יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

אתמול בלילה הראש כאב והגוף הכביד, אז לקחתי "סונגה-נייט" וצללתי לתוך שינה טרופה  מלאה בחלומות. באחד מהם ישבתי עם חברה בקפה מלא המולת שיחות, צחוקים ומלמולי אוהבים לקול צוויחת מכונת האספרסו, בחלל הבשום מניחוח קפה חזק ועוגות שמרים.     פזלתי לעבר הוויטרינות עם העוגות המטמטמות. בעיקר משכה את ליבי עוגת שמרים בגודל של גלגל מרכבה, משובצת אגוזים שמנמנים וצימוקים, ומריחה ...

הבטחתי פרויקט פנטזיה, והנה זה בא. אתם מוזמנים להשתתף ככל העולה על רוחכם. (אמיר, איפה השוט שהבטחת? איציק, אני מצפה ממך לגדולות ונצורות!).  אני מתקשה להתייחס לפנטזיות מיניות בלי איזו אירוניה, ואולי לכן אני מביאה כאן את הפנטזיה המינית של הגיבורה שלי, רונית, מרומן הרשת "יקירנט" שכתבתי עם נולי עומר. הרומן הוא סוג של פארודיה על איך גברים ונשים רואים ...

לאמיר וסיגל, שמעופפים על כנפי המילים והדמיון   כל הפנטזיות על נושא רומנטי לקוחות מתוך הרומן הגנוז שלי "האלילות"   הרומנטי (כל מה שאנחנו רוצות בעצם זה אימא ורחם) את דארקי פגשתי בחיפה. שום אישה בת-דעת שעברה בסביבה לא הצליחה להתעלם ממנו. כשעבר ברחוב התנוצצה עליו השמש כמו מחזיר-אור משוכלל, הארמני נתן ריחו, יימח שמו, עיניו הבזיקו במבע מחמיר של ...

   כמעט שנתיים של בלוגריזם, ועוד מעט שנה כמייסדת ומנהלת הבלוגיה הזו (ביחד עם שירלי שלנו, שהזמינה אותי לקחת חלק בפרוייקט), ואני מהרהרת רבות בסוגיה: למה? בשביל מה? במה היא שונה מבמות אחרות? מי צריך אותה? איך היא צריכה להיראות? עד כמה אני צריכה להתערב ולנווט? מה אני רוצה ממנה בכלל? למה לי להיות כאן ובבלוגספירה בכלל? ולמה לי את ...

  לאמיר, ולכל האנדרוגינוסים באשר הם   לא מספיק שהסיפור המשפחתי שלי מסובך ומפותל, יש לי בהיסטוריה המשפחתית משהו יוצא דופן במיוחד: אשתו הראשונה של אבי הייתה אנדרוגינוס, טומטום לפי לשון החרדים בירושלים של אז. היום אנחנו יודעים מה מקור הבלבול הזה בטבע, שלא הכריע את מין היילוד ונתן לו אברי רבייה כפולים של זכר ונקבה. אני גדלתי על המיתולוגיה ...

בשבוע שעבר התעורר דיון אצל דפנה שחורי בעניין פרגון. האמת, לדעתי אין דבר כזה מספיק פרגון. אף פעם אין מספיק מזה. יש לך בני משפחה, חברים? פרגן ופרגן ופרגן. זה לא אומר לעשות שקר בנפשנו, כי תמיד מוצאים משהו שאוהבים, לא?   השאלה קצת שונה כמובן כשאנחנו מדברים על יצירה. פרגון ליצירתו של אדם אחר. מתי קנאת סופרים ומתי סתם ...

לצורך הדיון שהתעורר כאן לאחרונה בעניין ברית מילה, אני מביאה כאן קטע שכתבה חברתי השנונה, החכמה, המצחיקה וההורסת נולי עומר. אני נורא מזדהה עם מה שהיא כתבה  על ברית המילה, ברומן ששתינו כתבנו ,"יקירנט" (זה שפורסם בווי נט בהמשכים).   זה חלק מהדיאלוג בין גיבורי הספר, רונית הנשואה השובבה, ואלונה, שמודה שהיא אישה ולא אלון הרואה ואינו נראה. בחלק זה ...

  קלון, עכשיו! זה המעט שאפשר לבקש ממני מזוז, או ממי  שצריך. וזה מה שכתבתי לפני שנה וחצי כמעט בעצומה של חלי  http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp "מסכימה עם כל מילה ורק עוד דבר קטן: אני דורשת שאם הוא יורשע, שיקחו ממנו את כל הפנסיות וטובות ההנאה שמעניקים לנשיאים יוצאים". הגיע הזמן לדרוש את זה. לא רוצה שהוא יעלה לי 4 מיליון ש"ח לשנה ...

אני פמיניסטית שמזריקה   משייפת   מקצצת   מרככת   צובעת   מורטת   מתבשמת   גורבת     אני פמיניסטית שמפלרטטת   מכשפת   מלפפת   מנשקת   מתחנפת   מלקקת   אני פמיניסטית שעושה כלים ופנלים   אני פמיניסטית שחיה בסרט      

משום מה, קמצנות אינה אחת משבעת החטאים. במה היא פחות גרועה מגאווה למשל או מגרגרנות? סיפרה לי פעם חברה על בחור שיצאה איתו זמן קצר. בכל פעם שהיא הייתה משמיעה את המשפטים "אני צמאה" או "אני רעבה" הבחור היה מחוויר, ובסבל רב היה  מוביל אותה לדוכן פלאפל, מתפלל שהיא לא תפזול לאיזו מסעדה.   זה הזכיר לי כמובן את אחד ...