באקלימים החבויים משורר וצייר
נדיבות
אינך יכול להכיל
בתוך אישון העין
את קו הים
ולא משנה עד כמה
תתישב למולו
בישיבה מזרחית
ותרגילי נשימה
אינך יכול לקחת
אליך הביתה
את כחלותו
והתנועה המעגלית
הכל כך שלמה
כל מה שביכולתך
לעשות
בשעה זו הוא
לחכות שאולי
הים יהיה אדיב
ויפלוט אל החוף
קונכיה
נפלא
אתמול הייתי בים, ולא הביא לי קונכיה.
כששכבתי על השמיכה והבטתי דרך לולאה צרה וקטנה של התיק לעבר הים, לכדתי ים ומלואו. אני חושב ששעה ככה הבטתי.
ובאיחור של יום – הביא הים את השיר שלך.
יפה, דוד.
שחר, הים יביא את שירתו גם אל חופיך
תודה. דויד
יפה, דוד, אבל… אתה יכול 🙂
יופי של שיר פשוט וצלול
שיר מקסים, זה מה שנשאר, משהו קטן שאפשר לקחת, או לא
אכן כך, פרט קטן שאפשר לקחת, ובתוכו האין סוף.
תודה , דויד.
מקסים ! ואני באמת מביאה איתי תמיד משהו מהים.
אבל אני חושבת שאני כציירת/מאיירת כן ארצה להוציא/להביא מהים משהו ממהותו. אני מחפשת בכלב את כלביותו, בים את כחלותו, במקק את מקקיותו. (:
ממש ממש יפה. יפהפה!
מעגלים עדינים נתן לך הים ואת קולו בקונכיה שגם אנחנו שומעים מתוכה איתך.