השסק טעים במיוחד השנה

לעדולה

השנה הם קטנים במיוחד, אבל גם טעימים במיוחד. כל העצים בגינה מאחור מלאים בו, ואף אחד לא קוטף. הם נושרים ומדשנים את האדמה, והפרי רק הולך ומשתבח משנה לשנה.

בשנה שעברה הם היו הרבה יותר גדולים, אבל חלקם היו חמוצים. השנה הם נורא קטנים, כנראה בגלל שהיה פחות גשם, אבל משום מה הם טעימים כל כך. וכולם מתוקים. אחד אחד. אני יכולה לחסל קערה שלמה לבדי. כמו גרעינים. מסטולית מהמתיקות, מהפיצוח של הקליפה העדינה ומהעסיס שנשפך על הסנטר.

ואף אחד לא קוטף. מעדיפים לקנות את הפרי החמוץ ונטול הטעם בסופר, בהון עתק. מדי שנה אני מקוננת על הזלזול הנוראי הזה בפרי המצוין שגדל בגינות השכונה, שאיש לא חפץ בו, איך הוא נושר מבויש על האדמה, לא מבצע את המטרה שלשמה נשתל – לאכול מפריו וליהנות מהטעם הכי טבעי, בלי חומרי הדברה, בלי כל מיני הינדוסים שירחם השם.

אצלנו בגינה מאחור יש שטח נרחב ששייך לכל ששת הבניינים, שבהם גרים 144 משפחות, שזה אולי 400 איש, אולי יותר. ואף אחד לא יורד וקוטף. חוץ ממני. טוב, ככה אני זוכה לרוב הפרי, ובכל זאת מדי שנה אני לא מבינה מדוע משהו שלא עולה כסף הפך אצלנו לחסר ערך. למה הכול נמדד בכסף, ואפילו דיירי הווילות ממול מתעצלים ולא קוטפים גויאבות ולימונים, תפוזים ותות שחור ורימונים בעונתם, ובמקום זה קונים פירות תפלים אצל הירקן היקרן בשכונה.

לך תבין בני אדם. אפילו פירות ועצים אני כבר יותר מבינה.