אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות
טוב… אני יוצאת לחופשה. ים. ספרים. חוף אחר. אבל יהיה לי מחשב בהישג יד. ומרגע שגיליתי את זה, נרגעתי:) אז הנה משהו. אולי זה שיר. (נ.ב. ואם לא אהיה ליד מחשב, שימרו על עצמכם ואני בטוחה שאחזור לשירים וליצירות נהדרים. ואקרא ואסתכל).
לָמָה שֶׁלֹּא תִּכְתְּבִי שִׁירִים
לָמָה שֶֹלֹּא תִּכְתְּבִי שִׁירִים
פָּחוֹת דְּרָמָטִיִים. צְנוּעִים. לְמָשָׁל,
אַתְּ יְכוֹלָה לִכְתֹּב עַל הַכַּלְבָּה שֶׁלָךְ,
שֶׁמְּכַּשְׁכְּשֶׁת אֵלַיִךְ כָּל בֹּקֶר. שַׂמְתְּ לֵב
אֵיךְ הִיא מַשְׁכִּיחָה מִמֵּךְ אֶת זִכְרוֹן
הַכַּלְבָּה הָהִיא, שֶׁבְּוַדָאי כְּבָר מֵתָה,
אוּלַי אֲפִלּוּ בְּשֵׂבַת כְּלָבִים טוֹבָה, זוֹ
שֶׁהִשְׁאַרְתְּ לִפְנֵי עֶשְׂרִים וּמַשֶׁהוּ שָׁנָה
בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וּמֵאָז כָּל יוֹם ? —
וּכְשֶׁאַתְּ חוֹזֶרֶת מִן הַעֲבוֹדָה וְלֹא מְשַׁנֶּה
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית, הִיא יוֹצֶאת מִגִּדְרָהּ
מֵרֹב אֹשֶׁר. אֹשֶׁר זוֹ מִלָּה שֶׁקָּשֶה לָךְ
לוֹמַר. אֲבָל לָהּ אֵין בְּעָיָה עִם זֶה.
אוּלַי זוֹ הִזְדַּמְנוּת לִשְׁקֹל מִלִּים מֵחָדָשׁ,
כְּמוֹ שִׂמְחָה, וְאֲפִלּוּ נֶאֱמָנוּת. אַהֲבָה.
יוֹתֵר מִדַּי אַתְּ עֲסוּקָה בְּחִתּוּך הַדִּבּוּר
וְהַשּׁוּרָה. אִם אַתְּ נִשְׁכֶּבֶת עַל הָרִצְפָּה
וְעוֹשָׂה תַּרְגִּילִים בְּאֵיזוֹ שִׁטָּה כְּדֵי לְשַׁחְרֵר
אֶת הַגַּב, הִיא מְלַקֶקֶת אֶת פָּנַיִךְ כְּאִלּוּ
שֶׁמַּתְּת לָהּ פִּתְאֹם.
איזה שיר אהבה יפה.
תודה יעל! מאוד אהבתי שאמרת "שיר אהבה", כי הרי זה לא טריוויאלי.
מה השאלה
בודאי שיר, לא סתם שיר אלא שיר טוב מאד.
מזכיר לי שירים של אגי משעול בכך שטבע האדם מתגלה דרך הטבע ויצוריו.
הייתי מוריד את ה?–. אני מבין למה עשית את זה ,אבל לדעתי יותר טוב שהקורא יחכה לראות בשורה הבאה את ההמשך הטבעי, וכשלא יראה אותו יאלץ לחזור ולתת דעתו מה רצתה להגיד המשוררת.
חופש נעים
ודווקא רצוי להתרחק מהמחשב.
גיורא
תודה גיורא. אחשוב על ההערה, כמובן.
והנה לא הצלחתי להתרחק מהמחשב:)
שאלת השיר מקבלת לדעתי,תשובה החבויה בתוכו:
"אֹשֶׁר זוֹ מִלָּה שֶׁקָּשֶה לָךְ
לוֹמַר".
בשיר ניתן לראות איך עוברות המחשבות ממחשבה על נושא כמו כלב לזכרונות הדרמטיים הקשורים בו, ואפילו סתם מילים דרמטיות שנקשרות בו, מתוך הלך מחשבה אולי קבוע, שרגיל ללכת למקומות כאלו (כמו נטישת הכלב, אולי הוא כבר מת, הכלב מלקק אותי כאילו הייתי מתה).
