יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון

מחשבות על הכיסא הריק השיר שהכניס ידידנו המשורר יוסף עוזר למטענו עם צאת השבת כמו בא וליווה את מחשבותי על הכסא הריק. אלא שהכיסא הריק שאני מדבר בו איננו כיסאו הנטוש של מוכר פרחים בשבת, בעיר זו או אחרת, אלא כיסא הניצב מול הים, או יותר נכון, שריד של כיסא שניצב מול הים.  מדובר בפסל הכיסא שהוצב על אחד מצוקי הכורכר במבואותיה הדרומיים של ...

    הווה אוטונומי דחוס                                                               ליוסי יזרעאלי חי בהווה אוטונומי דחוס בכל רגע עלולה להתפוצץ האקספוזיציה לעולם הבא

ידי מתמלאות אור שֶׁאִם הַיָּדַיִם – יָדַי יִתְמַלְּאוּ אוֹר אוּכָל לִקְלֹף מְלָפְפוֹן בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מַבִּיט בְּגִנַּת הַשְּׁכֵנִים שָׁם הָעֵצִים צוֹמְחִים לְתִפְאֶרֶת וְהַכַּלְבָּה הַלְּבָנָה שׁוֹעֶטֶת בְּמוֹרַד הַמִּדְרוֹן לֹא יִהְיֶה עָלַי לַעֲקֹב בְּהַתְמָדָה וּבִזְהִירוּת אַחַר הַסַּכִּין הַמְּנַשֶּׁלֶת קַו אַחַר קַו אֶת יַרְקוּתָהּ הָרַעֲנַנָּה שֶׁל הַקְּלִפָּה – מוֹתִירָה – לְבַסּוֹף אֶת גּוּפוֹ הַלָּבָן מוּכָן לָאֲכִילָה

האביב מצייץ הָרוּחַ מַרְחִיקָה אֶת הֶעָשָׁן מִלֹּעַ הַר הַגַּעַשׁ הַכָּבוּי שֶׁפַּעַם הָיָה פִּי אִשְׁתִּי מְנַגֶּנֶת בָּאךְ בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי לְמַעְלָה בַּסָּלוֹן בֵּין נֵר בּוֹעֵר לְזֵר פְּרָחִים רוֹכֵן אֲחִי הַמֵּת וּמְלַטֵּף אֶת כַּלְבָּתוֹ דֶּגֶל הַלְּאֹם מִתְנַפְנֵף עַל מִרְפֶּסֶת מֵעֵבֶר לַוָאדִי  צִפּוֹרֵי הָאָבִיב מְצַיְּצוֹת הָאָבִיב מְצַיֵּץ

בר בורוכוב / מתוך כתבים נבחרים ואף-על-פי-כן חוזרת הקוּשיא הישנה למקומה, הלא היא הסתירה הנצחית של עבדוּת בתוך חירוּת. והרי ההגדה של פסח לנגד עיניכם, זו קומפּילאציה דלת-רוח, ערבוב יבש של מזמורים נפלאים משל משוררי-התהילים הקדמונים שלנו, שאפילו את שמותיהם איננו יודעים, עם פזמוני-עם תמימים לבביים עד מאוד, כדוגמת חד גדיא, ועם חכמות הבל משל בעלי-מומים שקראום עילויים ורבנים. בעלי-מומים ...

עלמה ענוגה                                                                                                        "ואל יראה בעפעפי השחר"                                                                           רש"י: "עפעפי – זהרורי".                                                                                                 (איוב ג' ח') לְרָשִׁ"י  קָשֶׁה עִם הָעַפְעַפַּיִם בִּדְמוּת הַשַּׁחַר אֵינוֹ רוֹצֶה לִרְאוֹת עַלְמָה עֲנֻגָּה אֲרֻכַּת רִיסַיִם פַּן יִמְשְׁכֵהוּ הַיֵּצֶר לְמַחֲשָׁבוֹת הִיא עֲלוּלָה לִגְחֹן חַס וְחָלִילָה וַחֲרִיץ שָׁדֶיהָ יַעֲמִיק וְיַעֲמִיק לָכֵן בְּזַהֲרוּרִים שֶׁל כֶּסֶף הוּא מְכַסֶּה עַל הַנֶּשֶׁף הַהוֹלֵךְ וּמַאֲפִיל מתוך: על פי הדיבור

עגל השיר עֵגֶל הַשִּׁיר הַקָּטָן נוֹלַד בְּלֵיל חֹרֶף בְּתָא הַהַמְלָטָה בּוֹסַסְּנוּ בְּמֵי מַדְמֵנָה בֶּנְיָה וַאֲנִי, קוֹשְׁרִים חֶבֶל פְּלַסְטִיק שָׁחֹר לְרַגְלָיו קוֹשְׁרִים וּמְסוֹבְבִים אֶת הַיָּדִית הָאֲדֻמָּה שֶׁל הַמָּנוּאֶלָה הַמַּתַּכְתִּית כַּאֲשֶׁר יָצְאָה הָרֶגֶל הָרִאשׁוֹנָה אָטַמְתִּי אֶת הָאַף בְּיָד מְזֹהֶמֶת כַּאֲשֶׁר יָצְאָה הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה הֵקֵאתִי אֶת נִשְׁמָתִי הֲפָרָה גָּעֲתָה בְּקוֹל רָם כַּאֲשֶׁר בֶּנְיָה ז"ל חָפַר בְּרַחֲמָהּ וְגָרַף אֶחָד אֶחָד עַל אֲדָמָה בְּטוּשָׁה אֶת ...

הצלוחית הזו אַבָּא מְדַשְׁדֵּשׁ מֵהַשֵּׁרוּתִים לַסָּלוֹן מִשְׂתָּרֵעַ עַל הַמִּטָה שֶׁל אִמָּא – הַמִּטָה הַגְּבוֹהָה שֶׁל אִמָּא – שְׂפָתָיו עֲדַיִן מְמַלְמְלוֹת נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים וּכְבָר הוּא מוֹשִׁיט יָד אֶל הַשְׁלַט וּמַדְלִיק אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה בְּווֹלְיוּם קְצָת גַּבֹהַ אַבָּא מִשְׁתַּעֵל, הַשִּׁעוּל שֶׁלּוֹ עָמֹק וַעֲסִיסִי הַשִּׁעוּל שֶׁלּוֹ מַגְעִיל אוֹתִי הָיִיתִי אוֹמֵר אִלְמָלֵא הוּא הָיָה אַבָּא שֶׁלִּי אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת יַלְדוּתִי אֲבָל הוּא ...

* לָבוֹא חָפְשִׁי לָעִיר נְצוּרָה בִּרְחוֹבֶיהָ נָצוּר לְשׁוֹטֵט לָבוֹא חָפְשִׁי לְעִיר נְצוּרָה אֶת הָעִיר נָצוּר לָצֵאת וְלִרְאוֹת וְלָדַעַת אֵין עִיר שֶׁיֵּשׁ מתוך: אילה אשלח אותך

מוטח. כך נדמה לי. קופץ הגב על זיזים ואבן. בולטות. כך נדמה לי, אם הייתי חש בקרקעית. קולות הצעדים מעל נדמו. אתים נשלפו מתלולית העפר, רגל עץ של שלט ננעצה מעל הצ'אקרה העליונה. בתוך המעיים כבר החלה תזוזה לא לי והמראות שאינני רואה – אינם מגוונים. פעם, אם הייתי זוכר, אדום בוער היה מסתער מירכתי המוח לכבוש את התריסים המוגפים. ...