אַח, שָׁאוּל, זְקוּקים לְךָ כָּאן,
בְּאֶרֶץ הַמִּלְחָמוֹת
זְקוּקִים לְמֶלֶךְ מְשוגע.
כָּאן נוֹלָדִים וּמְנַצְּחִים רַק מְלָכִים שְׁפוִיים –
אנחנו, משתגעים לְאִטֵּנוּ,
נִלְחָמִים מִלְחָמוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת,
מִתגעגעים לְמִרְדָּפֶיךָ בִּשְׂדוֹת הַנֶּפֶש הָרֵיקִים,
בְּעִקְבוֹת נִמְלָט יָחִיד הַמְזַעְזֵעַ כָּל קִיוּמְךָ
הַנָּחוּת – הַנֶּאְדָּר.
מֶלֶךְ הָעֶלְבּוֹנוֹת.
הַקְּנָאוֹת הַצוֹרְבוֹת.
זְקוּקִים לְךָ כָּאן,
נְמַקִּים בַּשְּׁפִיּוּת הַזוֹ
שֶׁל הַמִלְחָמוֹת הַצוֹדְקוֹת.
טקסט בעל עוצמה. גם לי יש חיבה לשאול, על חולשותיו ועודף אנושיותו.
לא היה מזיק לנו לשאול ממנו קצת משאוליותו
שיגעון השיר הזה, שמחתי למצוא אותו כאן, הפתעה שפויה לעת לילה.
תודה ענת יקרה. לילה טוב ונטול שאול בשווא
היי
דוקא אני לא אוהבת את השאול, אך השיר שלך החזיר לו כבוד הוא באמת היה מיוחד, עם חולשותיו.
השיר שלך חתרני.
מאוד אהבתי את המחשבות שלך על ריאלטי.
להתראות טובה
אני בעצמי לא בטוחה שאני אוהבת אותו…
יש משהו לא נעים בהיגיון הזה, בתחושה שמה שריאלי בישראל הוא להילחם.
אבל האם מה שלא נעים הוא גם לא ריאלי?