באותה מידה, היה הלוא ניתן להזכר בכלב הקודם, ולחשוב אולי הוא מצא לו ילד חמוד שמטפל בו כעת וכיף לו. הכלב הנוכחי, שמלקק את פני השואלת השוכבת על הגב, יכול היה הלוא לקחת את המחשבה למקום החם של: שנינו בגובה העיניים עכשיו והוא מלקק אותי בשמחה של חבר למשחק.
שִׂמְחָה, וְאֲפִלּוּ נֶאֱמָנוּת. אַהֲבָה. מוזכרות בחטף ו-"מַּתְּת לָהּ פִּתְאֹם" מסיים את השיר.
זוהי קריאתי, ומקווה שתהני בנופש ואם לא יהיה לך מחשב אעוץ לך:
"לָמָה שֶׁלֹּא תִּכְתְּבִי שִׁירִים"
:0)
סיגל תודה. אהבתי את הקריאה שלך עם הציטוטים. מאוד.
ודרך אגב – גם לכתיבת שירים אני צריכה מחשב. כלומר, אפשר על פיסות נייר אבל זו ברירת מחדל.
פשטות יפה של אהבה בשיר פשוט יפה.
תודה איציק. פשוט תודה:)
נהדר מירה. וכבר הנסיעה עושה טוב. אפשרי לים לשטוף הכל
🙂
נסיעה טובה
תודה איריס. כן, עצם הנסיעה עושה משהו:)
מירה, שירים וימים טובים!
תודה שולמית. על השירים והימים.
נהדר מירה שיר השיח הזה עם עצמך, ודמותך העולה מהתאור הנגודי, "לה אין בעיה" עם האשר, והאהבה הזו שאינה תלויה בדבר, הנאמנות הטוטאלית, ובאמת למה שלא תכתבי? כתבי הרבה!
תודה חני. חייכתי על מה שראית. אכן, לה אין בעיה עם זה:)
שירים לא-דרמטיים זה תמיד טוב בעיני.
אהבתי את ההתייחסות לעיסוק "בחיתוך הדיבור/והשורה", ואת איך שהשיר מצא לעצמו בעצמו את התשובה לשאלה שנשאלה בתחילתו.
תעשי חיים בחופשה!
תודה עדה. ושמחה שראית את השאלה והתשובה.
מירה, איזה שיר יפה. אהבתי את המעבר של המוות מהכלבה ההיא בהרים אל הכלבה שחושבת שאת מתת… מחשבה שעברה לה בינך לבינך.
מסכימה עם גיורא לגבי ה?—
תודה שירה על חוט המחשבה שראית. איזה כייף שכל אחד רואה חוט אחר:) ואחשוב על ה-.
יופי של שיר מירה, אוהבת את הפואנטה וההומור וזוית הראיה הכלבית, יופי !
תעשי חיים , תנוחי ותכתבי בכיף גדול
תודה ריקי. אני שמחה שראית הומור. ואני מבטיחה להשתדל לעשות חיים וגם לכתוב. זה לא תמיד הולך יחד:)
היי מירה
השיר מאוד יפה…
למה שלא תכתבי על החופש שלא יצאת עדין למה שלא תכתבי על השכנה שהשקתה לך את הגינה
למה שלא תכתבי הציפור שבאה לביתך כל בוקר חושבת שזאת הגינה הפרטית שלה
ומי יכתוב על דברים דרמטים???
אז אולי גם בבקשה חברתי משוררת…
גם דרמטי… גם….
לא נירגעתי מהשיר שלך על "הגיתבו"
האם קראת מה כתבתי לך?
להתראות טובה
טובה, תודה. כייף תמיד לקרוא את התגובות שלך. חייכתי בגדול. איך את יודעת על השכנה שלי? ועל הציפורים?
ו… טוב. גם דרמטי וגם לא. עכשיו אולי לא:))
קראתי את תגובתך לשיר ההוא ואף הודיתי.
מקסים, בעיקר השורה האחרונה שמזכירה למה את כן כותבת שירים כמו שאת כותבת.
תודה עינת. כן, אנחנו כותבים שירים (גם) בגלל השורה האחרונה.
