אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות
עדיין בקפריסין. עוד יום. (המשך של ימים בספטמבר)
כָּאן וְשָׁם
18 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר. הַיָּם הוּא אוֹתוֹ יָם וְהַבַּצֹרֶת
הִיא אוֹתָהּ בַּצֹרֶת. גְּבָעוֹת צְהֻבּוֹת מִשְׁתַּפְּלוֹת אֶל הָחוֹף
וְאַדְמַת הַקִּרְטוֹן הַלְּבָנָה מַצְמִיחָה שִׂיחִים
שְׁפוּפִים וּדְהוּיִים. וּבְכָל זֹאת, אֲנִי בְּטוּחָה,
לֹא מְדַבְּרִים כָּאן עַל בְּגִידָה. בַּלֵּילוֹת,
עַל כְּבִישׁ הָחוֹף בְּלִימָסוֹל, מְנוֹעִים קוֹרְעִים אֶת הָחֹשֶׁךְ –
קַלוּת דַּעַת וְחַיִים הֵם הַיְנוּ הַךְ. אֵלֶה רַק אֲנַחְנוּ
שֶׁבָּאִים חֶשְׁבּוֹן בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים וּבִכְלַל,
וּמְבַקְשִׁים תָּמִיד מְחִילָה;
מְחַפְּשִׂים שֳׁרַשִׁים אֲבָל בָּתֵינוּ עֲשׂוּיִים מֵחוֹל;
מְצוּוִים לִשְׂמֹחַ ("מֵחֲמַת שִׂמְחָה נִפְתָּח הַלֵּב", ְסֵפֶר הַמִּדּוֹת).
וְאַף עַל פִּי כֵן, אֲנִי מִתְגַּעֲגַעַת.
אני מתגעגעת אלייך ולשירי הכמיהה והגעגועים שלך שנמצאים ושופעים ומבשרים געגוע והבטחה מחודשת שהפעם אולי זה באמת יהיה שונה וגם כמובן יישנה, אך… ימי אלול. עובדית
תודה עובדית. והפעם יהיה שונה. לשנה טובה וגו":)
נכון: חופים דומים ושונים.
אהבתי את חיפוש השורשים מתוך בתי-החול, ובאמת מוזר ששמחים רק על פי מצווה.
ומאד הזדהיתי עם הגעגועים.
"ובשמחה תצאו" זהו עיקר חשוב ביהדות ובחסידות , מאוד אהבתי את השיר המשדר כמיהה וגעגוע לשורשים ולבית ,אף שהבית עשוי מחול
תודה חנה יקרה. ולאן נעלם המירל"ה? געגועי מתעצמים:)))
תודה עדה. מישהו פעם אמר לי ששמח צריך "לעשות", כי הצרות באות כבר לבד.
שלום מירה
השיר שלך מזכיר לי שיר שלי שהתכוונתי לכתוב ועדיין לא כתבתי. לפני כשנה ביקרנו בפוליה, בדרום מזרח איטליה. אותו קו רוחב כמו ישראל . הצמחיה, הפרחים הזכירו את ארץ ישראל של פעם.
ישבתי באחת הערים המרכזיות והסתכלתי על האנשים. אותם פרצופים צרובי שמש, אותן דאגות על הפרצופים. אותו הדבר ממש.
מזה אולי ניתן להסיק שכל אחד מוצא אצל האחרים את מה שהוא רוצה לראות.
אני אוהב את השיר, ואולי כדי לתת לו תוקף לכל השנה הייתי מוריד את שתי השורות האחרונות.
תמשיכי לחפש ולמצא את היופי
גיורא
גיורא, תודה. היה נדמה לי שאני רואה אצל אחרים דברים אחרים. מה שאתה אומר זה, שאת זה רציתי לראות? טוב, אולי…
ואני מקווה שלברכה "שנה טובה" יהיה תוקף לכל השנה:)
יפהפה, מירה
שוב עולה בי השתיקה של ה11
בספטמבר, ועכשיו נטענה בה סיבה.
מאוד מרגשת הדרך בה את מוליכה.
תודה סמדר. שמחה שהתרגשת.
מזדהה (לגבי הטיול שעשינו בתחילת הקיץ). תחזרי בשלום.
תודה אומי:)
היי נירה
ואף על פי אני כן מתגעגעת
ואף על פי כן, אני מתגעגעת
כל כך יפה הגעגוע… לא משנה מה הוא פורץ הוא הדיבור הפנימי שמכריע את הכף.
משאיר רומנטיקה בלב
להתראות טובה
תודה טובה. אהבתי את "הדיבור הפנימי מכריע את הכף".
והיהודים אותם יהודים, מחפשים שורשים…גם אל החול והים וקלות הדעת אנחנו לוקחים את כל כולנו, שיר יפה כתבת מירה , ופה את חסרה
תודה חני יקרה. שמחה שראית את החיפוש אחר השורשים, שהוא תכונה שורשית שלנו:) וגם שקלות הדעת קשה לנו.
רק טוב.
פחות מעובד שהשירים האחרים. אהבתי את השוואת הגישה לבצורת שם ואצילנו, אכן פה הממשלה "אשמה" בכל!
תודה סבינה. (לא יודעת איך נכנסה הממשלה לשיר…)
השוואה מעניינת, שם וכאן. וגם אם שם קלות דעת זה החיים, את מתגעגעת לכאן. יפה !
תודה לוסי. שם וכאן, כאן ושם. מישהו פעם אמר לי – הכי טוב שהראש יהיה איפה שהגוף נמצא:)
מירה
געגועים הם שירים
הכל חולף.
תמונתך נראתה על המסך. חייכנו.
תודה איריס. אכן, הכל חולף.
אני מקווה שאת לא רצינית:)
מירה, באמת, אני לא מבין למה הממשלה לא עושה כלום בעניין הבצורת, מילא אצלנו אבל בקפריסין:).
ניכר שהשיר מבשר פרידה. ובעניין הבגידה, אל תהיי בטוחה כל כך כשמדובר ביוונים וטורקים.
ובסך הכל מדובר בחצי שעה טיסה.
אהבתי במיוחד את השורות האחרונות חיפוש השורשים בבית חול, וגם יפה בעיני ליוויו של ספר המידות לאורך המחזור.
בואך בשלום
מוישלה, תודה. חייכתי:)
אחרי אותן מלים ביליתי לילה נפלא בטברנה עם שירים מלאי ערגה ודמעות, שאפשר היה לשיר אותם בלי להבין אף מילה. והבנתי הכל:)
אגב, בסוף הערב הם שרו לכבודנו את ערב של שושנים. נרשמה לחלולחית. בעיניים.
הי מירלה, כמה מוזרים אנחנו, בחיי, את צודקת, לכל מקום שאנחנו מגיעים אנחנו מחפשים את השורשים היהודיים שלנו שם… מה זה ? למה זה? והרי השורשים נימצאים פה, בתנך, בספר המידות,,, עם מוזר אנחנו, נודדים כחולות .
תודה אורה יקרה. ואפרופו שורשים – שמחה שלקחת לשורשים "שלנו", אם כי האפשרות של שורשים אישיים יותר קיימת גם כן. וכנ"ל גם הבית:)