באקלימים החבויים משורר וצייר
הקשקוש הגדול
ילדים מציירים את הקשקוש
הגדול
בטרם יהפכו להיות נגטיב
בזמן הזגוגי
בו נשיפה ושאיפה
מעידה
על צפיפות הרוח והחומר
תאי החישה שלהם
נפקחים
הם מראים לי את הלבן
שבדף
ככל שאני קרב אליהם
גופי מתמעט כמו
הירח
כוכבים אחדים
מלבינים את פני
חציי המואר משיב להם
רוח
חציי הכבוי מאפיל
את גיליונות
הנייר
דויד, לא הכל הבנתי.במיוחד לא הבנתי אם הילדים קישקשו בתחילת השיר, למה בהמשך מראים לך את הלבן שבדף. הם מראים לך את הלבן של הדף המקושקש, כהתגרות?
השורות
ככל שאני קרב אליהם
גופי מתמעט כמו
הירח
כוכבים אחדים
מלבינים את פני
חציי המואר משיב להם
רוח
חציי הכבוי מאפיל
את גיליונות
הנייר
נהדרות!
לוסי,קשקוש הילדים הוא ביטוי ראשוני לפני תפיסתם את הצורות המורכבות של המציאות. הקשקוש שלהם מרתק אותי משום שהוא לא נובע מתוך אי ידיעה או מוגבלות, הדף הלבן הוא השטח היקומי והקיומי המאפשר להם להתהוות. הלבן שבדף הוא חלק בלתי נפרד מהציור,והם אכן מראים לי אותו.
יפה, אני מסכימה שהלבן הוא חלק חשוב כמו המצוייר. אבל האם הילדים מודעים לזה? זה יפה מבחינה פיוטית, ואני יכולה עכשיו להבין מה זה הלבן שמראים לך.
"קישקושי" ילדים מדהימים בעיניי. הדף הלבן הוא הקבלה לעולם.וב"קישקוש" הם מבטאים את היחס אליו ואת מיקומם בו.
עכשיו אחרי הדיבור, יותר ברור לי. ושוב יפה.וכיף לך שהם מראים לך.
גם בעבודות שלי הלבן וה"ריק" מעסיק אותי מאוד.
ככה, פשוט, ראיה כפולה, שחור ולבן
נכון מסכימה
להתראות טובה