וברוכה הבאה לבלוגי:)
מירה,הרטוריקה הפשוטה הזאת טובה בעיניי. טקסט נוגע ללב. "שיר אהבה" , כפי שקראה לו יעל.
חופשה נעימה.
תודה מוטי. גם על הרטוריקה הפשוטה וגם על שיר אהבה.
יש כאן הומור עצמי וכללי , זה כאילו מונולוג שטוב לשחקן, כי זה צבוע בכמה צבעים למרות שזה מוסווה.לא מוסווה:)
חופשה נעימה.
תודה אביטל. שראית את ההומור והצבעים וההסוואה.
מירה יפהפה. הרגעים הקטנים האלה
כמו ליקוק הפנים ע"י בע"ח שלך שמקבל אותך
גם את פנייך וגם כמו שאת. אהבה חסרת תנאים.
והשיר הזה מקסים ודרמטי ונוגע ללב וצנוע.
תודה סיגל. על כל מילה.
שיר מצוין מירה, פשטותו כובשת. זהו שיר שמוותר על העיסוק בחיתוך הדיבור והשורה ומרגישים נוכחות אותנטית ונוגעת. יופי
שיר יפה ורגיש, מירלה , הנושאים האמיתיים ליצירה מצויים סביבנו ביופי שבדברים הקטנים: חיוך של ילד,
כביסה מתנפנפת ברוח וחית מחמד המלקקת את ידך בנאמנות אין קץ, אלוהים נמצא בדברים הקטנים הפשוטים והיצירה גם .חופשה נעימה לך ושבת שלום
תודה חנה. אכן, בדברים הקטנים. שהם בכלל לא קטנים. שבת שלום לך. ולכולנו.
תודה מוישלה. כייף לקבל ממך תגובה כזאת.
פשוט ואמיתי. נוגע. אלוהים, כמה דברים נפלאים אפשר ללמוד מכלב. אולי יותר ממורים רבים משכילים. כל כלב – מורה. אך לא תמיד להפך. האם כלב הוא ייצור פחות נעלה? אני לא חושב כך.
תודה מירה. אולי תמשיכי את הקו הזה?
אפשר להזמין דו-שיח עם הכלבה?
תודה גרא! כמובן שארשה לך לשוחח עם הכלבה שלי. האמת, היא חברותית בטירוף, כך שאם אתה רק מפגין איזו נכונות-ליטוף קלה, והיא כבר נשפכת. (אופפפפ, אני כבר מתגעגעת. מי היה מאמין).
יפה מאד. וחופשה נעימה, אולי לאיזה מנזר?!
תודה סבינה. (ולא, לא מנזר. ים ומשפחה:))
ואמר מי שאמר:
ככל שאני מכיר יותר אנשים, כך גדֵלה אהבתי לכלבים.
את השיר הזה הייתי רוצה לכתוב לכלבי האהוב. (כתבתי לו אחר. ואת זה לא אוכל להקריא לו, הוא איננו). אבל ריגשת אותי, מירה.
תכתבי, תכתבי שירים.
תודה שחר-מריו. עכשיו (אחרי שיש לי כלבה ויש אהבה) אני מבינה לגמרי מה אתה אומר.
ושכולנו נכתוב שירים. שנה טובה.
איזה שיר נפלא מירה
קוראת בו את עוצמת הזכרון והאשמה
את התיקון, הפיצוי, היופי, את כוחן של יצירה ואהבה.
מאוד אוהבת את כתיבתך מירה. חופשה מהנה.
תודה סמדר על כל מה שקראת. וגם על החופשה הנעימה.
יפה מאוד מירה
עצוב ומנחם
תודה מירי. רק טוב.
יפה ופשוט.
האושר שהוא הדבר שהכי מפחיד את רובנו.
האהבה ללא תנאים שמעניקים בעלי החיים
(כך מספרים, אני לא מאפשרת לעצמי לחוות את זה, אין לי תקשורת איתם …)
תודה רונית.
(ובקשר לתקשורת איתם… עד לפני שנה וחצי – מה לי ולכלבים?? אבל יום אחד הבת שלי הביאה גורה, נתנה לה שם: "תינוקת", ונסעה להודו. ואת השאר אפשר להבין מן השיר/ים).
אהבתי, בייחוד את שורות הסיום