בננות - בלוגים / / מה אין מוצאים בבוקר
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

מה אין מוצאים בבוקר

 

 

 

 

המלאך המכה בי   העירני בשעה 4 בבוקר, ושם בפי קצב: ^^-^ ^^-^  ^^- (טיטיטאטי טיטיטאטי טיטיטא). חזרתי על הקצב – לחימום, ותהיתי  מה לעשות אתו. אחר מקלחת הבוקר  נפל בפי פסוק : "על הגשר הסתובבתי, הנהר". טיטיטאטי טיטיטאטי טיטיטא. אמרתי  זה טוב. על זה בניתי סונט:
נשכבתי על מיטתי החמה וכתבתי סונט. כשגמרתי, יצאתי למפרסת קצת לשאוף אויר וזה מה שמצאתי:

 
לפופית בין חבלי ההכביסה.

אך הנה גם הסונט, טרי מהתנור:

עַל הַגֶּשֶׁר
                                                                                                     (הסונט מוקדש בין היתר לגב' רות בלומרט)

 

עַל הַגֶּשֶׁר הִסְתּוֹבַבְתִּי, הַנָּהָר
הִתְנוֹצֵץ שָׁם בְּאֵין סְפֹר שֶׁל כּוֹכָבָיו
הַשָּׁמַיִם – אָז חָשַׁבְתִּי – מָה אָשִׁיר –
אֲסַפֵּר נָא אַךְ עַל חֶסֶד בְּעָלָיו.

אַךְ הַמַּיִם לְרַגְלַי אַךְ כְּפוֹר וְקֹר.
כֹּה נִרְעַדְתִּי, כִּי הַקֹּר בְּאֵיבָרַי.
הַשָּׁמַיִם גַּם הָפְכוּ לְגוּשׁ שָׁחֹר
 מְאַיֵּם, וְאַכְזָרִי כֹּה מֵעָלַי.

יַד הָאֵל כָּאן טִלְטְלָתְנִי: הִתְעוֹדֵד!
לֹא הַכֹּל בְּעוֹלָמֵנוּ   אַךְ יֵאוּשׁ:
אֵין לִשְׁכֹּחַ, הָאָדָם הוּא הַמּוֹדֵד.

לַשָּׁמַיִם שׁוּב  הַבֵּט-נָא – מֶרְחַקִּים
מֶרְחָבִים שָׁם וְאֵין סְפֹר שֶׁל כּוֹכָבִים
לִשְׁעָתָם הֵם נִּדְלָקִים וְשׁוּב כָּבִים.

 

 

 

 

 

22 תגובות

  1. יעל רוזן-בר שם

    תמונה מקסימה. שיר יפיפה וגם עצוב, זה מה שעושה אותו מיוחד.

  2. אין לשכוח האדם הוא המודד ולא הכל אך יאוש – כמה יפה ,משה ,כמה נכון

  3. שיר כמו פרח..
    שנה טובה משה.

  4. מצטרפת לקודמיי!

    • משה משה, הבערת סנה [גם למעני] ואני נהנית מן החום ומן הנדיבות שבהקדשת השיר דוקא לי. מפתיע, מרגש ונעים. תודה מקרב לב.
      שנה טובה ויצירה פורחת.ומרגשת.

  5. המלאך המכה הזה בארבע בבוקר אולי מכה גם אותי, אבל אני לא מרגישה כלום:) אז לא רואה לפופיות יפות ולא כותבת סונט, הוא כנראה יודע מי לאן לבוא.
    שתהיה לך משה שנה טובה, את כל התובנות שתיצק לשירים, כי יד האל שבשירך צודקת, המודד הוא האדם, וגם אם קצת קר ברגליים הלוא הן ניצבות על גשר, ובמבט קצת יותר למעלה אף ניתן לצפות ביפי הכוכבים.

  6. רות,

    מצאתי שזה יופי אם שירך חולל זאת, וכי יש שכר לפעולתכי, וכי יש הפרייה רוחנית הדדית.

    סיגל,

    אם המלאך מכה גם בך, כמו בי בשחר מוקדם ומעיר אותי ומגרש אותי מהמיטה וקורא – קום לעבודת הבורא – אז קומי אולי גם את בלי טענות ומענות ואולי מתצאי גם את על מרפסתך לפתע פרח יפה או שיר יפה ששר לך ציפור של חן. ולו יהא לך כן.
    מ.

  7. רונית בר-לביא

    משה, מאד אהבתי את התהליך שתיארת:
    הקצב שקמת איתו, השורה שהתחברה מיד אליו, "על הגשר הסתובבתי, הנהר".

    מכירה בקרים כאלה, או יותר לילות ..

    מאד אהבתי את השורה "כֹּה נִרְעַדְתִּי, כִּי הַקֹּר בְּאֵיבָרַי".

    מה שהרעיד הוא מקור הקור הפנימי.

    "אֵין לִשְׁכֹּחַ, הָאָדָם הוּא הַמּוֹדֵד":
    שמחה, אופטימיות,
    מעודד להיווכח באדם אחר מתחבר לזה.
    אני מתרגלת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן