בננות - בלוגים / / פיענוח
ואף על פי כן כתוב אכתוב
  • קרן קוך

    אני עדיין מתלמדת בעולם הוירטואלי הזה. מנסה לברר מה אני רוצה להגיד על עצמי, ומה לא, ולמה בכלל להגיד משהו. אבל צריך להתחיל מהיכנשהו, אז אתחיל מהמקום: חזרתי לתל אביב אחרי שנות אור שלא הייתי כאן, ואני עדיין חוזרת וחוזרת, עד שאמצא את מה שמצאתי מחוץ לה. בעיקר היה זה המרחק. ומהמקום לזמן: בגיל ארבע התחלתי לכתוב, ושלושים שנה אחרי זה יצא ספר שירי הראשון "אי-אהבה". הייתי זקוקה להרבה זמן, הסחות דעת ודרכים נפתלות כדי למצוא את האומץ להכניס את הדפים האנונימיים למעטפה ולשלוח להוצאה. שלחתי. והספר יצא  בסדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד. לשמחתי הוא זכה בפרס שרת החינוך לספר ביכורים 2005 והשתתף מטעם אגוד הסופרים בפסטיבל השירה הבי"נ במקדוניה. אח"כ פורסמו שירים שלי בכתבי העת הליקון, עלי שיח וגג.   למדתי משחק וגם שיחקתי, זכיתי לשנות חסד בקבוצת התיאטרון של דודי מעיין בצפון הרחוק. בדרך כתבתי שני מחזות "תמונות" (פסט' ת' קצר בצוותא 2003) ו"מי ששואל נשאר" (פרויקט עצמאי בת' תמונע 2004), עכשיו אני עובדת על מחזה נוסף.   לפרנסתי אני מלמדת תיאטרון במגמת המשחק בביה"ס הדמוקרטי חדרה, (אם מותר לקרוא לזה פרנסה), המסגרת היחידה שבה שרדתי כמורה, ואני נהנית עד כלות נשמתי מכל רגע. עובדת כדרמטורגית בת' הבימה, וכן מנהלת אמנותית של מרכז תרבות קטן ומקסים ברחובות בשם "בית מיכל". מה עוד? הנחיות של אירועי ספרות בבית ביאליק, עריכה אמנותית של ערבי ספרות בהליקון, הנחיית סדנאות כתיבה.   ובתוך כל המהומה הזו, מנסה לעשות את האהוב ביותר,לכתוב.   

פיענוח


הַמִּכְתָּבִים שֶׁל סַבָּא, אֵלֶּה שֶׁאֵינָם, אֵלֶּה שֶׁדַּרְכָּם תפוּענח אֲנִי, אֵינָם.

אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁלְחוּ אֶל סַבְתָּא, שֶׁחִכּוּ לָהּ בְּקַרְנוֹת רְחוֹב,

שֶׁדִּבְּרוּ אֵלֶיהָ בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל היינה,

שֶׁרָאוּ מבעדה אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הַכּוֹתֵב, שֶׁחָלְמוּ לְמַעַן שְׁנֵיהֶם

חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים בְּתוֹךְ צְפִיפוּת שֶׁל חַיִּים מַתְחִילִים,

שֶׁדַּרְכָּם לֹא תְּפֻעְנַח אֲנִי, אֵינָם.

שֶׁפִּלְּסוּ דֶּרֶךְ חֲשָׁאִית עַל גַּבֵּי פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת שֶׁל הַזְּמַן,

מִבַּעַד לַמְּעָרוֹת הַמִּזְדַּקְּנוֹת וְאָבְדַּן הַזִּכָּרוֹן

וְאָבְדַּן הָאָדָם,

שֶׁחָלְפוּ מִבַּעַד לְגוּפָהּ שֶׁל אִמִּי, דֶּרֶךְ נִשְׁמָתָהּ לַבֵּיצִית שֶׁהָפְכָה לִהְיוֹת אֲנִי,

שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל מַעֲטַפְתָּם:

מִשְׁלוֹחַ מְיֻחָד עֲבוּר קרן קוֹך.

 

 

9 תגובות

  1. יאיר אסולין

    לדעתי שיר נפלא.
    ובכל זאת הייתי מוותר על שתי השורות האחרונות ועוצר את השיר ב:"שהפכה להיות אני".

    • אלמלא שתי השורות האחרונות איך היו יודעים שהמשלוח אמור היה להיות עבורי.
      אני מניחה שאכן אפשר ללא שתי השורות האחרונות
      אבל הן הופכות את המשלוח הזה לאישי וספציפי ובהתאם לזה כמובן גם בלתי אישי בעליל

  2. שיר יפה
    מסכים עם יאיר לגבי השורה האחרונה

  3. רונית בר-לביא

    איזה יופי, מצמרר.

    מירוץ השליחים הזה המרתק,
    המיסתורי.

    ואני מאד אהבתי את השורות האחרונות.
    "משלוח מיוחד עבור קרן קוך",
    תשאירי.

    • תודה רונית. אהבתי את הדימוי של מירוץ השליחים. נדמה לי שאפשר להסתכל על כל המירוץ הגנטי כמירוץ שליחים,לא?

      • רונית בר-לביא

        כן, כל המירוץ הגנטי.

        אבל אז מה קורה עם כאלה שלא ממשיכים את ה"שליחות" ?

        • תודה לאל על מי שלא ממשיך את השליחות….מאמץ של חיים שלמים להשתחרר משליחויות גנטיות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לקרן קוך