זה תרגום פרי עטי.
נא להתייחס – אם רק בא לכם.
Milton: When I Consider How My Light Is Spent
ג'ון מילטון: אֶחְשֹּׁב עַל אוֹר עֵינַי הַמִּתְמַעֵט
(תרגם: מ. גנן)
אֶחְשֹּׁב עַל אוֹר עֵינַי הַמִּתְמַעֵט,
וּמְעַט יָמַי בְּחֶלֶד זֶה אָפֵל,
עַל כְּשֶׁרוֹנִי לִכְתֹּב רַק אֶתְאַבֵּל,
שֵׁרוּת לָאֵל וְהוּא מַסְוֶה לַמֵּת.
וּבְתִתִּי לִפְנֵי רוֹאִי חֶשְׁבּוֹן
לְבַל יִפְנֶה נֶגְדִּי, חוֹזֵר- נוֹזֵף,
"הַאִם יִדְרֹשׁ הָאֵל בְּעוֹד עוֹזֵב
הָאוֹר, שֵׁרוּת?" – אֶשְׁאַל. אַךְ בַּל יִלוֹן
לִבִּי, בָּאָה סַבְלָנוּת, עוֹנָה:
הֵן מֶלֶךְ רַב הוּא, רַבִּים רָצָיו:
אֵין הוּא דּוֹרֵשׁ שֵׁרוּת אוֹ שַׁי שֶׁל שָׁוְא: :
שֶׁאֶת עוּלוֹ סוֹבֵל, בְּלֹא תְּלוּנָה
עוֹבֵד אֱמֶת: עוֹשֶׂה כְּמִצְווֹתָיו.
חוֹכֵי לוֹ גַּם הֵם מְשָׁרְתָיו.
John Milton (1608–1674)
When I Consider How My Light Is Spent
When I consider how my light is spent,
Ere half my days in this dark world and wide,
And that one talent which is death to hide
Lodged with me useless, though my soul more bent
To serve therewith my Maker, and present
My true account, lest He returning chide;
"Doth God exact day-labor, light denied?"
I fondly ask. But Patience, to prevent
That murmur, soon replies, "God doth not need
Either man's work or His own gifts. Who best
Bear His mild yoke, they serve Him best. His state
Is kingly: thousands at His bidding speed,
And post o'er land and ocean without rest;
They also serve who only stand and wait."
בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
תרגום חופשי, אולי קצת יותר מדי חופשי.
הרמן,
הצבע נא אולי על דוגמאות? מההיית עושה אחרת? ( במסגרת אילוצי המשקל והחרוז, כמובן).
לא התכוונתי בתגובתי לצורה אלא לתוכן, כלומר המשקל והחרוז לא היו מענייני. אבל אני סבור שאילוצי הצורה הביאו אותך לתרגם את מילות השיר על דרך פרשנות יתר.המקור של מילטון מלא בדו משמעויות שאובדות בתרגום; והדבר ניכר כבר בכותרת השיר, שאצלך אינה תרגום אלא פרשנות: הצירוף my light
מתגלגל לצירוף "אור עיני"; הינו- משמעת את הצירוף המקורי בהתאם לביוגרפיה של מחברו, ובכך סגרת כמה כיווני אפשרות משמוע ביניהן יכל השיר להתרוצץ.
הרמן,
תודה. מה אומר. ידוע שהשיר הוא מה שהולך לאיבוד בתרגום. התרגום מתרחש מבעד למטפחת – כלומר גוף חי, ברי, בעל צבעים וגוונים וחייות נראה מבעד לתרגום כצללית מאחורי בד אטום, שבכוחו להעביר רק צל צלו של המקור.
הסונטים של שקספיר ומילטון ועוד נכנסים למיטת פרוקרוסטס, והמשכיב את תוכן רעיוניו אל תוך מיטת סדום זו מצמצם ומצופף ומקצר ומבליע כדי שדבריו ימצאו להם מקום ב14 שורות, חריזה קבועה, ימבים ומה לא. זה גורם לסיבוכים בהבנת השיר. גם כאן – כמו אולי בעוד רשתות טקסטואליות – התוכן מגיע לקורא כאילו מבעד למטפחת – מה שרשת הסינון נתן לו לעבור בין רווחי המלים, – (או כיו"ב). בקיצור, המקור הופך מסובך למדי וטעון משמשעויות. אכן, סבירים דבריך שלא קל להעביר סונט כזה ללשון אחרת. אני מבקש לשאוף להבנת הפסוק, לפשטות. סביר שאני – או שכלי המעט, גם – מוותרים על כמה דו-משמעויות, כדי להגיע ביתר שאת אל מה שהשכל מסוגל לתפוס. – זה מה שאני יכול – והכר פתוח, לאחרים לנסות כוחם.
ושוב תודה על התגובה.
תלוי איך מתרגמים.
אפשר לנשק את השיר גם לא דרך המטפחתצ, אולם זה תובע העזה.
ובכלל, נוסחאות כ"נשיקה מבעד למטפחת" תמיד חשודות מחמת התנסחותן — הן עשויות להיראות יפות ברגע היאמרן ובלתי מדוייקות מכל בחינה אחרת.
גיורא, שלום,
1) שיר אפשר לכתוב רק פעם אחת, אבל לתרגמו יכולים 1000 איש ב-1000 אופנים שונים.
2)אשר רייך המציא את הז'אנר של "תרגום מבעד למטפחת", עיסוק פורה ומענין. אחד המאפיינים של ז'אנר זה שכאילו כל שיר המופיע בקובץ כזה יש לו מקום – יש דמוקרטיה, מעין "שוויון ערך" (לא באמת).
3) שלי – אחד הנסיונות.
4) אני בעד תרגום חופשי – כזה שהופך משפטים למובנים יותר, תרגום מאיר: אינני בעד תרגום של עבדים – המתרגם יודע כי אישה נאמנה אינה יפה, ואישה יפה איננה נאמנה. בזה אין כל כך חידוש.
5) לדעתי, כבר בכך עשוי שהיה הישג – אם הקורא ( שנזקק לתרגום ולא למקור) קורא ומוצא ענין בשיר, מוצא שהשיר המתורגם כאילו איננו מתורגם, שהוא יפה, שהוא אומר לו משהו. (אך אם לשונו נשמעת זרה, לא ברורה, המסר לא מובן, תוצר התרגום איננו מעורר שום תחושה של יופי – איננו מעורר שום ענין אלא שיעמום – אז התרגום לא טוב.
ביי