יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
לארטיג
אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַהִתְלַהֲבוּת בָּהּ סִיפַּרְתְּ לִי עַל
לְאַרְטִיג
אַחַד צַלָּם צָרְפָתִי מִתְּחִלַּת
הַמֵּאָה מְשֻׁגָּע עַל כָּל הָרֹאשׁ
שֶׁלּוֹ רָץ קוֹפֵץ מֵעַל שְׁלוֹשָׁה כִּסְּאוֹת וּמְצַלֵּם
אֶת הָאִמָּא שֶׁלּוֹ מִתְהַפֶּכֶת מֵאָפְנֵי מֵרוֹץ
וְכָל מִינֵי אֲנָשִׁים שֶׁמְּנַסִּים לָעוּף
כָּל זֶה הָיָה בִּתְחִלַּת הַמֵּאָה וְהַסִּפּוּר
שֶׁלָּךְ סֻּפָּר בִּתְחִלַּת מֵאָתֵּנוּ
עוֹד הִתְלַהַבְנוּ מִדְּבָרִים יָפִים
מִתְּמוּנוֹת שֶׁרָצִינוּ גַּם אֲנַחְנוּ לַעֲשׂוֹת
וְאִמָּא שֶׁלְּך הָיְתָה בְּרִיאָה
וְאַבָּא שֶׁלְּך לֹא דָּאַג כָּל כָּךְ
וַאֲחוֹתְך הָיְתָה רַוָּקָה וְגַם אַתְּ לֹא
הָיִית צְרִיכָה לִדְאֹג
לִדְאֹג וְלִדְאֹג וְלִדְאֹג כָּל הַיָּמִים
וּבַלֵּילוֹת לִבְכּוֹת שָׁם בֶּהָרִים הַקָּרִים
שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם כְּשֶׁאֲנִי מֵזִיעַ כָּאן
בְּתֵל אָבִיב
יעל ישראל העלתה השבוע פוסט בו קשרה בין צילומיה המרהיבים של איריס לויט לעבודתו של הצלם הצרפתי הנרי קרטייה ברסון ואני נזכרתי בשיר הזה, שמעולם לא פרסמתי, ובתקופה המאוד רחוקה ההיא בה גיליתי את הצילום האומנותי ואת עבודתם של שני הצלמים הנפלאים הללו מתחילת המאה שעברה.
כמה יפה השיר, והמחווה לצלמים הנהדרים הללו ולתקופה ההיא.
תודה יעל. האם את מכירה את לארטיג ?
כן, ואוהבת מאוד גם כן.
השיר כל כך נוגע יהונדב
מתרפק על ימים קלילים ללא עננה
של צחוק גדול ושמן מתפקע
תודה חנה על הביקור והתגובה.
שיר יפה, מעמיד את הזמן כאמצעי לראות את הכול שוב מחדש באור שונה, ובדרך כלל – נוגה
תודה נעם על הביקור והתגובה.
מאד יפה, יהונדב.
כמו אותו לארטיג צילמת אתכם כשידעתם לעוף, ואחרי שהקפאת את הרגעים ההם, שבת לצלם תמונת מצב הפוכה ומכמירת-לב.
אתה צלם מקצועי.
(הערונת: אני אמנם לא נקדן, אבל את מושאי הקניין הזכריים יש להפוך לנקביים. כך: אמא שלָךְ, אבא שלָךְ, אחותֵךְ).
תודה שחר מריו על הביקור וההארה. העיניים . . .