כותב טקסטים ומוסיקה וחוקר תפיסה מוסיקאלית. לפעמים מצלם. ספרים: שו-האי מתאמן בהטלת כידון (הליקון-ביתן, 1996); מה יש (סדרת כבר, כרמל 2007). זוכה פרס "טבע" לשירה בפסטיבל המשוררים במטולה, 2007.
כן, חשבתי עליו בכותרת (כמובן שהעבודה היא הכי לא דושאנית שיש). גרתי פעם בפילדלפיה, שם נמצא אוסף גדול של עבודותיו, ואני מכיר. ואגב, הוא ממש לא מה שהפלצנים עשו ממנו. אמן מעולה ורגיש (כן, רגיש!)
בדבריך עליו אתה מזכיר לי אימרה שאמרו על פיקאסו שהאוייב הכי גדול שלו היה הוא . היותו של אמן מיוחצן מידי לפעמים פוגע באמן האמיתי.
אוהבת את הצילום של האבק על העבודה שלו של מאן ריי ושוב אוהבת את עבודתך למרות שיש בה מינוריות עדינה והזכוכית הגדולה נראה לי ההיפך ממנה למרות שהיא גדולה . אולי שוב כמחווה למרסל ידידך שאתה מכיר .המופנם .
מאד יפה העבודה שלך, הברושים עם הטיפות המאובקות. אבל באמת זה משהו אחר. בין השאר כי החלוקה יוצרת מבניות חדה, גיאומטרית, שנותנת קונטרה לטשטוש של הפוקוס ולגשם המאובק.
הקור המפוייח הזכיר לי את החלק המזרחי (והפחות מטופח) של ברלין. ללא ספק צריך לחזור לשם. יש שם פעילות תרבותית מדהימה בסדר גודלה. בייחוד באמנות פלסטית. הייתי שם בביאלנה (לפני 6 שנים). היה מרתק.
למרות שעכשיו עם ההערה האחרונה של איריס, העיניים שלי דגו את דודי השמש הכה ישראלים… ללא ספק אנטיקליימקס… 🙂
צמחי מעזבות כותב
יופי יופי
יש לי משהו דומה לא כזה יפה . יפה אחר
כאן
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=3180
ועוד מישהו
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94
כל הכבוד לפתיון שזרקת עם החכה :))))))
כן, חשבתי עליו בכותרת (כמובן שהעבודה היא הכי לא דושאנית שיש). גרתי פעם בפילדלפיה, שם נמצא אוסף גדול של עבודותיו, ואני מכיר. ואגב, הוא ממש לא מה שהפלצנים עשו ממנו. אמן מעולה ורגיש (כן, רגיש!)
בדבריך עליו אתה מזכיר לי אימרה שאמרו על פיקאסו שהאוייב הכי גדול שלו היה הוא . היותו של אמן מיוחצן מידי לפעמים פוגע באמן האמיתי.
אוהבת את הצילום של האבק על העבודה שלו של מאן ריי ושוב אוהבת את עבודתך למרות שיש בה מינוריות עדינה והזכוכית הגדולה נראה לי ההיפך ממנה למרות שהיא גדולה . אולי שוב כמחווה למרסל ידידך שאתה מכיר .המופנם .
מאד יפה העבודה שלך, הברושים עם הטיפות המאובקות. אבל באמת זה משהו אחר. בין השאר כי החלוקה יוצרת מבניות חדה, גיאומטרית, שנותנת קונטרה לטשטוש של הפוקוס ולגשם המאובק.
אלה צוהרים צרים מאוד במנזר בעין כרם
כמובן שגישותינו שונות אבל שנינו אהבנו את המיסוך של הזכוכית הלא נקייה וטוב שכך.כמו החיים.
ושוב יופי של צילום .
אני לא יודעת למה, אבל זה מזכיר לי את ברלין.
הי שירה. הייתי בברלין פעם אחת, כשהיא עוד הייתה כולה אתר בנייה ענקי (לפני 10 שנים בערך). מת לנסוע שוב.
הקור המפוייח הזכיר לי את החלק המזרחי (והפחות מטופח) של ברלין. ללא ספק צריך לחזור לשם. יש שם פעילות תרבותית מדהימה בסדר גודלה. בייחוד באמנות פלסטית. הייתי שם בביאלנה (לפני 6 שנים). היה מרתק.
למרות שעכשיו עם ההערה האחרונה של איריס, העיניים שלי דגו את דודי השמש הכה ישראלים… ללא ספק אנטיקליימקס… 🙂
כן, שירה, זה אכן בן-יהודה שטראסה.
ואני התגעגעתי קצת לדודי השמש ולאנטנות גם אחרי 6 שנים בחוצלארצ
(זה היה מזמן – לא בטוח שהייתי מתגעגע עכשיו)
כל כך ישראלי
וכל כך העין של זהר
תודה… את מבינה בעינים…
מחכה לספר הצילומים, או לפחות לתערוה. כל צילום- פצצה
עכירות עמימות מעניינת (ואני לא מחדשת דבר)
אבל הצליל יפה
מזהה את דודי השמש… ככה שלא ברלין. אבל – זה סתם ככה מהחלון, או יש פה טכניקה מיוחדת?
הי אמיר – עד כמה שאני זוכר, הטכניקה היחידה היתה לא להזמין את העוזרת כל החודש, וגם זה בעיקר כי נגמר התקציב.
כמובן שאחרי הצילום הזה היא הוזהרה בחרמות ונידויים לא לנקות את השמשה במטבח לעולם.
:)))
ממש יפה
תודה מ+מ
יפה מאד.ממש ציור שמן של… אהרון מסג!
איזה יופי. מדהים וחזק.
איזה יופי שאהבת את זה. תודה, יעל.
קודר ויפה ומרומם
לפעמים עדיף שהזכוכית מלוכלכת, זה משאיר יותר מקום לדמיון. יפה הצילום ומשאיר אותנו מדמיינים את החוץ.
תודה אורה. בחוץ (בניהודה-גורדון) יש שתי גלידריות שהיו פעם מן הטובות בעיר
תודה, שולמית. זה תמיד שם, הקודר היפה והמרומם.
זכוכית סדוקה זה מלחיץ. אז קיויתי שזה ציור. אבל זה צילום שמוציא את תל אביב מאיימת. אף פעם לא ראיתי אותה כך.
הי עדי, בעיני זה לא יותר מאיים מכל דבר אחר… ואת הזכוכית סדק החתול שממול