אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות

  חשבתי עוד על השיר והנה גרסה שניה. בעיקר הזזות… לֵיל חַג (2)   הַלַּיְלָה הַכַּפְרִי הוּא שָׁחוֹר מִכְּפִי שֶׁיָדַעְתְּ אֵי פַּעַם, יַלְדַּת עִיר. הוּא מְיַלֵּל כְּעַדַת תַּנִּים וְרוֹחֵשׁ כִּפְסִיעוֹת עַל עָלִים יְבֵשִׁים; הוּא חוֹרֵק כַּעֲצָמוֹת.   עֵצִּים יְרוּקֵי עַד (עַתָּה הֵם אֲפֵלִים) רוֹגְשִׁים וּמוֹחֲאִים כַּפַּיִם לְאֵידֵךְ, לְאֵידֵךְ. לַיְלָה חָג סְבִיבֵךְ וּמַנִּיחַ יָד כְּבֵדָה עַל צַוָארֵךְ, נוֹשֵׁם עַל פָּנַיִךְ אֶת שִׁכְרוֹנוֹ ...

שתהיה שנה טובה ופוריה, שנה של שלום ושלווה ויצירה. מירה (סיפור מסדנת פרוזה…) כי הדם הוא הנפש  חדר גדול וקר, וקירותיו מצופים חרסינה לבנה ומבריקה. החמסינים של תשרי, עם שמש שאפשר להסתכל לה בעיניים, נשארו בחוץ. איש עם חלוק לבן וכתמים אדומים תפס את התרנגלת. לא ראיתי מה הוא עשה אבל אחר כך ירד לה דם מן הצוואר והיא נמלטה. ...

שניים אחרונים 20 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, לַיְלָה. הָלַכְנוּ לַשֶּׁבֶת בְּאֵיזוֹ טַבֶרְנָה בַּשּׁוּק שֶׁל לִימָסוֹל הַעֲתִיקָה, בַּאַגוֹרָה, מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מוּסִיקָה וְדָגִּים וְאוּזוֹ. עַל הָרַחָבָה הַמְּרוּצֶפֶת פָּתַחְנוּ שֻׁלְחָן וְהַנַּגָּנִים, שֶׁנִּרְאִים גַּם דַּיָּגִים שְׂבֵעֵי יָמִּים, וְיְכוֹלִים לִהְיוֹת הוֹרִים אוֹ סָבִים שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, צָבְטוּ אֶת הַמֵּיתָרִים וְשָׁרוּ עַל אַהֲבָה אוֹ פְּרִידָה, אֲנִי יוֹדַעַת לַמְּרוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי מִלָּה, וּמַשֶׁהוּ נִפְקַע בְּתוֹכִי, בְּקֶצֶב שֶׁל תֵּשַׁע שְׂמִינִיּוֹת, ...

עדיין בקפריסין. עוד יום. (המשך של ימים בספטמבר)   כָּאן וְשָׁם 18 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר. הַיָּם הוּא אוֹתוֹ יָם וְהַבַּצֹרֶת הִיא אוֹתָהּ בַּצֹרֶת. גְּבָעוֹת צְהֻבּוֹת מִשְׁתַּפְּלוֹת אֶל הָחוֹף וְאַדְמַת הַקִּרְטוֹן הַלְּבָנָה מַצְמִיחָה שִׂיחִים שְׁפוּפִים וּדְהוּיִים. וּבְכָל זֹאת, אֲנִי בְּטוּחָה, לֹא מְדַבְּרִים כָּאן עַל בְּגִידָה. בַּלֵּילוֹת, עַל כְּבִישׁ הָחוֹף בְּלִימָסוֹל, מְנוֹעִים קוֹרְעִים אֶת הָחֹשֶׁךְ – קַלוּת דַּעַת וְחַיִים הֵם הַיְנוּ הַךְ. אֵלֶה רַק ...

  עדיין בקפריסין. עוד כמה ימים אחרי השלשה הראשונים… יָמִים בְּסֶפְּטֶמְבֶּר   מִדֹּוֹֹת 11 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר. חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא יוֹם טוֹב לְטִיסוֹת. לִפְנֵּי שֶׁנָּסַעְתִי, הִרְשֵׁנּוּ לְעַצְמֵנוּ לוֹמַר דְּבָרִים, כִּי מִי יוֹדֵעַ. אִם לְדַיֵּק: הִרְשֵׁנּוּ, אֲבָל לֹא אָמַרְנוּ. בַּדֶּרֶךְ לַשָּׁדֶה, בְּאֵיזֶה צֹמֶת, קָנִיתִי מִגֶּבֶר דָּתִי אֶת סֵפֶר הַמִּדּוֹת שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרָסְלָב. לְמַעַן הָאֶמֶת, הוּא תָּחַב אֶת הַסֵּפֶר לְיָדַי וְאֲנִי נָתַֹתִּי לוֹ ...

שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּסֶפְּטֶמְבֶּר   מִדֹּוֹֹת 11 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר. חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא יוֹם טוֹב לְטִיסוֹת. לִפְנֵּי שֶׁנָּסַעְתִי, הִרְשֵׁנּוּ לְעַצְמֵנוּ לוֹמַר דְּבָרִים, כִּי מִי יוֹדֵעַ. אִם לְדַיֵּק: הִרְשֵׁנּוּ, אֲבָל לֹא אָמַרְנוּ. בַּדֶּרֶךְ לַשָּׁדֶה, בְּאֵיזֶה צֹמֶת, קָנִיתִי מִגֶּבֶר דָּתִי אֶת סֵפֶר הַמִּדּוֹת שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרָסְלָב. לְמַעַן הָאֶמֶת, הוּא תָּחַב אֶת הַסֵּפֶר לְיָדַי וְאֲנִי נָתַֹתִּי לוֹ כַּמָה שְׁקָלִים מַהֵר לִפְנֵּי שֶׁיִּהְיֶה יָרֹק. בִּזְמַן שֶׁנָּהַגְתִּי ...

טוב… אני יוצאת לחופשה. ים. ספרים. חוף אחר. אבל יהיה לי מחשב בהישג יד. ומרגע שגיליתי את זה, נרגעתי:) אז הנה משהו. אולי זה שיר. (נ.ב. ואם לא אהיה ליד מחשב, שימרו על עצמכם ואני בטוחה שאחזור לשירים וליצירות נהדרים. ואקרא ואסתכל). לָמָה שֶׁלֹּא תִּכְתְּבִי שִׁירִים   לָמָה שֶֹלֹּא תִּכְתְּבִי שִׁירִים פָּחוֹת דְּרָמָטִיִים. צְנוּעִים. לְמָשָׁל, אַתְּ יְכוֹלָה לִכְתֹּב עַל הַכַּלְבָּה ...

עֲנָנִים נִקְרָעִים בְּאַחַת   כְּבָר כַּמַה יָמִים עֲנָנִים עֲרוּמִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה כְּהַבְטָחָה שֶׁאֵינֶנָּה מִתְגַּשֶׁמֶת. הַכַּרְמֶל נִרְאֶה מְהֻרְהָר מִתָּמִיד, וְרוּחוֹת רְפָאִים בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַיָּשָׁן הוֹלְכוֹת עַל בְּהוֹנוֹת.   זֶה אֲנַחְנוּ שֶׁדּוֹרְכִים עַל הֶחָצָץ.   עָטַפְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּחֲפָצִים – חָשַׁבְנוּ שֶׁכָּךְ נִהְיֶה מֻגָּנִים. זֶה לֹא יִגָמֵר בְּטוֹב, אֲנִי לוֹחֶשֶׁת.   וְלֹא אִכְפַּת לִי שְׁזֶּה קוֹרֶה לְכֻלָּם!   הַעֲנָנִים נִקְרָעִים ...

    בעקבות הערות… לֹא יָדַעְנוּ שֶׁנִּתְחַרֵט (2)   אָבִי נֶאֱחָז בְּאֶלֹהָיו שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת יְלָדָיו הוֹלְכִים לְמֶרְחָקֵיהֵם הַאֲרֻכִּים. זֶה מִכְּבָר תִּרְגַּלְנוּ שָׂפָה זָרָה וְדִבַּרְנוּ עַל אֶפְשָׁרוּיוֹת מִלּוּט.   אִבְטַחְנוּ אֶת עֲצְמֵנוּ בְּשֵׁמּוֹת.     בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָחוּז, נַעֲשֵׂתִי אִשָּׁה. לִזְמַן קָצָר הָיִיתִי כֻּלִי גּוּף אֲבָל הוּא, עָטוּף בְּהִלַּת וְהָגִיתָּבָּהּ, הִשְׁפִּיל עֵינַיִם וְהִגְבִּיהַ אֶל בּוֹרֵא עוֹלָם.   אַחַר כָּךְ בִּטַּלְנוּ ...

  וגם על השיר הזה חשבתי עוד… עוֹד שִׁיר עַל הָרוֹמַן הַמְּמֻשָׁךְ שֶלִי עִם הַאֲדַמָה (2)   פַּעַם הָיִיתִי קְרוֹבָה לַאֲדַמָה. יָדַעְתִי אֶת זְמַנֶיהָ בְּגוּפִי, בִּמְדֻיָּק: בְּשָׁעָה שֶׁפִּרְחֵי כְּפוֹר עָלוּ מִן הֶעָלִּים, יָדַעְתִי לְחֲכּוֹת. בָּאתִי אֶלֵיהָ בְּיָדַיִם נְקִיּוֹת וְטָמַנְתִּי בָּהּ דְּבָרִים שֶׁמַּבְטִיחִים הַתְחָלָה. חָפַנְתִּי רְגָבִים כְּמוֹ שָׁדַּיִם, נָעַצְתִּי אֶצְבַּע לְהַרְגִּישׁ. הִיא פָּעַרָה שְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת וְהֶחֱזִירָה אַהֲבָה בְּצוּרַת פְּלֻמָּה אוֹ נִיצָנִים, ...