אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות
לִפְנֵּי הַחֲגִּים (שְׁנַיִם עַל הֶזִּכָּרוֹן וְסוֹף פָּתוּחַ)
א.
בְּדִעָבָד, כָּל מַה שֶׁעָשִׂינוּ
הָיָה הַפַּעַם הַאַחֲרוֹנָּה. אַחַר כָּךְ נִשְׁאָרוּ רַק הַבְּקָרִים
לְהִזָּכֵר, מִתַּחַת לְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, לִפְנֵּי שֶׁהָאוֹר.
אֲבָל הַזְּמַן הוּא כְּמוֹ וִילוֹן הַנִּפְרָשׂ עַל הַמְּצִיאוּת.
דְּבָרִים מַמַּשִׁיִּים, אֲפִלּוּ יָדַּיִם אוֹ שְׂפָתַיִם,
נַעֲשׂוּ שְׁקוּפִים וְחֲסְרֵי מִשְׁקָל. קוֹלוֹת וּנְשִׁימוֹת
מִתְחָמְקִים עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת בְּשׁוּלָּיו שֶׁל שְׂדֵה הָרְאִיָּה.
לִפְעָמִים אֲנִי מִתְכָּסַה בַּשְּׂמִיכָה עַד מֵעַל לָרֹאשׁ
לִמְתֹּחַ אֶת הַלַּיְלָה עַד קְצֵה גְּבוּל הַיּוֹם. אֲנִי
הָאִשָּׁה בַּצִּיּוּר שֶׁל מַגְרִיט.
ב.
בֹּקֶר אֶחָד
הִתְקָשַׁרְתִי לָאִינְסְטֶלָטוֹר וְאָמַרְתִי לוֹ
שֶׁהַקִּיר שֶׁלִי בּוֹכֶה. זֶה מִכְּבָר
הַקִּיר הַפּוֹנֶה לַמִּטְבָּח קַר וְלַח מְאֹד.
עוֹלוֹת בּוֹ שַׁלְפּוּחִיּוֹת וְנִבְקָעוֹת כְּמוֹ מַחֲלָה
מֵעוֹלָם אַחֵר. מִמֵּאָה אַחֶרֶת. גִּיבֶרֶת, הוּא אָמַר,
זוֹ לֹא שִׁירָה וְלֹא אַהֲבָה נִכְזֶבֶת, יֵשׁ לָךְ
פִּצּוּץ בַּצַּנֶרֶת.
אַחַר כָּךְ סָגַרְנוּ עַל 4000 שֶׁקֶל כּוֹלֵל הַכָּל.
הוּא יַחֲלִיף אֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְאֶת הַבְּרָזִים
וְאֶת הַחֲרְסִינוֹת וְיַעֲשֶׂה טִיחַ וְצֶבַע.
הוּא נִשְׁבַּע לִי שֶׁלֹּא יֵעָלֵם וְיַשְׁאִיר אֶת הַכָּל פָּתוּחַ
לִפְנֵּי הַחֲגִּים. אַתְּ תִּרְאִי, הַכָּל יִהְיֶה סָגוּר
וְכְּמוֹ חָדָשׁ, וְלֹא תִּזְכְּרִי כְּלוּם!
ג.
עוֹד מְעַט יִכָּנֵּס הַצּוֹם לְתֹּקְפּוֹ. הָאִינְסְטֶלָטוֹר שֶׁלִי,
עַרֲבִי-נוֹצְרִי מִשְּׁפַרְעָם, לָקַח אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלוֹ
לַכִּנֶרֶת. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
הַכָּל נִשְׁאַר פָּתוּחַ.
בדיעבד פתוח זה טוב, וגם יפה וחושני.
תודה אמיר.
מירה, שירה עשירה וטובה עד מאד!
תודה שולמית.
חשבון נפש: לאחר לבטים רבים החלטתי לקחת מרחק מהבלוגייה. תודה לכל מי שקרא את השירים והגיב וביקר וגם למי שלא.
מאחלת לכם יצירה פוריה. מירה.
מירה?????
מירה???????
מירי!!!!!!
אני לא מבינה מה זאת אומרת מירלה ?????
