יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
כמו לפרוסט ועוגית המדלין שאמו נתנה לו בילדותו, ועל כן זכר אותה תמיד וכתב עליה ב"בעקבות הזמן האבוד", גם לי יש עוגה שאני לא שוכחת ומתקשה מאוד למצוא כמותה כיום. כאילו שדווקא בגלל שהתרבו העוגות וחנויות העוגות, קשה למצוא היום את העוגות "כמו של פעם".
העוגה שאני מייחלת אליה היא תלולית גנאש שוקולד מצופה שוקולד. מכרו אותה בכמה קונדיטוריות, אבל הכי טובה היתה בקפולסקי באלנבי, בתל אביב. עד שסגרו את הסניף שאמצע שנות התשעים, קניתי אותה שם לפעמים.
מישהו זוכר? תלולית בצורת קונוס, מלאה גאנש מצוין על בסיס שוקולד מריר וחמאה, מוצבת על ביסקוויט או בצק דק ומכוסה שכבה דקה של שוקולד מריר.
אני מחפשת דומה לה בקונדיטוריות ובוטיקי העוגות ומוצאת כל מיני התחכמויות אבל לא את הדבר האמיתי. ישנם כאלה עם נוגט, עם קרוקנט אגוזים, עם זה ועם ההוא… ומה עם הדבר עצמו, כמות שהוא, שוקולד טהור שנמס בפה?
אני יודעת, תשלחו אותי להכין בעצמי. והאמת, זו לא בעיה להכין גאנש מצוין בבית, ולעתים אני מכינה ככה טרפלס מצוינים. אבל אני רוצה את העוגה ההיא! את "עוגית המדלין" שלי. את אותה אחת שקנו לנו כשחזרנו מהמרפאה של "הציונים הכלליים" ברחוב העבודה!
הייתה עוד עוגה אחת, יותר פושטית, וגם היא זכורה באהבה: עוגת דובוש בנוסח עידן הפוסט צנע – מרגרינה וקקאו נחות במקום חמאה ושוקולד בין השכבות, וצורה שתקסום לילדים: משולש שווה צלעות. יופי של עוגה. מכרו אותה בקונדיטוריות של קינג ג"ורג, פינת אלנבי. גם אותה קיבלנו לפעמים כשחזרנו מהאחות זלמה בקופת חולים, שמרחה אותנו בכל מיני משחות מסריחות והייתה דוקרת אותנו בזרוע.
האמת, אינני יודעת מהי עוגית המדלין של פרוסט, לא יצא לי לטעום אחת כזו. יכול להיות אפילו שהיא לא כזו טעימה כמו שחושבים בשל החשיבות שנודעה לה בספרות.
ויכול להיות גם שהעוגות האלה שאני מתגעגעת עליהן כבר לא יערבו לי, מי יודע. אבל זהו, זה הזיכרון שגורם לנו געגועים. לא לתקופה, לא בדיוק, אלא לאיזה טעם שכוח אולי, משהו חמקמק שאי אפשר להסביר במילים. צריך לטעום אותו. אבל אין יותר, ואולי בגלל זה כאב הגעגועים. זה שאין יותר הורס אותנו.
ולא, זו לא העוגה ההיא, סתם אחת שקצת דומה לה:
Dobostorta
Dobos Cake
Dobostorta ( דוֹבּוֹשְׁטוֹרְטָה) was invented in the late 1800s by József Dobos, one of Hungary"s most famous pastry chefs. It is five layers of vanilla sponge cake, each smothered with chocolate butter-cream icing, and topped with thin wedges of caramel-glazed sponge cake.
יעל,
חבל שבתגובות אין אפםשרות להביא תמונות – של ה-דוֹבּוֹשְׁטוֹרְטָה למשל.
תמונות אין, אבל אפשר לברר מה הן עוגות אלה, ואם זה בכלל מענין את מישהו, מצאתי:
The madeleine or petite madeleine is a traditional cake (mistakenly translated as a cookie in Polish) from Commercy, a commune of the Meuse département in northeastern France.
Madeleines are very small cakes with a distinctive shell-like shape acquired from being baked in pans with shell-shaped depressions. Their flavour is similar to, but somewhat lighter than, pound cake, with a pronounced butter-and-lemon taste.
Some sources, including the New Oxford American Dictionary, say madeleines may have been named for a 19th century pastry cook, Madeleine Paulmier, but other sources have it that Madeleine Paulmier was a cook in the 18th century for Stanisław Leszczyński, whose son-in-law, Louis XV of France, named them for her.[1] The Larousse Gastronomique offers two conflicting versions of the Madeleine"s history.[2]
There is an old French saying that madeleines are supposed to take one back to one"s childhood, originating from the writing of Marcel Proust.
סליחה שמצתאי ענין בעוגות שאת מתארת.
משה
מאוד אהבתי את התאור, לכל אחד מדלן האבודה שלו ,זוהי מן הסתם התחפושת של הגעגועים. כמה שצדקת ,יעל
חנה, תחפושת של געגועים זה ביטוי נורא יפה.
משה, תודה על המידע המשכיל. עכשיו אני צריכה לחפש מתכון…. לטעום את העוגה הקטנה והממזרית של פרוסט.
ברגע שהתחלתי לקרוא על קונוס השוקולד הזה, מיד עלה בזיכרוני הדובוש שהיה צמוד אליה, והנה גם את הזכרת את היופי הזה שמאוחר יותר בבגרותי טעמתי שוב ממנו בשביל הנוסטלגיה. העוגה והשכבות היו בסדר גמור, אבל ציפוי השוקולד היה כל כך כל כך נחות שעדיף לשכוח אותו.
ובענייני נוסטגליה: במלון בסיני, שהיינו נופשים בו לפני הפיגועים וההתראות, היו מגישים בבוקר קרואסונים ומאפים דקיקים ומופלאים שהזכירו לי את ילדותי באורוגוואי, שם קראנו להם ביסקוצ"וס. הלכתי לברר למה הטעם המופלא הזה לא קיים בעוגיות הישראלית ומה התברר? שמכינים אותן עם lard, שומן חזיר. אמנם זה קצת צינן את התלהבותי בבוקר למחרת, אבל לידיעתכם השומן הזה עושה פלאים לבצק.
פרידה קירידה, הרסת אותי עם בצק השומן חזיר. כמה מצחיק. מזכיר לי שבאמריקה הייתי עושה טשולנט עם חזיר!!!!
מעורר תיאבון וזכרון, לכל אחד העוגית מדלין שלו שמסמלת אולי געגוע, מתיקות שאבדה, לי, שגרתי בכפר ללא קונדיטוריות עוגת המדלין היא שוקולד שסבתא שלי הכינה מקקאו סוכר ומרגרינה ומרחתי על הלחם, עוד לא מצאתי משהו שידמה לטעם ההוא..
יעלה
בדרך כלל עדיף שגעגוע ישאר בגדר גגעגוע
רק אחת ישת האדם מכוס הזהב וחזון זיו וזהר וכו כמו שאמר ביאליק
לגעגוע יש ערך גדול מאד ועדיף לא לגעת בהתממשותו לעניות דעתי
היו לי כבר נסיונות לשחזר מקרים מגועגעים וזה לא אותה צפיחית בדבש
מה נגיד אמירה, את צודקת.
חני, זה עד היום טעים הממרח הזה, אבל עם חמאה. בחיי, אבקת שוקו משובחת מהולנד, אבקת סוכר וחמאה. גם יותר בריא מממרחי שוקולד תעשייתיים. לדעתי עדיף לתת ממרח קקאו תוצרת בית לילדים, עם חמאה. לפחות בלי שומני טרנס.
מנסה מיד!
חשבתי עמוקות אחרי הקריאה (מצחיק מה שמעורר בי מחשבות עמוקות לאור הפוסטים המעמיקים האחרים שהתעמקו לאחרונה בספרים והוציאו אותי מיכולת דיונית כלשהי) והנה תיאוריה שנולדה בי, ואשמח אם תבדקי באם היא מתאימה בצד המתגעגע. ואסביר: בעקבות הפוסט חיפשתי בזיכרון איזה מדלין ונזכרתי בסברינה, שהייתה נוטפת רום מסוכר זו שקיימת לדעתי עד היום. בתקופת לימודיי היה המורה שלי לאלקטרוניקה מחזר אחר חברתי והיה מזמין את שתינו לקונדטוריה הקרובה לתיכון, ככה בשביל שיהיה לנו מתוק בהפסקות. הייתי מכורה לטעמה, ולאחרונה ראיתי תוכנית בישול של אהרוני, שאפילו לימד איך מכינים אותה.הכנתי מיד דף ועט אולם לאחר שבדקתי בחושי הריח, הטעם והגעגוע, לא מצאתי חשק או צורך. כעת חשבתי לעצמי מה זה אומר שיש מתגעגעים ויש כאלה שלא? וכרכתי את כל זה בנושא הילדות. אולי חלק מהגעגוע לילדות הוא געגוע לטעמים ולריחות ואלו שהניחו לילדות להשאר בילדות, הניחו גם לכל מה שקשור בה כולל לסברינה. זה כנראה אומר אחד מהשניים או שהנחתי לילדות או שזו מעולם לא עזבה אותי, בכל אופן געגוע לא מצאתי. אז אולי את העוגית לא תמצאי, אך את מקומה של הילדות שבך ביחס להיום תגלי בזכות הגעגוע לה.
