יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לפעמים אני שואלת את עצמי: איך לעזאזל הפכת עם השנים לבית מרקחת מהלך?
אני, שבבית היו לי כל השנים רק אקמול ומדחום, וזהו. אני, שנסעתי בגיל 36 להודו בלי שום תרופות כמעט. ואחותי הייתה מתחלחלת ממני. איך אני חיה בלי שום תרופה בארון. להודו היא סחבה תיק תפוח, מלא תרופות. ואני – כלום. רק תמיסה לעדשות המגע, שזה לא תרופה בעצם.
והיום? סוגים שונים של משככי כאבים, תמיסות ומשחות לכל מיני פטריות וטחורים ותחלואים מגעילים קטנים כאלה ואחרים, כדורים נגד צרבת, כדורי ברזל, בי 12, דברים קטנים שאני לא יכולה לחיות בלעדיהם. ואני מתחלחלת מעצמי: אוי, כיצד הסתננה לה הזקנה יימח שמה!
איך הפכתי לבית מרקחת מהלך, אני, שעד גיל 40 לא הלכתי מעולם לרופא משפחה? שאפילו הצטננות לא הייתה לי?
ואפילו לא סגרתי חמישים. עוד שנתיים יה מנייקה, אני אומרת לעצמי. חכי ותראי מה יביא הגיל הזה.
בואי נפתח ביחד סניפי בית מרקחת באזור
ת"א וי_ם.
בואי נפתח ביחד סניפי בית מרקחת באזור
ת"א וי_ם.
זה לא נשמע רציני, יעל!דברים חיצוניים וקטנים, שישארו רק אלה.
אני עדיין לא לוקחת כלום ולא יודעת איך נראה אקומול . .
רק לתקן את הראש. "לעד אהיה בתולה" כתבה סאפפו…
יעל יקרה,
התגעגעתי. 0אני עובדת על כמה פרוייקטים בבת-אחת) קראתי וכלי הזדהות! גם עם הפוסט האחר- בענים הנוחות. צודקת לגמרי.
יעל,
מוקדם בבוקר ואני עובר על הדואר.
אז בא לי להגיב.
היה לי חבר שיצא מבית חולים וסיפר כי עתה הוא לוקח 17 מיני רפואות.
כמה שמחתי שאני אינני נוטל אף אחד!!
כעת אני נוטל איזה 5 סוגים ( אבל אני רק בן 76, לע"ע).
אז – כפי שאת כותבת – לפנינו עוד עתיד גדול.
גם הארון שלנו מלא אבל אני אף לא זוכרת לקחת את הויטמינים ולא כלום! רק בפסח הוא מרוקן — זורקים את כל מה שפג תוקפו!
ככה זה הגיל… אבל צריך לשמור על חוש ההומור ויש לך מזה, יעלה
מעריצה את הכנות שלך
סגולה
אכן. יימח שמה של הזקנה !!! מביאה איתה כל מיני חוליירס.
הזקנה – נו באמת !!!
יעל , לא שמעת שהחמישים זה השלושים של אתמול 🙂
אמא שלי(שהגיעה לגבורות) מגיבה בזעזוע ומתווכחת על כדור שהיא צריכה לבלוע, וזה כדי לא להרגיש בית מרקחת מצטבר. תשובתי לה: נניח שקצבו לך לחיות 96 שנה, ובגלל הכדורים "המזיקים" תחיי "רק" 95 או אפילו 94 שנה – זה נורא כל כך?
אני שומע את החרדה בקולך, אבל כתבת את זה מה-זה מצחיק.
:))
איך אומרים הזקנים האמיתיים?
שלא נצטרך, יעלה!
יעלה,
בעברי האפל הייתי בית מרקחת
את בקריי תמיד בקודאין פותחת
קופסאות, מרשמים, אריזות-
מצע לציור מועדף מתרופות
בליל כאבים היה לי צעצועים
ריחות כימיקלים למאכלים אהובים
עד הגעתי לגיל ארבעים
היוגה מצאה אותי על הפנים
העמידו אותי מייד על הראש
ומחיי המרקחת נאלצתי לפרוש
תירגלתי, טוהרתי, ואת מושיעתי אהבתי,
רק טוב וטוב וטוב חשבתי
והנה פלא- בת חמישים
ללא יין, סיגריות וכדורים
מה טוב ומה נעים
מי אמר שאל ה"החולי" מתקדמים?
( אל תקחי ברצינות את השיר השטותי הזה, סתם באה עלי רוח כזו, אוהבת, איריס)
כל העולם הפך לבית מרקחת.
לפעמים יש דברים פיזיים שאין מנוס מהכימיקלים.
אבל ממה שאני רואה סביבי, לרוב:
מדובר בעניין הפיך לחלוטין.
הרוב בראש.
עם הגיל המערכות נשחקות ? נכון.
ומה קורה לראש ?
פה אנחנו נכנסים.
וכשטוב יותר, ואנחנו עושים לנו חיים שיותר ויותר מתאימים לנו ב-א-מ-ת,
אז המצב הבריאותי ישתפר פלאים ממילא.
אני מכירה לא מעט אנשים שבאו חולים ויצאו בריאים ..
והורידו כדורים, ומצאו דרכים לחיות.
להגיד שזה קל ?? לא.
זה הכי קשה.
להיות פרודוקטיבי בעולם שהחושך שולט בו.
שאלתי את מגידת העתידות: מה יהיה עם יעל עוד שנתיים? והתשובה לא איחרה להגיע, יותר טוב ממה שהיה לפני שנתיים.
לא לתרופות וכן להרפתקאות