לא פעם ולא פעמיים כתבתי בבלוגיי על התלאות שאנחנו עוברים עם אחותי, נכת נפש בת 60,  שהממסד מתעלם ממנה לגמרי, דוחה אותנו בלך ושוב, בכל מיני תירוצים בירוקרטיים קלושים, העיקר שהיא לא תיפול עליהם.   אחרי שנה וחצי של מלחמות במשרד הבריאות, שבהן הם סגרו לנו סופית את הדלת בטענה שהיא מבוגרת מכדי שהם יעזרו לה בצורה של הוסטל ...

  איני מכירה הרבה ספרים שהפכו לסרטים טובים. בדרך מהספר לסרט נהרס לא מעט, מה גם שמשטיחים את המשמעויות העמוקות של הספרים. פה ושם יש מקרים שבהם הסרט טוב יותר, כמו "תינוקה של רוזמרי" של פולנסקי שהגיע מזבלון בכריכה רכה שכתב אחד איירה לווין. ויש גם מקרים שבהם הסרט והספר טובים מאוד, למרות שכל אחד מהם הוא יצירה בפני עצמה, ...

  לפני שנה וחצי התארגנו כאן בבלוגיה לעזור לבחור ושמו אנג"ל, שהמזל הרע פקד אותו: אמו, האדם היחיד שהיה לו בעולם, נפטרה, והוא נשאר בודד בעולם, סובל מחרדות ודיכאון, ועוד המון צרות מעשיות, בעיקר נפשיות וכלכליות.   חלק מאתנו היינו איתו בקשר וניסינו לעזור בכל דרך. ובאמת הייתה תקופה שמצבו השתפר, הייתה לו עבודה מהבית בתחום המחשב, וקצת רווח לו. ...

אני רוצה לומר כמה דברים טובים על איש בשם יעקב לביא, עורך דין מצוין ואדם שרוצה וגם עושה למען הזולת. איני מכירה אותו אישית. אף פעם לא נפגשנו. לא דיברנו בטלפון. כולה הוא כתב פעם בפוסט שלי בקפה דה מרקר, והציע שם את עזרתו המקצועית באיזה עניין שכבר שכחתי מה היה.   אבל כעבור זמן קצר, בחור שסבל וסובל הרבה ...

  אתמול ראיתי סרט חביב בשם "מכושפת", שבו נסיכה מסיפור אגדה נוחתת בניו יורק "הפושעת", ושוב צצה לה נעל הזכוכית המיתולוגית. ואני שוב שאלתי את עצמי, למה לעזאזל, נעל זכוכית?   אז מעבר למשמעויות הפסיכולוגיות שאולי טמונות בנעל הזו (האם האישה שפוסעת על זכוכית מסמלת את מעמד האישה הרעוע בעולם?), נשאלת השאלה מה כל כך מושך ברגל האישה.   בעיני, ...

אני מאלה שמסתכלים גם על איך כתוב מה שאני קוראת. כשעוד כתבנו בכתב יד, הייתי בוחנת את כתבי היד של אנשים שהתכתבתי איתם. היום אני מביטה בסוג האות ובגודל הפונט.   אז באיזה סוג אות אתם כותבים?   אני כתבתי די הרבה שנים ב"לבנים", ובשנים האחרונות החלטתי שהכי נוח לי לכתוב ב"אריאל". הוא יפה, נקי ואלגנטי מאוד. והעיקר, מאוד קל ...

כמו לפרוסט ועוגית המדלין שאמו נתנה לו בילדותו, ועל כן זכר אותה תמיד וכתב עליה ב"בעקבות הזמן האבוד", גם לי יש עוגה שאני לא שוכחת ומתקשה מאוד למצוא כמותה כיום. כאילו שדווקא בגלל שהתרבו העוגות וחנויות העוגות, קשה למצוא היום את העוגות "כמו של פעם".   העוגה שאני מייחלת אליה היא תלולית גנאש שוקולד מצופה שוקולד. מכרו אותה בכמה קונדיטוריות, ...

מה בעידן המהיר הזה של האימיילים מבטל כמעט לחלוטין את ההתכתבות הארוכה, המתונה? אינני מבינה מדוע דווקא היום, כשיש אפשרות להתכתב "על הדקה" באינטרנט, נעלמה לה ההתכתבות כמו של פעם. האם בגלל הסלולריים שכבשו את מוחנו? בגלל המסנג"רים למיניהם?   ואני נזכרת בהתכתבות הישנה והטובה. אני הייתי כותבת מכתבים אלופה. מאוד אהבתי את זה. היו לי "פן פאל"ס". זוכרים את ...

כשפנו אליי לפני כשנה להופיע בתוכנית "אימא מחליפה", זה כבר היה השיא! אז הבנתי שכל אדם בארץ צפוי שיפנו אליו מאיזו תוכנית ריאליטי, וכפי שאמר אנדי וורהול: כל אחד יקבל את 15 דקות התהילה העלובות שלו.   אמרתי להם תודה ושלום, אין לי ילדים,  והפניתי לנשים אחרות שחשבתי כי יתאימו. אבל לפני זה שאלתי את התחקירנית, כי נורא הסתקרנתי: למה ...

    בשולי אירוע הדמים המזעזע של טבח חפים מפשע במומביי, יש לי מילה טובה לבלוגרים ההודים שנתנו דיווח על האירועים בזמן אמת, בשעה שהעיתונות הורחקה על ידי השלטונות ההודים ממוקד הפשע ונכבלו ידיה בשל שיקולי צנזורה כנראה (או סתם בלגן מטורף), בעיקר ביום הדמים הראשון.   הבלוגרים ההודים דיווחו מה קורה, העלו תמונות וקטעי וידאו שהם צילמו בטלפונים הסלולריים ...