בננות - בלוגים / / תמונות מאוחרות מקטיף (א)
כמהונות
  • אליעז כהן

    משורר, עורך ועובד סוציאלי. יליד פתח-תקוה, 1972. גדל בשומרון, למד בישיבות. עד כה פרסם שלושה ספרי שירה. ממובילי כתב העת לשירה "משיב הרוח". בנוסף עוסק בתסריטאות ובכתיבה פובלציסטית. זוכה פרס ראש הממשלה ליוצרים עבריים ופרס שבתון אביחי(תשס"ו). נשוי ואב לארבעה, חבר קיבוץ כפר-עציון.

תמונות מאוחרות מקטיף (א)

 

תְּמוּנוֹת מְאֻחָרוֹת מִקָּטִיף (א)

 

הַיָּם הָיָה נוֹחַ, כְּמוֹ וְהִתְנַמְנֵם

אֲבָל הַחוֹף הָמָה

נָשִׁים וַאֲנָשִׁים שַׁוְעָה נוֹאֶשֶׁת

מִמַּעֲמַקִּים

w

בַּחֲמָמָה שֶׁל עַצְמוֹנָה אוּלָם מִתּוֹךְ אוּלָם

הַסַּחְלָבִים וְהַבּוֹהֶנְיוֹת שָׁרִים אֵלֵינוּ צִבְעוֹנִית

שֶׁהָיֹה לֹא תִּהְיֶה

אַתְּ וְהַיְלָדִים לְרֶגַע נֶעֱלָמִים לִי,

כְּשֶׁאֲנִי מִבּוּשָׁה נֶאֱלָם וְקוֹנֶה לְמַזְכֶּרֶת

מֵהַחַקְלַאי הַנֶּאֱמָן

שָׁתִיל שֶׁל יְהוּדִי נוֹדֵד

w

 (אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הוּא מֵת

אוּלַי מִצַּעַר)

w

בֶּאֱמֶת רָצִיתִי מִשָּׁם לֶאֱסֹף כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר

שֶׁיִּהְיוּ צְרוּרִים עִמִּי,

בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי

חִיּוּכִים עַל הַדְּרָכִים, פְּסוּקִים וְהַקְדָּשׁוֹת מִפָּרוֹכוֹת

וְהַבְטָחוֹת, כַּמָּה הַבְטָחוֹת

כְּמוֹ זוֹ שֶׁהֻבְטְחָה לְאַבְרָהָם

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת

w

וְגַם מְעַט חוֹל, מִן הַחֲצֵרוֹת אוֹ מִן הַיָּם

עִם הַיְּלָדִים, בַּבַּקְבּוּקִים, בְּשַׂקִּיּוֹת

(כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ פַּעַם בְּיַמִּית)

שֶׁנּוּכַל לָשִׂים מִתַּחַת לַכָּרִית אוֹ

לְמַלֵּא בּוֹר קָטָן שֶׁנִּכְרֶה עַל-יַד בֵּיתֵנוּ

בְּאַדְמַת עֶצְיוֹן

w

בְּבֵית הָאֲרִיזָה שֶׁל עֶזְרָא

(לֹא פַּעַם אַחַת נָפַל שָׁם קָסָאם)

נִנְגַּעְתִּי בִּמְשִׁי הַפְּרָחִים, נָגַסְתִּי בָּעִירִית

וּלְרֶגַע הָיִיתִי כְּמוֹתָהּ

לְגִבְעוֹל דַּק וּמְפַלֵּל

w

וּבַשְּׁלָטִים הָרַבִּים רָאִיתִי נִכְתָּב:

"ה" הוּא הַמֶּלֶךְ"

וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי בָּרֶגַע הַהוּא הַמָּכְאָב

אֶת הָאָב

18 תגובות

  1. מעולה ועל הנושא החשוב ביותר בעולם.

  2. מה זה מכאב? רק בשביל החרוז? כל השאר יפה.

  3. אליעז
    מאד נוגע
    שיריך המרגשים האלו מדרבנים אותי לעשות פסק זמן עם האש העכשית שמבעירה את יצירתי, לחזור 3 שנים אחורה ולהעיז דוקא כאן ב"בננות" לפתוח חלון אל נפשי מאז.
    תודה.
    בקרוב.

  4. מקסים, עדין ונוגע בנימים הדקים .

  5. תודה למגיבות.סבינה,אינני חושב שזה הנושא "החשוב ביותר בעולם",אבל בימים הללו,שלוש שנים אחרי,הפצעים נפתחים מחדש,ומה שנדמה כגלד שכיסה והחלים שב להוסיף עצב וחרדה,מבחינתי,גם לבאות.
    ואיריס – מחכה מאד לראות את שתכתבי .

    • אליעז לי אישית נמאס משירי אהבה ומסכנות אורבנית. החיים האמיתיים שנחוו ולא רק נצפו על מסך הטלויזיה הם האתגר לכתיבה. שירים כאלה פשוט איש לא כותב — אתה עושה את עבודת משורר השבט.

    • כל הזמן אנחנו מתחבקים
      אז כאן אני אעשה הפוך: זה כן הנושא הכי חשוב בעולם
      ואתה מציג אתו באומץ – מהפן האנושי [נעזוב את הפן הפוליטי לרגע]
      כי מעשה נבלה נעשה באנשים שרגלי ילדיהם נכרתו וילדיהם ההרוגים הוצאו מהקבר.
      אתה נהדר.
      אנסה לריב איתך שוב בפעם הבאה.

    • נראה לי שהחל מסוף שבוע זה (יידרשו כמה פוסטים)

  6. סבינה ויוסף – אמנם אתם מגזימים מעט,אבל אתם הנותנים כח לעשות חיל!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליעז כהן