יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון

* הרי האורן הרימון והדקל עומדים סמוכים זה לזה ללא ניע ומאחוריהם – בשכבת ירקות שנייה הברוש והתאנה והלאה מזה עומדים השיחים והעצים של מספר ארבעים וחמש ובכל זאת איזו אי נחת מעלעלת בהם כמו הרוח במגע חרישי ?

אתמול, בהפסקה בין שתי המחציות בקונצרט הגדול שהיה ביוהנסבורג ראיתי את הפרסומות הזו שייצר מפעל הפיס, גוף ממלכתי בישראל.  ממלכתי ממלכתי אבל נמוך מצח כמו אחרון בדרני החתונות בשקל.  כוונתי לאותה בלונדינית "זוהרת" במעיל מנומר ועקבים ורדרדים וחברתה ה"מכוערת" שיורדות מלימוזינה בפתחה של חנות בניו-יורק. השתיים נכנסות לחנות והזבן שרואה אותן מרחוק שומט את מה ששומט מידיו וממהר לעברן. הוא ...

  לארטיג אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַהִתְלַהֲבוּת בָּהּ סִיפַּרְתְּ לִי עַל לְאַרְטִיג אַחַד צַלָּם צָרְפָתִי מִתְּחִלַּת הַמֵּאָה מְשֻׁגָּע עַל כָּל הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ רָץ קוֹפֵץ מֵעַל שְׁלוֹשָׁה כִּסְּאוֹת וּמְצַלֵּם אֶת הָאִמָּא שֶׁלּוֹ מִתְהַפֶּכֶת מֵאָפְנֵי מֵרוֹץ וְכָל מִינֵי אֲנָשִׁים שֶׁמְּנַסִּים לָעוּף כָּל זֶה הָיָה בִּתְחִלַּת הַמֵּאָה וְהַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ סֻּפָּר בִּתְחִלַּת מֵאָתֵּנוּ עוֹד הִתְלַהַבְנוּ מִדְּבָרִים יָפִים מִתְּמוּנוֹת שֶׁרָצִינוּ גַּם אֲנַחְנוּ לַעֲשׂוֹת וְאִמָּא שֶׁלְּך הָיְתָה ...

  בדרך ליבשת חמה וְהָיִיתִי שַׁחְרוּר מִמִּין נְקֵבָה מְדַלֵּג עַל הַדֶּשֶׁא בְּמָקוֹר מֻשְׁחָר פּוֹלֶה חֲרָקִים מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו וְהָיִיתִי פָּשׁוֹשׁ זָכַר מֵפִיק קוֹל אַדִּירִים מִמַּקוֹרִי הַמְּאֻנְקָל וְהָיִיתִי צוֹצֶלֶת הוֹמָה נוּגוֹת לַצוֹצַל בֶּן בְּרִיתָהּ עַל גֶּזַע אֹרֶן מְרֻחָק וְהָיִיתִי בַּז אֲדַמְדַּם טוֹרֵף קָטָן חַג בַּמְּרוֹמִים עָג עוּגוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת בְּמַבָּטִים מְמֻקָּדִים וְהָיִיתִי לִבְנִית קְטַנָּה בְּמִפְרַץ אֵילַת מְדַשְׁדֵּשׁ בָּרְדוּדִים וְהָיִיתִי חַנְקָן אֲדֹם גַּב מְשַׁפֵּד ...

על סיפון האוניה הנוטה לשקוע אני אדם ללא מקום אדם שנוף הולדתו מסרס אותו יום יום. אדם שנוף חייו מסרס אותו שעה שעה. כלוא בין העולמות בפרוגטוריום יהודי. מסכנים הגרמנים, הויזיגותים. התבלבלו. חשבו סבא בנו רטיאריוס "נשליך אותו לקרמטוריום ישלוף קילשון. ילחם בגז ציקלון בה". טעו. טעות. טעיתם. לא שלף קילשון סבא בנו העדיף לעמוד עם קילשון מאחורי הגב לשחק ...

