תגובה ראויה ליצירה של מישהו מחייבת קודם כל קריאה של הפוסט ,לאחר מכן בהשקעת מחשבה כיצד לנסח את התגובה הראויה בדרך שהיא תהיה אמיתית בין אם היא מחמיאה או אם היא מצביעה על פגמים.
אני מבין אותך "שאין לך זמן" לכך. בעצם, אני בטוח שלא מדובר בזמן אלא בחשק.
מצד שני אתה חוזר ומציין כמה אתה משתוקק שיתייחסו ליצירתך. כמו כולנו.
אם יצירותיך היו נשגבות כיצירות שקספיר ,אני מניח שהיו כאלה שהיו מגיבים.
אבל הן לא (גם שלי לא).
אתה מפרסם המון פוסטים. למה שמישהו ישקיע את האנרגיה בתגובה שאתה טורח לציין שאין לך זמן לבזבז אותה על יצירות אחרים.
אתה לא היחיד המפרסם ואין התייחסות לפוסטים שלו. ברוב המקרים באמת מדובר בפוסטים של אנשים שאינם מגיבים מסיבות שונות אצל אחרים.
אפשר ליחס את זה כמו שכתבת פעם "לקק לי ואלקק לך". אך ברוב המקרים שמתי לב שמדובר באקט של הערכה והתגובות ההדדיות נעשות אצל אנשים המעריכים זה את יצירתו של זה.
בברכה
גיורא