סיפור אמיתי ומכמיר לב לכל חובבי הכלבים שביננו

בעקבות שבוע הכלבים הספונטני שיצא כאן, אני מעלה את אחת הרשימות מטורי באנרג"י מעריב, שבו כתבתי על אהבתן מכמירת הלב של כלבת נחייה וחתולת גינה. רק לאחרונה ראיתי אותן מחובקות אצל חברי: מין סופגניה עשויה מבצק לבן (הכלבה) ועליה תלולית קצפת שחורה (החתולה). אז הנה הטור הישן ההוא:

חתולים וכלבים יכולים לחיות יחד באידיליה נוסח גן עדן. את זה למדתי בביתו של חברי, עיוור נכה צה"ל, שכלבת הנחייה שלו בובה אימצה חתולת גינה, ששמה היום שירלי. ואולי שירלי אימצה אותה? מי יודע. העיקר שהן חיות יחד כשתי אחיות מבטן ומלידה. סיפור אהבה מדהים. הרשימה פורסמה בירוק נושך NRG מעריב. לרשימה שפורסמה היום, "גזע עליון", ירוק נושך NRG מעריב

החתולים בחצר שלי למטה כבר רגילים לכלבי השכנים, עד שהם אפילו לא מזיזים גבה אם עובר לידם כלב מגושם ונובח כדי לעשות רושם. הם אפילו לא מטריחים את עצמם לנשוף על הכלב הג"ינג"י המעצבן, שנובח עד לב השמיים כשהוא רואה חתול צועד בעצלתיים בחצר, כאילו זו האחוזה של אבא שלו. עד כדי כך כולם בחצר התרגלו לכולם. החתולים לתרנגולת, הכלבים לחתולים, העורבים לחתולים. ממש תיבת נוח קטנה. אבל שחתול יגור עם כלב? לולי ראיתי זאת במו עיני, ייתכן שהייתי ספקנית. ולא רק שזה מסתדר, זה אפילו מומלץ.

   חתולים וכלבים יכולים להיות הסחבקים הכי גדולים בעולם. הפתגם "וגר זאב עם כבש"  נראה כמו בדיחה פתטית לידם. והם לא חייבים להיות גורים כאשר משדכים ביניהם, אבל רצוי שיהיו צעירים. כך הם יחיו כל חייהם כאילו הם אחים שהגיחו מאותו רחם, ויקיימו אחוות אחים מדהימה ברחבי הבית. נסו ותיהנו. 

וגר בונבון עם בונבון

   את השידוך הכי מקסים ונוגע ללב ראיתי בחצרו של ידידי, עיוור נכה צה"ל. לידידי יש כלבת נחייה מקסימה, יפה, לבנה, טובת לב ומלאת אהבה כרימון. את רוב זמנה היא עושה בחצר, בדירה קטנה וחמודה שיש לה שם. אבל בגלל ש"בובה" הייתה לבדה רוב הזמן, היא הפכה לכלבה דכאונית. בובה היא כלבה מסוג לברדור, כלבים שבשל מזגם הטוב והצייתן, רצינותם ואחריותם, מאמנים אותם לשמש כלבי נחייה לעיוורים.

   רוב הזמן בובה עובדת. היא מובילה של האיש שלה בשכונה, עולה איתו למוניות, עוזרת לו לחצות כבישים ומשמשת לו עיניים. בגלל שהבית קטן היא נשארת בחצר, במלונה דה לוקס שלה. ידידי משתדל לבלות איתה בטיולים ארוכים בגינה הציבורית, מצ"פר אותה במשחקים, אבל בעבר, כשהם חזרו הביתה, בובה חזרה לביתה הקט, והיה לה נורא בודד ועצוב שם.

    עד שיום אחד הגיעה לחצר חתולה מקסימה, שחורה לבנה, עדינה, יפיפייה וחכמה. היא הייתה אז כבת שנה, ובובה הייתה כבת שנתיים וחצי. מיד אימצה החתולה את חצרו של ידידי, עם בובה בתוכה. בובה שמחה מיד על המציאה. סוף סוף לא הייתה לבדה. אבל דווקא שירלי, כך קרא ידידי לחתולה, לא הייתה מרוצה בתחילה מהכלבה הגדולה, הרעשנית, שמסוגלת לחנוק אותך מרוב אהבה. בתחילה, ראו על שירלי שהיא קצת נגעלת מבובה, מלשונה הארוכה ששאפה ללקק אותה מכף רגל עד ראש, מגופה המגושם ומקפיצותיה ההיסטריות, ומכרכוריה סביב כל אדם שנכנס הביתה.

אהבת אחים

   אבל בובה היא כלבה סבלנית. יש לך אורך רוח ולב כה רחב, שהיא המתינה ששירלי תתאהב בה. היא ניגשה אליה במחוות אהבה, ניסתה להתרפק עליה והתמידה בניסיונותיה מכמירי הלב ללקק את החתולה. עד ששירלי התאהבה בה בחזרה. מאז הן גרות יחד בבית הקטן והמצוין שלהן – בובה שוכבת על הרצפה, שירלי על הארון. בחורף הן ישנות מכורבלות יחד בתוך שמיכה רכה, עד שידידי בא בבוקר לפתוח להן את הדלת ולהאכיל אותן. גם את ארוחותיהן הן אוכלות יחד, וביתר הזמן הן משתובבות או מתכרבלות יחדיו.

   כיום, לא תראה את בובה או שירלי יושבות לבדן בגינה. הן תמיד יחד, משגיחות זו על זו בשבע עיניים. בכלל, לפעמים נדמה שבובה אימצה את שירלי ומשמשת לה אם מחליפה. רק לראות איך שירלי הקטנה מתרפקת על הכלבה הענקית, עושה טוב בלב. וכשידידי לוקח את בובה לסיבוב בשכונה, שירלי מצטרפת אליהם לפחות חצי דרך. כנראה שנדמה לה שהיא כלבה, או שלבובה נדמה שהיא חתולה. כי כאשר בובה רואה חתולים בדרך, היא ניגשת אליהם בהתרגשות ובאהבה, מנסה ללקק אותם ולאהוב אותם כפי שהיא אוהבת את שירלי, ולא אחת החתולים פשוט מחטיפים לה מרוב אימה. הם לא מבינים שהיא הפכה להיות כלבה "ידידותית לחתול".

   והאמת, לא ברור מי אימצה את מי, בובה את שירלי או שירלי את בובה. וכמה ששתי הבנות האלה אוהבות ומסורות זו לזו, לא להאמין. קשה לי לחשוב מה היה עולה בגורלה של בובה לולי אימצה אותה שירלי. מסתבר ששני "הידידים הכי טובים של האדם" – הכלב והחתול, יכולים להיות הסחבקים הכי טובים.  

 והנה הן, בובה ושירלי, כלבת הנחייה והחתולה השחורה:

לטורי החתולים הקודמים