שמתי לב לתופעה מעניינת האומרת דרשני: אמש העלתי בשעת לילה את הפוסט הקודם שלי, שיר בשם "בסירים ומחבתות" מספרי טנגו עם זקף קטן. העלתי את השיר עקב דיון שקראתי בבלוג של גיורא פישר סביב המילה "מעדנות".  הבוקר, כאשר ניגשתי למחשב, מצאתי שתי תגובות שנכתבו ע"י אותו מגיב אלים שסימן לו כמטרה את חברי היקר, רני יגיל, יחד עם עוד כמה ...

    * בְּמַחֲבַתּוֹת וּבְסִירִים בְּצִבְעֵי יָדַיִם בְּתִלְתָּנִים שֶׁתָּלַשְׁנוּ עָלֶה אַחַר עָלֶה אֵין אֱלֹהִים, יֵשׁ אֱלֹהִים בַּחֶבֶל, בִּשְׁלוּלִית הַבֹּץ תַּחַת סִינַר הַמְּטַפֶּלֶת בְּחֻלְצוֹת פְלָנֶל מְשֻׁבָּצוֹת הִתְרַסְנוּ אֵין אֱלֹהִים, יֵשׁ אֱלֹהִים בְּמֵרוֹץ כִּרְכְּרוֹת הָעַכְבָּרִים בְּעֵינַיִם לוֹהֲבוֹת מְכִּרְסוּם אֲפַרְסְמוֹנִים רִאשׁוֹנִים אֵין אֱלֹהִים, יֵשׁ אֱלֹהִים אֵלֶּה שֶׁלֹּא הִקְשִׁיבוּ לְ"שִׁירִים וּשְׁעָרִים" אֵלֶּה שֶׁהִתְנַדְנְדוּ כְּלוּלָבִים עַל מִרְפֶּסֶת הַפְּנִימִיָּה בִּתְפִלַּת מִנְחָה אֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיוּ עֵדִים לְחִלּוּל ...

    תקראי לי סיסרא תִּקְרְאִי לִי סִיסְרַא וַאֲנִי אֶקְרָא לְךָ יָעֵל תִּקְרְאִי לִי מַתָישֶׁבָּאלָךְ וְאֶכְתֹּב עָלַיִךְ בְּחֶרֶט בַּרְזֶל עַל כָּל הַגּוּף בְּכָל הָאֲזוֹרִים הָאֲסוּרִים (סָבִי הַמָּנוֹחַ הָיָה קָלִיגְרָף פְּצָצָה) אֶתֵּן בָּךְ עוֹד וְעוֹד סִימָנִים בִּזְמַן שֶׁאַת מְסַמֶּנֶת לִי אֶת הָרַקָּה    

    הו למה אלהים בראת הוֹ לָמָּה אֱלֹהִים בָּרָאתָ וְלֹא נָתַתָּ כּוֹחַ לָעוּף אֶלָּא כְּמוֹ יוֹנָה שֶׁנִּקְּרוּ בָּהּ וּפָעֲרוּ כְּרֵסָהּ שׁוֹכֶבֶת אַרְצָה אַרְצָה הַכָּנָף מְפֻזָּרָה קֶשֶׁת לְבָנָה שֶׁהִיא לֹא בְּרִית וְלֹא בַּטִּיח הוֹ לָמָּה אֱלֹהִים סִילוֹן חַיֵּי שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר יָמַי – לֵיל גְּשָׁמִים עָכוֹר מתוך: אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג (1996)  

          שבת אחר הצהריים וקול הציפורים בָּרַדְיוֹ הַצָּהֹב מִישֶׁהוּ מְדַבֵּר דִּבְרֵי טַעַם עַל הַכְּאֵב וְהַבְּדִידוּת דְּמוּת מֻכֶּרֶת מֵעִיר אַחֶרֶת מְהַלֶּכֶת בָּרְחוֹב הַמְּרֻחָק שַׁבָּת אַחַר הַצָּהֳרַיִם וְקוֹל הַצִּפּוֹרִים מַתַּן תּוֹרָה בַּסֵּתֶר בַּסֵּתֶר מִדַּי אֵין עוֹף אֵין קוֹל תֹּף * מתוך: טנגו עם זקף קטן