בננות - בלוגים / / הַשֶּׂכְוִיָּה ( משירי מורגנשטרן)
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

הַשֶּׂכְוִיָּה ( משירי מורגנשטרן)

 

היום – תור השירים החשובים יותר של מורגנשטרן.
אגב כך, פרט שייכלל  אחר כך במסה על שירתו: הוא אהב חיות, וכתב שירים על חיות. כתב על כריש, על תולעים, ( וידויו של תולע, למשל), על "בהמף" ( שמטייל על אפו וחמותו), ועוד.
הנה תרגום שיר על תרנגלת הפנינה, שיר  הבנוי על מסקנתו  החשובה. 
אם חושבים על העומק הפילוסופי של השיר, מיד מבינים מנין חדוותו הרבה וענינו של גיורא בשירי מורגנשטרן: אלה שירים עמוקי סבר ומרבי רגלים ( כוונתי לביטוי העברי "רגליים לדבר").


הַשֶּׂכְוִיָּה
[1].

 

חֵת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ – שֶׂכְוִיַּת הַפְּנִינָה

הַמֻּתָּר לָנוּ לִשְׁאֹל? מָה הִיא מוֹנָה 

בְּעוֹמְדָּהּ שָׁם תַּחַת הָאֶלְדָּר [2] – הַיֵּשׁ לָהּ כַּוָּנָה?

 

מְגֻרָה מִיֵּצֶר דַּעַת, הַרֵיהִי מוֹנָה

        יֵצֶר שֶׁאַף בָּנוּ מֵעוֹלָם הוּא מוּנָע –

עַל גַּבָּה כָּל  פָּנִין (3)  וּפְנִינָה.

 

 


[1] לפי הכתובים –  "מִי נָתַן  לַשֶּׂכְוִי  בִינָה" (איוב  לח) וכן  בדבר שֶׂכְוִיָּה,  תרנגולת, לפי אבן שושן מצוי  בויקרא רבה כה, אבל לא מצאתיה שם.

[2] אלדר הוא צמח – עץ האלמון. שם מדעי Alnus  
  3] ראה אבן שושן 

 

2 תגובות

  1. היי משה
    כתבתי לך, זה מעולה , זה חייב להגיע לאחת התוכמיות הספרותיות ברדיו, יש פה מלאות, וענין, אהבה שלך לשירים האלה, עושה אותם יותר מסקרנים
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן