אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות
שניים אחרונים
20 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, לַיְלָה. הָלַכְנוּ לַשֶּׁבֶת בְּאֵיזוֹ טַבֶרְנָה
20 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, לַיְלָה. הָלַכְנוּ לַשֶּׁבֶת בְּאֵיזוֹ טַבֶרְנָה
בַּשּׁוּק שֶׁל לִימָסוֹל הַעֲתִיקָה, בַּאַגוֹרָה, מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ
מוּסִיקָה וְדָגִּים וְאוּזוֹ. עַל הָרַחָבָה הַמְּרוּצֶפֶת פָּתַחְנוּ שֻׁלְחָן
וְהַנַּגָּנִים, שֶׁנִּרְאִים גַּם דַּיָּגִים שְׂבֵעֵי יָמִּים, וְיְכוֹלִים לִהְיוֹת
הוֹרִים אוֹ סָבִים שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, צָבְטוּ
אֶת הַמֵּיתָרִים וְשָׁרוּ עַל אַהֲבָה אוֹ פְּרִידָה, אֲנִי יוֹדַעַת
לַמְּרוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי מִלָּה, וּמַשֶׁהוּ נִפְקַע
בְּתוֹכִי, בְּקֶצֶב שֶׁל תֵּשַׁע שְׂמִינִיּוֹת, וְלֹא עָזַר הַקֶּסֶם
אֵיךְ הַקֶּרָח מַלְבִּין אֶת הָאוּזוֹ, וְהַיֹּפִי שֶׁל נָשִּׁים מְבֻגָּרוֹת
רוֹקְדּוֹת וְלַיְלָה מֵלַטְפָן בִּצְעִיפָיו, מִלְכַתְחִילָּה יָדַעְתִי
שֶׁתֵּהֵא זֹאת
פְּרִידָה.
22 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, צָהֳרַיִם.
נְחִיתָה.
אהבתי את הסיום של הראשון (הלילה המלטף בצעיפיו), ואת השני כולו (קצר ולעניין), ואת איך שהם מתיישבים ומתחרזים טוב ביחד.
ברוכה השבה!
תודה עדה:)
מירה, מבחינתי הפסטיבל עדיין לא הסתיים – ורק הגחתי באקראי לבלוגיה – אבל ישר למקום שמיתרים צובטים בלב.
אמיר יקר, שמחה שנצבט לך הלב:)
עקבתי בהנאה אחרי הפסטיבל או יותר נכון – אחרי העקבות שלו במטע הבננות.
עצוב, מירה, ושקט ויפה.
ברוך שובך
תודה סמדר:)
אני אוהב את הטיול הנינוח בין הפרוזה ובין השירה של היצירות האחרונות שרשמת לנו
תודה
גיורא
תודה גיורא. גם אני אוהבת את הטיול הזה. שלפעמים הוא גישוש וחיפוש דרכים.
יפה השיר, ברוכה השבה.
תודה שולמית. דש מקפריסין, בעיקר מן הים ומן הכפרים בהרים, ומכפר אחד קטן ויפהפה שהגפנים שלו הסתרגו מעל הכביש ואשכולות ענבים בשרניים היו תלויים מעל לראש.
פרידות תמיד עצובות. ומי שעוזב כבר יודע ומסתכל על הכל בפרספקטיבה אחרת, מרוחקת.
דרך צלחה וברוכה השבה.
תודה לוסי. כל פרידה היא מוות קטן.
"משהו נפקע בְּתוֹכִי, בְּקֶצֶב שֶׁל תֵּשַׁע שְׂמִינִיּוֹת" מקסים ! ברוכה השבה
תודה ריקי. ברוכה הנמצאת.
מקסים מירלה, איזה ניחוחות הבאת לנו מהמסע שלך, איזה יופי:ים וחול ואוזו ומידות, ברוכה השבה
תודה חנה. וגם האוזו היה במידה:)
ברוכה הנמצאת.
אכן קשה הפרידה, נראה היה שנהניתם מכל העולמות, יין אוזו מוסיקה ושירה מוצלחת, אך טובה גם הנחיתה, שתהא רכה, וכך גם כל השנה, מלטפת ונעימה כמו החול בלימסול
תודה חני. נחיתה רכה? לא ממש ממש לא:) והלוואי שתהיה שנה טובה לכולנו.
מירה, תם מסעך הקטן. הכרמל מתגעגע לצרופי שיריך היפים
ברוך שובך
תודה איריס. ברוכה הנמצאת:)
סיום עדין ויפה שנה טובה !
תודה מירי. שנה טובה!
רומנטי-מלנכולי-רגיש-יפה.
באמת נפרדתם?
תודה איציק. חייכתי לשאלתך. בשביל זה צריך לקרוא את כל המחזור – ואלה האחרונים מדברים עם ההתחלה.
(בקיצור: באמת).
מירה, לפעמים כשלא מבינים את המילים, אפשר להרגיש צלול יותר את המשמעות. היה מרתק ללוות אותך באקסודוס שלך. וכדרכן של פרידות, גם זו האחרונה מהולה בעצב והיופי מקהה ומוהל, כמו הקרח לאוזו.
תודה מוישלה. מקווה שגם המלים שלי צלולות, גם אם לא תמיד מובנות:)
כשנוסעים בקפריסין בכביש החוף, במחלפים כתוב אקסודוס (באותיות קיריליות).
צלולות כאוזו לפני הקרח,
כאוזון לפני הקרחון:)
חחח. חששתי שהן קרחון אחרי ההפשרה.
וואו מירה, כמה יפה, מדויק וכואב. קפריסין – לך היא פרידה ואני התחתנתי שם, בלרנקה. תראי איך הגורל מתעתע. אותם דגים, דייגים, אוזו לבנבן ומוזיקה סוחפת לקחו אותי לעולמות אחרים.
תודה נעמי. שמחה על הביקור ושמחה שלקחתי אותך אל עולמייך:)
וְהַיֹּפִי שֶׁל נָשִּׁים מְבֻגָּרוֹת
רוֹקְדּוֹת וְלַיְלָה מֵלַטְפָן בִּצְעִיפָיו,
זה עושה את השיר
מירה, אוצרות יצאו לך מקפריסין, חשים הייטב את הגעגוע צובט בפרידה.
שנה טובה מירה.
תודה אורה. שמחה שראית שהגעגוע הוא הצד השני של הפרידה. כלומר גם וגם.
תודה סבינה:)
נוגע.
תודה אומי.
היי
אוהבת את הבדלי הגיל והזרות שנמחקים בשניה
הנחיתה מטלטלת
חובטת
להתראות טובה
טובה, נחיתה אכן מטלטלת. תודה.
יפה ועדין יש משהו בכתיבה שלך שמדבר מעצמו, בלי להתאמץ.
תודה אביטל:)
מירה, יפה.
הפרידה מרוחקת אבל הנחיתה מחזירה הכל למצב רגליים על קרקע.
איפה הוויסקי? 🙂
תודה שירה. דווקא הפרידה והנחיתה קרובות מאוד:) ו-וויסקי, נקבע ונקיים במהרה בימינו:)