צמחי מעזבות כותב
בעולם יש ששת אלפים שפות וחמש.
בשלושים ושבע מהן יש חמישה מינים: זכר, נקבה, דברים שחדרו אליהם שעורה, עפר, או קרן שמש, חפצים שרובם אדומים או זהובים-חיטה, שהם לעיתים מין אחד ולפעמים שניים, והמתים.
בשתים עשרה שפות אחרות, ויש הגורסים עשרים ושתיים, רובן מהאיים הרבים והשונים, יש ארבעה מיני שייכות: לאכול, למשל "האויב שלי"; להיאכל, למשל "אהובתי"; לשתות ולהישתות.
"שטויות", אומרת לי דנה אהובתי, "שוב אתה משתטה". והיא צוחקת כמו עידו, שהוא רק בן שש וחצי, וכבר יש לו חגורה לבנה-כתומה בג'יו-ג'יטסו. אני מדביק ברוק לבי מטבע למצחה, עשרים וחמש אגורות ישנות עם נבל, מחייך ושותק.
זהר
עם העובדות האלה אי אפשר ואין סיבה להתוכח 🙂
ושתהיו רק מהמין הנאכל…
תודה אמיר, נשתדל –
ואפשר גם, כאמטר לשתות, להשתות, ולהשתטות (במיוחד היום).
הרעיון של השיר, והאמירה מרתקת. פעם עשיתי שיר בכיוון הזה עם כמה שדקות ישמ ביום כמה שניות וכו…
לא יודעת אם זה דומה, זה מזכיר לי.
להתראות טובה
הי טובה,
תודה, תודה – אשמח לראות את השיר (אגב, הלינק לאתר שלך מתסכל).
ברוך בואך אל הבלוגיה. מקווה שתהנה כאן.
ברוך הנמצא – נעים ונחמד לפגוש מכרים ותיקים.
כבר נהנה.