קרן קוך
אני עדיין מתלמדת בעולם הוירטואלי הזה. מנסה לברר מה אני רוצה להגיד על עצמי, ומה לא, ולמה בכלל להגיד משהו. אבל צריך להתחיל מהיכנשהו,
אז אתחיל מהמקום: חזרתי לתל אביב אחרי שנות אור שלא הייתי כאן, ואני עדיין חוזרת וחוזרת, עד שאמצא את מה שמצאתי מחוץ לה. בעיקר היה זה המרחק.
ומהמקום לזמן: בגיל ארבע התחלתי לכתוב, ושלושים שנה אחרי זה יצא ספר שירי הראשון "אי-אהבה". הייתי זקוקה להרבה זמן, הסחות דעת ודרכים נפתלות כדי למצוא את האומץ להכניס את הדפים האנונימיים למעטפה ולשלוח להוצאה. שלחתי. והספר יצא בסדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד. לשמחתי הוא זכה בפרס שרת החינוך לספר ביכורים 2005 והשתתף מטעם אגוד הסופרים בפסטיבל השירה הבי"נ במקדוניה. אח"כ פורסמו שירים שלי בכתבי העת הליקון, עלי שיח וגג.
למדתי משחק וגם שיחקתי, זכיתי לשנות חסד בקבוצת התיאטרון של דודי מעיין בצפון הרחוק.
בדרך כתבתי שני מחזות "תמונות" (פסט' ת' קצר בצוותא 2003) ו"מי ששואל נשאר" (פרויקט עצמאי בת' תמונע 2004), עכשיו אני עובדת על מחזה נוסף.
לפרנסתי אני מלמדת תיאטרון במגמת המשחק בביה"ס הדמוקרטי חדרה, (אם מותר לקרוא לזה פרנסה), המסגרת היחידה שבה שרדתי כמורה, ואני נהנית עד כלות נשמתי מכל רגע. עובדת כדרמטורגית בת' הבימה, וכן מנהלת אמנותית של מרכז תרבות קטן ומקסים ברחובות בשם "בית מיכל".
מה עוד? הנחיות של אירועי ספרות בבית ביאליק, עריכה אמנותית של ערבי ספרות בהליקון, הנחיית סדנאות כתיבה.
ובתוך כל המהומה הזו, מנסה לעשות את האהוב ביותר,לכתוב.
ואף על פי כן כתוב אכתוב משוררת. ועוד הגדרות שלא זה הזמן והמקום
.jpg)