ואף על פי כן כתוב אכתוב משוררת. ועוד הגדרות שלא זה הזמן והמקום

מול עצם בלתי מגורמת יושבת ילדה לשארית חייה. מדפדפת בספר שמונח מולה, להשקיט את פעימות הבטן המורעבת שאינה יכולה להסתפק במה שהוגש לה להשביעה. מן הכסא אל הרצפה משתלשלות רצועות גופה חסרות את החומר המאחה גוף ולב. כפות רגליה דופקות במרצפות העולם. עיניה סופרות מלים. ומאבדות את הספירה. דפדוף הבטן מנסה לעכל זמן אינסופי מונח על הצלחת בצד העצם. תקתוק ...

אז הנה, קראתי ולא יכולתי להניח מהיד, וכתבתי בעקבות זה בנשימה עצורה את זה: "ספרד"/אנטוניו מוניוס מולינה/ מאת: קרן קוך    "אין רגע שבו אני עצמי יותר מאשר בזמן שאני שותק ומקשיב, כשאני מניח בצד את זהותי המעייפת ואת זכרונותי שלי כדי להתרכז לגמרי בפעולת ההקשבה, כדי להתמלא כולי בחוויות ובזכרונות של האחרים" (עמ" 428) כך מגלה הסופר הספרדי אנטוניו ...