:0)
סיגל, אכן סוגיה סוגייתית מאוד. לא יודעת אם זה אפילו געגועים, כי לא ממש מתגעגעת לילדות. אני לא יודעת מה זה באמת. מה שכן, אני באמת לא הנחתי לילדות, ממנה אני מביאה הרבה מחומרי הכתיבה שלי. אז לא מתגעגעת, אבל כנראה שהיא לא עזבה אותי.
להזיל ריר על דברים כאלה, והכולסטרול גבוה!.
מסכימה שהזיכרון משבש לנו את המציאות העכשווית.כשהייתי קטנה היו מביאים הביתה עוגה בצורת עץ, מין רולדה עסיסית דמויית גזע עץ.חלמנו עליה ונשארה כזיכרון ילדות יפה, וטעים. באחת הנסיעות של אבי לאורוגואי ביקשנו שיביא מהעוגה וכמובן שהאכזבה הייתה קשה.מה קרה? הזיכרון או האופה? האלפחורס היו טובים… (((:
לוסי, איזה יופי כל הזכרונות האלה, מחו"ל, שלך וגם של פרידה.תודה שחלקתן.
יעל , למרות שאני לא מכירה את העוגה (אני מחיפה… )עוררת את תאוות השוקולד שלי כך שצריך לצאת בקריאה דחופה במיידי:
למי יש מתכון לעוגה הזאת ?
את הקונוס כבר נאלתר איכשהו
ריקי, הכנסת אותי לאמביציה למצוא מתכון.
יעל,
למה רק שבוע חשק? הכריזי נא על שבוע עוגות. או שבוע מאכלים עממיים. או שבוע מאכלי עדות. וכול כיו"ב – יש תכנית עד סוף הימים.
הזכרת צ"ולנט ויש לי על זה דבר.
הזכרתם משהו שהזכיר לי Biscuits, פשוט. (בהונגרית Piskota, ואצל הגב" פרידה קראו לזה ביסקוצ"וס)
במשפחתי לא אפו עוגות (יום חג: ביקור בקונדיטוריה, אכילת Rigo Jancsi – מאפה עוגת מחית ערמונים.
עוגתנו: שכבת אטריות (בסיר עגול), שכבת פרורי אגוזים, שכבת אטריות, שכבת ריבה, שכבת אטריות, שכבת משהו עוד – גבינה לבנה מתוקה? כיד ההמצאה. הינה טעים מאד, מסורתי אצלנו, אזכרהו באהבה. (גם זה היה כמובן מאכל של ימי ילדותי – הלהאמין שהיו כאלה?).
אותי עניני אוכל לעולם לא ישעממו.
משה, גם אותי לא ישעמם אף פעם…
ולמה שלא תעלה פרויקט חדש כזה? לי אין שום סיפןר על אוכל, אז אין לי מה להעלות. וסתם רשימות על אוכל, לא יודעת אם ימשכו את לב הפייטנים שאנחנו כאן. יש לך סיפור או שיר על אוכל? או מתורגם?
פוסט מעורר זכרונות יעלה, ומכוון שאנחנו מאותה "שכבת זמן" האם את זוכרת את הויאולטה? זו עוגיה עם שכבת עוגה דקה, מוס שוקולד ומצופה במרציפן סגול, עוגת עיגול בתחתית, בגובה 8-10 ס"מ, עגולה בכיפה ועם "שפיץ"-
כזו אני מחפשת ובבן יהודה, רחוב הקונדיטוריות של שנות השישים הייתי הולכת עם אבא ואימא לתענוג הזה.
איריסקה, יש לי זכרון עמום מאוד של מה שאת מספרת. אבל ממש עמום.
יעלה, אם אמצא פעם, אצלם, ואת תהי הראשונה שתדעי
העוגה שלך נמצאת בבני ברק ברחוב רבי עקיבא מיד אחרי בנק הפועלים
העוגה שלך נמצאת בבני ברק ברחוב רבי עקיבא מיד אחרי בנק הפועלים
אחחחח… ומי יתנני את עוגת הנפוליאון מן הקונדיטוריה שהייתה ברחוב אידלסון. בתל אביב כמובן. תוחזר הקונדיטוריה – ומיד!
כל אחד והמדלן שלו, יעל. ואיזה נוסטלגיה עשית לי. יופי של קטע!!