יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

                                                          רומן, החייל העברי האחרון                                              יעל ישראל   חודש יוני היה כל כך חם. עד שיום אחד נפלו טיפות גשם עבות מהשמיים, כאילו הטעינו את העננים בראשי-נפץ לא-קונוונציונאליים. הבוקר עלה לוהט ומחניק, ובשעה שמונה (הוא ידע את השעה כי הגשם החל לרדת קצת אחרי צפצוף החדשות) הרקיעים השחירו במפתיע. לרגע חשב שמטס של ציפורים נודדות מאפיל את השמיים, ...

  בשבוע השני של מלחמת לבנון השנייה נשמעה צריחת תרנגולת מלמטה. זה היה מוקדם בבוקר, לפני שהלכתי לישון. חשבתי שאני מדמיינת מרוב עייפות.   אבל כן, זו הייתה תרנגולת! יפהפייה, חומה אפורה עם נקודת כהות. מדהימה. חכמה. נהדרת ממש.   מאז היא גרה למטה בגינה, בשיח עבות במיוחד ליד מגרש החניה. הכי היא אוהבת לאכול לחם, ותתפלאו, דווקא כל מיני ...

    אני מתעייפת. אולי זו התקופה הזו בשנה, בין ימי החג והזיכרון שתורמת לכך.   אין לי כוח לוויכוחים, להפגנות, להחלטות חשובות. להחליט מי לקבל ומי לא לקבל הנה, שזה דבר שמעולם לא אהבתי ובדרך כלל נמנעתי ממנו. ועכשיו אני מוצאת את עצמי יראה מזה, והמיאוס מביא לעייפות. די, נמאס כבר להחליט.   אני עייפה מהחגים, משיחות עם אנשים, ...

    בתור אדם נטול מכונית באופן עקרוני ופרקטי גם יחד, אני מרבה לנסוע במוניות. וכידוע, אחד המפגעים הרציניים ביותר במוניות הם הנהגים שמתעקשים לפתח איתך שיחה. עוד יותר גרועים, הם הנהגים שפוצחים בהרצאה פוליטית, תוך השמעת נאומי הרבי בבה מערוץ 7, כולל פרשנויות מאלפות של הרב בובה. כולם מכירים את התופעה, אבל מי שמרבה לנסוע במוניות יוצא מהמונית עם ...

                                    את הסיפור הזה כתבתי לפני מספר חודשים בהשראת חלום. לא חלום שלי, אלא חלום שחלמה אחותי שולמית על גן שואה שנמצא בכולנו. מרוב שהרשים אותי חלומה, כמו נכפיתי לכתוב את הסיפור. לא התכוונתי להעלות אותו לכאן בשלב זה, כי הוא אמור להתפרסם ב"מאזניים" בקרוב. אבל דברים שכתבה אסתי אצל שולמית אפפל, על כך שגילו כי השואה כבר הפכה גנטית ...

  סוף סוף רואה אור יומן נוסף של ילד שנספה בשואה.  היומן של פטר גינז (הוצאת יד ושם ודביר) שמתאר את השנתיים האחרונות בגטו בפראג לפני שגורש לטרזינשטט, ואחר כך לאשוויץ, הוא לא יומן רומנטי ופיוטי של יומנה של אנה פרנק, אלא הרבה יותר דיווחי וקונדסי.   יומן של בן. בן מיוחד, מלא כשרונות כרימון, מלא שאר רוח: שצייר להפליא, ...

 ליום השואה אני מביאה קטע מאחד מספריי, העוסק בשכול, שואה פנימית וחיצונית, ותחושת הנרדפות שיש לכולנו בארץ הזו, בין אם  היינו שם, או לאו. מאיה, הגיבורה שלי ברומן "סוף סוף רומן" (חרגול, 2000), שחיה בתקופה פוסט אפוקליפטית בארץ, כותבת את חייה של שכנתה הזקנה קולט, ניצולת שואה. זו איבדה את התינוקת שלה כשהתחבאה מפני הנאצים, וזו את שתי בנותיה באחת ...

                    חברות וחברים יקרות!!!!   האתר בננות וליין מסיבות "דיסקו מאגרב" מזמינים אתכם לערב מיוחד במינו וחד פעמי, המשלב מילים וקצב. את הערב יפתח פאנל עם אושיות מתחומי העיתונות, התרבות, האמנות, החברה וחיי הלילה… בערב נדון בהשתתפותכם על מיניות ואהבה, מיניות וזוגיות, מיניות ונישואין, מיניות וזהות מינית, האישה המינית החדשה, הגבר המיני החדש, אוננות, פורנוגרפיה וארוטיקה, ...

  כזה פספוס, וכבר מושל בבית, מסובב על האצבע שני חתולים גדולים, ממש גמלים. כמה זעיר, וכבר כל כך שעיר ויפה. צ"וצ"ו שמו בישראל, לפחות לעת עתה. זה בטח ישתנה עם השנים, ויתווספו לזה עוד עשרות שמות וכינויי חיבה.   הוא כבר שלושה שבועות אצלנו, וכבר בן בית. התערה למן היום הראשון, עושה בכל כבשלו. מעולם לא פגשתי אנרגיות חתוליות ...

      מחשש שמישהו יפספס את הסיפור הגאוני הזה בעיני, אני נותנת לינק לפוסט סיפור של חברתינו תמר דרסלר. http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4723&blogID=25 סיפור כה חכם ועמוק על גברים ונשים. ובהזדמנות זו, המלצה על הרומן "החתולה" של קולט – ניתוח מבריק של הנפש האנושית, היחסים בין גברים ונשים, ולמי שחובב חתולים – הרבה נחת.