יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

  ליתר דיוק, 26. עוד כמה ימים, ז"א. ואני לא אחת שסופרת. אבל בדיוק הראו ב"אופרה" קטעים מהגרסה הקולנועית החדשה של "אהבה בימי כולרה" לגבריאל גרסיה מארקס. נראה שם השחקן ספרדי הסקסי חוויר ברדאם, בתפקיד הגיבור המאוהב. מקץ 40 שנה, וכך וכך חודשים, ימים ושעות, הוא נפגש שוב עם אהבתו הנכזבת ומונה בפניה את המספר המדויק של הימים והשנים שחי ...

רני יגיל, עורך כתב העת "עמדה", ועמיתנו לבלוגיה, הציע את ההצעה המצויינת להפיק חוברת "עמדה" מיוחדת שתכלול את יצירותיהם של הבננות. אתן/ם מוזמנים לשלוח לי סיפורים (לא ארוכים מדי), שירים, ומאמרים (לא ביקורת על ספר, אלא על נושא כללי יותר).  רני ואני נעבור על החומר ונבחר ממנו. כמובן, שאלו צריכים להיות טקסטים שלא פורסמו במקום אחר.  אז בכבוד. תשלחו תשלחו!!!

    ידידי ורעי אלי הירש, שגם ערך את ספרי "סוף סוף רומן" שראה אור בחרגול, הוציא עכשיו ספר שירה חדש אחרי שתיקה של עשור. "מוזיקה חדשה" שמו, קובץ יפהפה ומרחיב את הנפש.   אני קוראת בו מדי לילה שיר או שניים ונהנית ומתרגשת כל כך, אז רציתי לשתף אתכם בשיר אחד שאני נורא אוהבת: "חותכת תות".   אני יודעת ...

    השבוע נפגשתי עם קולנוענית צעירה, שרוצה לעשות סרט מהרומן שלי "רואות מכאן את כל העולם" (תחזיקו אצבעות).  בראשית השיחה הייתי די ספקנית לגבי ההתגשמות של דבר כזה, כי תעשיית הקולנוע בישראל זכורה לי, מהימים בהם הייתי מבקרת קולנוע, כדחליל נטול משאבים.  עכשיו מספרת לי הקולנוענית שהיום יש ביקוש גדול לקולנוע הישראלי באירופה,  בעיקר בצורות קופרודוקציות, שלא לדבר על ...

  משבר הגיל היחיד שחוויתי עד עתה היה כשהגעתי לגיל 20. לא יכולתי לשאת את המחשבה שעברתי מגיל העשרה לשנות העשרים, שנראו לי כמסמלות זקנה, הסתיידות ומוות. כמה ימים הלכתי כמו אבלה, נדהמת מהשינוי בשנתון. וכולה עשרים, דחילק!   גיל שלושים פסח עלי בלי הנד עפעף, כאילו כלום. יראתי ממשבר גיל הארבעים שכולם מדברים עליו, אבל כשהגיע, שום כלום, תודה ...

  שאלתם את עצמכם לאן הולכות כל העצומות שאנחנו חותמים עליהן כמעט מדי שבוע? בחיי, בשנים האחרונות חתמתי על עשרות עצומות רשת, בכל מיני נושאים חשובים ונוגעים ללב.    חתמתי בעד ניצולי השואה כדי שיקבלו את קצבותיהם. חתמתי נגד תערוכת אמנות באמריקה שהציגה כלב שגסס חמישה ימים – זו הייתה התערוכה. חתמתי נגד הווטרינרים המתעללים של אחת הרשויות המקומיות. חתמתי ...

האחיינים שלי כבר גדולים. מה זה גדולים. ענקיים. אחת בת 37 פלוס, השנייה עוד מעט בת 31, והשלישי בן 27. ענקיים זה לא מילה. ואני מתגעגעת לינקותם, לילדותם, לימים שבהם אני עצמי הייתי ילדה ונערה, וטיפלתי בהם, החזקתי אותם, יישנתי אותם, רחצתי אותם, נשמתי לתוכי את הריח המתוק, תמיד לתינוקות וילדים יש ריח מתוק, לא יודעת איך ולמה, אבל זה ...

הודעה לסטודנטים/יות של ד"ר רוני הלפרן בחוג ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב, שלומדות את ספרי "רואות מכאן את כל העולם"   נודע לי שהמהדורה אזלה, ועכשיו אני במגעים עם הוצאת "הקיבוץ המאוחד" שידפיסו מהדורה חדשה.   בינתיים, מי שלא משיג/ה את הספר, יכול לפנות אלי, ואני אשלח לכם את הקובץ בוורד, באי מייל אז אם הגעתן/ם אלי דרך גוגל, ...

   לתמי כץ לוריא, ולכל הבנות של אבא                                                     האוהל הירוק (סיפור)                                       יעל ישראל   כל שבת בקיץ היינו הולכים לים. מה זאת אומרת "הולכים לים"? זה נשמע קליל כזה. יורדים עם בגד ים ומגבת זרוקה על הכתף נונשלנט, מקסימום עם תפוח חמוץ לשבור צימאון בשיא החום. אבל לא. אצלנו זה היה מבצע שהצריך לפחות כמה מכולות ...

  חלק שני בסדרת "המקצוע הכי כפוי טובה בעולם"   בפרק הקודם כתבתי על התנסותי כמורה לאמנות בימי לימודיי במדרשה לאמנות, לילדים בכיתה גימל. את הפרק הזה על סלידתי מהמקצוע הכי כפוי טובה בעולם – ההוראה, אני מקדישה לימיי המיותרים כתלמידה בבית הספר המיותר.   לא אהבתי את בית הספר, לא את היסודי ולא את התיכון. הייתי ילדה חולמנית, בעלת ...