חנה יקרה, זה אומר שאני צריכה מרחק. לחשוב. לבדוק מחדש.
מירה
מירוש
מירלללללה…
נסעתי רחוק ונשאת אותי אלייך בכנפיים ממילים, עשית ממני שיר, ופערת בי חור ששתי ידיי מכסות, שתיהן ולא אחת כי לעולם לא אבעיר לחייך.
גם פי, למרות ההבטחה הברורה לסגרו, נשאר פעור.
חשבתי להעלב, אפילו הרגשתי איזו בערה קטנה, על כך שסוף סוף אזרתי (וכאן תבוא רשימה ארוכה מדי ולכן אשלש נקודות) … וצפתי אל מרחבך, והנה את מכריזה קבל עם ועדה כי את פורשת.
ואז חשבתי לעצמי, זה הבלוג שלך, הפינה שלך, מה לי ולאגוצנטריות הזו, ולכן רק אומר שלפחות מזל ששבתי – ולו אם רק ברגע האחרון, לומר לך כמה התגעגעתי למילים שלך, שיודעות לתפור כנפיים, שיודעות לצייר ציורים, את שכל כך רוויה בצבעים וכל כך עשירה בשפה, את תענוג צרוף שיודע ליצור שמלה לבנה לשבת, משטחים ירוקים כחולים לברוח בהם וסופים אדומים כהים שנוזלים מבין הצבעות.
היו לי הרבה מילים לומר ולכתוב על שלושת שירייך האחרונים פה, כמה התרשמתי מחד והתבלבלתי מאידך, כמה שוב את מרהיבה במילותייך.
אבל מירל'ה
רואים שהאינסטלטור שלך איננו איש שירה.
הוא רצה לסגור הכל.
הכל.
להעלים עדויות.
לטייח.
לסגור החור.
שלא תזכרי כלום.
ואת, את אינך כזו, ואינך ראויה להעלם מתחת לטיח ולחרסינה, חדשה או משומשת.
וראוי וחשוב להשאיר דברים פתוחים, ואם סגורים, אז לא בשביל לשכוח.
עשית ממני שיר.
עשית ממני ספר.
צאי לך עם כנפייך ותורי במרחבי נפשך אחר שאת רוצה למצוא, ומצאי ושובי.
אני יודע מה זה לצאת למרחב, מה זה לתור, עד סין הרחקתי כדי לבחוש במעמקים.
לברוח ממה שהשמיכה כבר לא השכילה לכסות.
להשאיר מאחור את הקירות שבכו.
אז צאי, ורק שובי לפני החגים.
מה שנשאר פתוח, זולג. החיבור בין הקיר הבוכה לשמיכה הנמתחת, יש תקווה שמשהו עוד יסגור את הקצוות של שני המצבים המדממים.
תודה לבנה – מה שפתוח זולג. בסוף הכל ייחתם:)
🙂 אבל האינסטלטור כן סגר את הקיר, אני מקווה?
יפים השירים. הכי אהבתי את צעיף הזמן, ואת הקולות המתחמקים על קצות האצבעות. וגם את הביטוי "לפני שהאור", שבאמת נשאר פתוח, ונדמה לי שראיתי כמוהו גם בפוסט קודם שלך.
תודה עדה. ואכן, לפני שהאור היה גם קודם. לפעמים נדמה לי שאני כותבת שיר אחד. תודה על מה שאהבת.
והאינסטלטור, אי"ה יגיע ביום ראשון:)
מירה, תשאירי פתוח. יפה לך חשוף…
וברצינות – השיר יפהפה.
חבל שאת הולכת. אבל מבינה אותך מאד. גם לי יש הרהורי פרישה. כל הזמן.
מירה, כמעט בכל מה שאת כותבת נראה כאילו הטקסט זורם לך בקלות משרוול הקוסמת הפורה שלך, והם יפים וטובים . ואני באופן אישי אצטער מאד אם תעדרי מהבלוגיה, אוהבת מאד את שיריך, ואת תגובותיך, נעמה לי נוכחותך.
תודה אורה על המלים האלה.
