יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
בר בורוכוב / מתוך כתבים נבחרים
ואף-על-פי-כן חוזרת הקוּשיא הישנה למקומה, הלא היא הסתירה הנצחית של עבדוּת בתוך חירוּת. והרי ההגדה של פסח לנגד עיניכם, זו קומפּילאציה דלת-רוח, ערבוב יבש של מזמורים נפלאים משל משוררי-התהילים הקדמונים שלנו, שאפילו את שמותיהם איננו יודעים, עם פזמוני-עם תמימים לבביים עד מאוד, כדוגמת חד גדיא, ועם חכמות הבל משל בעלי-מומים שקראום עילויים ורבנים. בעלי-מומים אלה הם הם שמיינו את ארבעת טיפוסי-היסוד של הפסיכיקה היהודית; כוונתי לארבעת הבנים: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.
דפדפו בהגדה לילדים ותמצאו בה תמונה מסורתית ישנה של ארבעת הטיפוסים: החכם המנופח ברצינותו, הטפשים התמימים הם דווקא נפשות שליווֹת ושקטות, בדיוק כיאה ליהודי לפי חכמת חכמינו; אבל ה"רשע", ברומח, במגן ובצינה שלו, השמח בחיים, הנועז, – מה לו ולחברוּתא זו? הוא אינו רוצה במתנת-חסד של חירות, שהוענקה לשעה, עוררה את רוחנו, וכבר ניטלה מאתנו. הוא, עז-הפנים, שואל: לכם ולא לי, לכם העניקו את החירות אך לא לי, מה לי ולזה? אנוכי אכבוש לי לבדי את חירותי, אין אני רוצה כי יעניקוה לי כמתנת-חסד; ויהיה זה דאשינסקי בכבודו ובעצמו או אפילו הפרוליטאריון הבינלאומי שנועד להעניק לי את החירות…
ההגדה מצווה על האב להקהות את שיניו של בנו הסורר ומורה; החירות שניתנה לנו, כך הורונו החכמים, היא לנו ולא לו, הוא לא היה זוכה ליהנות מחירות זו. חכמינו הטילו חרם על הרשע, הם מחרימים אותו, יש לעוקרו מן הרחוב היהודי. הגדות רבות יש אצלנו: גם אורתודוכסית-אדוקה, וגם ליבּאֶראלית-מתבוללת, ואפילו סוציאל-דימוקראטית. וכל ההגדות השונות האלה מחרימות את ה"רשע", משתדלות להקהות את שיניו של החצוף השואף לחירות משלו, אשר בפנימיותו הוא גאה ועצמאי ולפיכך אינו רוצה במתנה. והנה כל הגדות אלו, למן השחורה והצהובה ועד להגדה האדומה הקיצונית, כולן כאחת מעריכות הרבה יותר את עם-הארץ, את שאינו יודע לשאול, מאשר את הרשע.
אולם אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה…
האבן שהכול מאסו בה סופה שתהיה ליסוד האמיתי. היסוד לבניין החדש החפשי של החיים היהודיים יונח דווקא בידי אותם "רשעים", הקרויים בפי האורתודוכסים בשם אפיקורסים, הליבֶּאראלים קוראים להם "שוביניסטים" ו"הנציגים היחידים" – "ריאקציונאֶרים". אותם חפצי-החיים, הרוצים לרכוש לעצמם את חירותם במו ידיהם ואינם רוצים להשלים עם חירות שהוענקה כמתנת חסד, – הם ורק הם ישימו קץ לסתירה של עבדות בתוך חירות.
בר בורוכוב, כתבים נבחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1966, עמ' 334-333.
קצת באיחור אני מביא את הציטוט דלעייל בו נתקלתי לפני שנה באקראי. הוא הקסים אותי. בעוז שלו, בפרשנות ובהזדהות של בורוכוב עם הבן הרשע אותו הוא ממשיל לחבריו הציונים בני תקופתו.
קשה להאמין שהיום מישהו היה מעז לקרוא על שמו של בורכוב רחובות במדינת ישראל.
דוד בן גוריון אימץ את אידיאת הסוציאליזם הציוני האוטופי של דב בר בורוכוב שהקים והנהיג את מפלגת פועלי ציון וראה בארץישראל מקום מתאים שניתן לייסד בו חברת פועלים יצרניים צודקת ושוויונית.
בורוכוב נפטר בגיל צעיר 36 בלבד ב 1917 בקייב
בנו ובתו העלו את עצמותיו לארץ ב1963 והקימו את קברו בביתה עלמין כנרת.יהי זכרו ברוך.
בהחלט יהי זכרו ברוך. מה שהפליא אותי זו התעוזה וההזדהות שלו עם הבן הרשע.
שמות רחובות הוא עניין מורכב. אין שם רחוב על שמו של בן הכט.
בערים חילוניות לא ייהיה שם רחוב על שם הבאבא סאלי.
וכדומה.
רוב השמות יהיו שמות שמקובלים על שועי המדינה.
דרך מנחם בגין.
רחוב שרת.
וכדומה.
מצבו של החפץ חיים שאסר על לשון הרע.
חמור אף יותר.
אביטל ! מניח שהצדק איתך. אבל מה בדבר בורוכוב הרשע ?
אני דואגת לצדיקים שהפכו " לרשעים" ומבוזים השכם והערב. מה לעשות זה הצד שלי. הרי כיום כל רב הוא בסכנת העמדה לקיר . שלא לדבר על כך שבעיתונים מסוימים קימת הסכמה גורפת בדבר הזכות לערוף כבודם. ומעולם לא היה כזאת. אבל כיום יהייה כזאת.
מעבר לכך ילדי ישראל אינם מכירים אותם וגם לא את החכמים שקדמו להם. רש"י נכפה עליהם בשן ועין והאמן לי שגם את ההגדה אינם מכירים לעומק.
אני רוצה רחוב הרבי מלובביץ' באמת שאני רוצה.
ונדמה לי שאין.
נו אז אם איש שהציל יהודים ודאג להם בכל שנייה ביום ואף חידש בתורה ומה לא פחות חשוב משדרות בורכוב הטוב אז מה לנו כי נלין על בורכוב ה " רשע".
הטעיתי אותך. קיים רחוב כזה אבל כמובן שזה גרר הפגנות.
איש לא הפגין נגד רחוב שרת שיש לי עליו השגות.
אבל כשהיו צריכים נסעו עד אליו,עד הרבי, התחננו ובכו. גם אל פירר נוסעים ובוכים ולבסוף טוענים שהמדובר בעוכרי ישראל, פרימיטבים ומגבילים. נו ככה זה. אנו טובים בוכחנות מיותרת.
באמת רחובות. עניין רגיש מאד.
אמנם לא בבן רשע מדובר אבל
נתקלתי גם בבן שיודע לשאול
בפואמה שלך "מקרר המפזר חום" המרגשת
ש-פרסם ופרגן רני יגיל בבלוג שלו.
סליחה על הטעות , המשמעות כמובן שונה
לא "מקררר המפזר חום" אלא
"המקרר מפזר החום"