על אבות ומופתים

נָאוָה סֵמֶל כָּתְבָה שִׁיר נִפְלָא עַל רוּת – יוֹתֵר מַתְאִימָה לִימֵי שָׁבוּעוֹת – אַךְ שִׁירָהּ  הִזְכִּיר לִי  אֶת אַבְרָהָם, שֶׁגַּם יֶדַע לְטַפֵּל בְּגֵרִים.

אברהם.

אַבְרָהָם, עָוֵינוּ:

מִמְּךָ לָמַדְנוּ, עֵת צֵאתְךָ נָעוּל פּוּזְמְקָאוֹת

לְלַוּוֹת  אֶת הָגָר, בְּלֶכְתָּהּ לַמִּדְבָּר, כְּצַו שָׂרָה.

מִמְּךָ לָמַדְנוּ, אַתָּה הָאוֹת:

אוּלַי הוֹלַדְתָּ

וְהוֹעַדְתָּ לַתְּלָאוֹת.

שָׂרָה מְצַוֶּה וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ. אֵין לְךָ שִׁקּוּל עַצְמִי.

לוּ הָיָה,  הָיִיתָ יוֹדֵעַ כִּי דַּנְתָּ אֵת עַמְּךָ לְנִדּוּי עוֹלָמִי.

אַתָּה בָּחַרְתָּ: בְּחִירָה – מְעוֹרֶרֶת טִינָה.

כֻּלָּנוּ גֵּאִים בָּהּ – גַּאֲוָה מְעוֹרֶרֶת קִנְאָה.

בַּמֶּה אַתָּה טוֹב? בָּמָה עֲשִׂיתָנוּ טוֹב יוֹתֵר

מִכָּל אַחֵר?

כָּל הַמִּתְנַשֵּׂא מוּכָן לִזְרֹק אֲחֵרִים– וְלוּ אֶת אֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְנוֹ יְחִידוֹ –  תַּחַת אָטָד עָקַר בַּמִּדְבָּר.

הֲרֵי  בִּבְדִידוּתְךָ הָיְתָה  הִיא עֵזֶר כְּנֶגְדְּךָ – הַגָּר.

כָּרוּת אַחַר כָּךְ הִצְטָרְפָה אֵלֶיךָ, אֶל אֱלֹהִיך,  אֶל מִשְׁפַּחְתְּךָ,  אַל אַדְמָתְךָ_ הָיִיתָ צָרִיךְ לִתְמֹךְ בְּגֵר:

לוּ הִרְחַקְתָּ מְעַט רְאוּת הָיִיתָ רוֹאֶה לַחַי:   לֹא לִדְמָעוֹת: לִישׁוּעוֹת הָיִיתָ אָז בְּאֵר. 

אַךְ לִמַּדְתָּ לְהִבָּדֵּל, לְהַרְחִיק אֵת הַזָּר, אֶת הַגֵּר, אַתְּ הָאַחֵר.