אני חושבת שהשרוול והזרימה זה באמת שאלה של מזל וקסם. אני לא מאלה שיאמרו שהמלים נופלות עליי משמיים וכו" (גם אני לא זכיתי באור מן ההפקר:)) אבל לפעמים הן כמעט מעבר לפינה (במיוחד בבקרים) ואני צריכה להיות הכי קשובה לעצמי, למצב הזה הרועד, כדי לזכות בהן. נו, טוב… אחר כך מתחילה העבודה.
שירה, תודה. גרמת לי לחייך. בגלל החשוף:)
אני מניחה שהרהורים כאלה יש לכולם. כרגע אני נותנת להם את הזמן שלהם.
אני אוהבת את השיר ואותך .
תודה אביטל.
שלום מירה
נראה לי שהשיר הראשון מתכתב באיזו צורה עם השיר הקודם שלך "מיטתי בבוקר אחד".הוא מאד מוצא חן בעיני.
בקשר לשניים האחרונים אני פחות בטוח. אגי תמיד מזהירה אותי שאני הולך עם השירים שלי שלב אחד בלבד מעל הפרוזה ומה שמציל אותם זו המוזיקליות שלהם.
את דווקא לא חוטאת בזה והשירים שלך הרבה הרבה מעל הפרוזה. הכתיבה בשני הבתים האחרונים היא חכמה ואירונית ואין לי בעיה עם הלשון הפרוזאית. אך נדמה לי שמה שחסר זו המוזיקה כדי להפוך אותם לממש שירה.
בברכה
שנה טובה
גיורא
תודה גיורא. אני חושבת שהשיר הזה מתכתב עם כמה שירים אחרונים שלי. אולי כי אני מתכתבת עם עצמי לאחרונה. כשאני מתחילה לדבר עם עצמי בקול רם, ואפילו להשיב לי, סימן שהמצב חמור:))
אחשוב על הערתך באשר לשניים האחרונים. אני מבינה על מה אתה מדבר. אגב, מזה זמן מה אני נעה בין שירה לפרוזה. לא ממש פרוזה אבל באמצע. שמעתי שקוראים לזה "שירה פְּרוּזָה". או אולי "פרוזה שירית"? לא זוכרת.
מירה השיר נפלא, החלקים משלימים זה את זה, בנמוך בגבוה בפתוח ובסגור, ואת מירה, באמת??
שירתך מירלה היא מעודנת מיוחדת ואיכותית ואף שיר זה, והיא חלק אנטגראלי מהנוף הפואטי האכותי בבלוגיה
תודה חנה. תודה.
חני, תודה, אני שמחה. אני – באמת. או שלא הבנתי מה את שואלת:)))
לוקחת מרחק מהבלוגיה? וכמה זה מרחק?אני רוצה שיהיה קצר, נוכחותך כאן חשובה לי.
תודה חני. כרגע מרחק. לפעמים מרחק נמדד בזמן (כמו שנות אור). בינתיים אסיים להגיב לדברים שפה. מהרגע שאחרי יתחיל "מרחק".
שלא יישאר פתוח מדי. יש דברים שכדאי בכל זאת – לסגור.
אהבתי. הקילקול נשאר בשנה שעברה ולשנה הזאת יהיה תיקון ! שנה של תיקונים, אני מאחלת לך.
השארת לנו סוף פתוח אבל הולכת? כמו דלת פתוחה ואין אף אחד בבית…
מה תהרהרי, תשקלי, תתחשבני עם נפשך ושובי!
תודה לוסי. שנה של תיקונים הלוואי על כולנו. אמן ואמן.
מירה, שירתך היא רוח. כמה יפה.
תודה סיגל. "רוח" – כמה יפה.
חדשה פה, רק הגעתי, ומאד אהבתי את שירתך, וכבר את מתרחקת. חבל לי, חבל מאד.
ענת, תודה. מה אני אגיד לך? בכל זאת – ברוכה הבאה!:)
מירה יקרה
שתמיד יקרן האור
מאוד אוהבת את כתיבתך
מקווה שאת ממשיכה בכך.
דרך צלחה, מירה.
תודה סמדר!
מתגעגעים אליך