אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות
הַכָּל הָיָה מָדוּד בִּמְשׂוּרָה
וְלָמַדְנוּ לִנְשׁם
מִבְּלִי לְהַחֲרִיד אֶת הַאֲוִיר.
נוֹכַחְנוּ, שֶׁלַּדָּם יֵשׁ שָׂפָה מִשֶּׁלוֹ
וְהָיִינוּ חַסְרֵי אוֹנִים.
לֹא הָיָה זֵכֶר לְדָבָר מִזֶּה
בֵּין הַסְּדִינִים.
לִפְרָקִים נִדְמֶה הָיָה
שֶׁאֲפִלּוּ הָאוֹר
בֹּקֶר אֶחָד,
לִפְנֵּי שֶׁהַשֵּׂכֶל,
חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא מִתְחַבֵּא בָּאָרוֹן,
אֲבָל כָּל הַבְּגָדִים בָּגְדוּ שָׁם סְמוּכִים זֶה לַזֶּה
וּבֵינֵיהֶם נִדְחָס
רַק חֹשֶׁךְ.
אַחַר כָּךְ
בְּשָׁעָה שֶׁעֵינַי כְּבָר הָיוּ עֲצוּמוֹת
וּסְדִינִים נִפְרְשׂוּ בּוֹהֲקִים,
צִפּוֹר הִדְסָה עַל עֵדֶן
וְשָׁרְקָה מֵעוֹלָם אַחֵר
לפעמים אני חושבת שבעת כתיבה יש בנו מן הצפור הזו אחרת לא היינו שורדים
צִפּוֹר הִדְסָה עַל עֵדֶן
וְשָׁרְקָה מֵעוֹלָם אַחֵר
תודה שולמית. אכן, אלמלא הצפור… בשיר הקודם שלי גם הופיעה ציפור, אם כי זו לא אותה ציפור:)
איזה יופי. מערכת היחסים והרגשות הנסתרים משתקפים (או שהם משקפים) בפרטים הנגלים לעין.
תיאור החורבן מזכיר את זה שתיאר שחר מריו בשירו האחרון ובמיוחד דומה השימוש בציפורים.
גיורא, תודה. הכל התחיל ממשפט אחד שהתעוררתי באיזה בוקר לפני כמה ימים: האור בטח מתחבא בתוך הארון" (סיפרתי על כך בפוסט של סמדר על "צבוע בתוך הארון") וכל השיר הוא על ההזיה הזאת, רגע לפני ההתעוררות והתודעה. היחסים נחרבו כבר הרבה לפני כן. עוד בבית הראשון ואינם אלא חלק מההזיה:))
כוונת השיר נעלמת ממני, אך יופיו מובן לי,"נוכחנו שלדם יש שפה משלו" בעצם אולי אני כן מבינה. גמר חתימה טובה לך מירה יקרה!
תודה חני. ואני מקווה שאת אכן מבינה, כי אם לא – ההחמצה היא שלי. כולה:)
היי מירי
לא הייתי חושבת להתערב, אך אנסה הייתי מתחילה את השיר: לא היה זכר לדבר לדבר הזה
שיר חזק- על הנסתר והגלוי
גמר חתימה טובה
טובה
תודה טובה. כל הצעה מבורכת – האפשרות להסתכל על השיר שלי בעיניים אחרות מלמדת אותי יותר מכל על הכתיבה שלי.
ותודה עוד על הנסתר והגלוי.
ואולי הציפור היא זאת שעשתה שנשכח את השכל ונדבר בגוף?
תודה לוסי. נקודת מבט מעניינת. ואולי.
שיר יפה ,חזק ומאופק ,השברים והסדקים תמיד מתחת לפני השטח בשיריך ,מה שנקרא שתיקה רועמת ,אבל במקום האור שנעלם ואת מקומו תופס החושך בארון ,היכן שכל השדים וכל היצרים לכודים, במקום האור , צפור מעדן מביאה בשורה מעולם אחר, כל כך יפה ואופטימי , מירלה
תודה חנה, תודה שראית. את החושך בארון עם השדים והיצרים. אינני בטוחה שהסיום כל כך אופטימי, אחרי ככלות הכל הצפור מעדן היא מעולם אחר ויש איזו תחושה של מוות, אבל גם נקודת אור/מבט כזאת היא אפשרית. תודה!
באמת מעולם אחר!
תודה סבינה.
האור לא יצא מן
הארון
רק שלדים ערופים , תלוים זה ליד זה , סמוכים מאוד.
ציפור-שיר , ציפור-אש, שפרעה מסוגר הצלעות בשעת הדם הרותח, בשעת עדן
מעידה
שהיה
ציפור-שיר מהדסת על החרב החדה , המתהפכת
כך קראתי אני
את השיר המורכב הזה
בנימין תודה. עכשיו אני צריכה להבין את הקריאה הזאת:)
מקסים, מירה. בין הדם והעולם האחר אפשר לנשוף ולשאוף מן העדן
תודה אמיר. יפה – לנשוף ולשאוף מן העדן.
אולי השיר הזה מתח את האניגמה יותר מידיי. אני מתלבטת עם עצמי.
סיפור מורכב של בוקר אחד כשהכל היה מדוד ואחר כך מסוכסך ורק הציפור הבטיחה חיים אחרים. אכן תחושה של מורכבות של מה שהוא עדיין באמצע התהליך . בסופו המבט יעשה צלול והדרך אחורה ברורה . גם לזמן בלבול זכות ביטוי!
מירי
תודה מירי. ואני עדיין מתלבטת. וגם להתלבטות יש זכות ביטוי:)
בטח מירה!