יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
על סיפון האוניה הנוטה לשקוע
אני אדם ללא מקום
אדם שנוף הולדתו
מסרס אותו יום יום.
אדם שנוף חייו מסרס
אותו שעה שעה.
כלוא בין העולמות
בפרוגטוריום יהודי.
מסכנים הגרמנים, הויזיגותים. התבלבלו.
חשבו סבא בנו רטיאריוס
"נשליך אותו לקרמטוריום ישלוף
קילשון. ילחם בגז ציקלון בה".
טעו. טעות. טעיתם.
לא שלף קילשון סבא בנו
העדיף לעמוד עם קילשון מאחורי הגב
לשחק את תפקיד היהודי.
בעבור זה אני כותב מילים כדורבנות
נועץ לעצמי עקב במותן. מדרבן. מדברן.
לא זז לשום מקום. כלוא בפרוגטורים
בין העולמות.
על צווארי תליון מבית אמא.
תליון בלי תמונה.
תליון רשימה.
מאתיים וחמישים הטבועים שנותרו בבטן הפאטריה.
בכל רגע מצטלבות בי רשימת המתים התלויה על קיר מחנה הפליטים בעתלית
והאצבעות הנשברות הנאחזות בסיפון העליון לצד טרודה כהאן.
נצח התלייה על סיפון האוניה הנוטה לשקוע.
יום שישי 22 מאי 2009 / שבת פרשת במדבר תשס"ט.
חזק.
שיר מצוין וכואב בחוסר האונים והיכולת לבחור ולזוז.
מתכתב בצורה מסוימת עם השיר שלי "גֶּן אברהם"' , ולא בכדי בהתחשב ברקע הביוגרפי הדומה שלנו.
גיורא
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=236&itemID=8274#post8274
גיורא.
תודה על התגובה. הם קרובים, השירים שלנו ברוחם ולא רק הם כפי שציינת. תודה שוב. יהונדב
חזק מאוד. תליון בלי תמונה, אלא עם רשימה. מצמרר. ליריקה מצמררת. רן יגיל.
תודה רני.
מצבה ושליחות יצרת כאן יהונדב
מירי. כנראה מתוך השיר עולה גם המצבה לזקני, אלא שהוא נכתב מהמקום המאובן שהוליך אותי אליו עברם. תודה על הביקור והתגובה בכול מקרה.
תליון בלי תמונה,
עדות זועקת של זכרון.
האחיזה במעקה סיפון האניה השוקעת
חייבת להיחקק בזכרוננו,
הזכרון התלוי על הצוואר.
אנו החיים שעבורנו
הקלשון הוא כלי חקלאי ולא כלי מלחמה.
השיר האישי שלך,
מציב מצבה למעפילי הפאטריה
מעלה מול העיניים תמונות מצולמות
מארכיון סרטים יהודי.
אולי תכתוב תסריט על התקופה?
אחר כך תביים אותו לסרט..
מיכל. שמח שהשיר נגע בך. תודה על המילים החמות. יהונדב
שיר אלגי כואב על הווית הפליטות העוברת בירושה
מאב לבן מסבא לנכד
וכולם נאחזים על סיפון האניה השוקעת
חנה. תודה על הביקור ועל התגובה. יהונדב
בעבור זה אתה כותב מילים כדורבנות.
תודה שחר-מריו.