או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
מְאֵיפה לַמָדְתְ סַבְתָא קְטָנַה אֱצְבֶּעוֹנִית
בְּגִיל עֶשְרִים וְשֵש
לְחַרְבֵּן בַּמִכְנַסַיִם כְּשֶקַת רוֹבֶה
מוּנַחָת עַל גַּבֵּך
מִתַחָת עֵץ כַּפוּף כְּאַנְקוֹל בַּשֶלֶג הַמֵת שֶל נִיסְטְרוּ
מְשַפְשֶפֶת יַדָיִים בַּעוֹר הַנוֹרָא מְחַכָּה לַשְוַוא
לִסְנוּנִית.
ומה שנפלא ומופלא יותר מאיפה למדה להיות לך לסבתא סנונית יקרה!
גם אני תוהה מירי יקרה. תודה.
חזק!
תודה חנה.
חזק סיגל
והסנונית היא את !
ייתכן ריקי. על זה לא חשבתי. תודה שהארת לי מכאן.
אצלי יצר השיר תמונה מצמררת, בשלג דמות קטנה כורעת, מאויימת למוות.מחכה לשוא לסנונית שתביא את האביב..
תודה חני על קריאתך.
שיר אימה לירי חונק
אימה לגמרי איריס. שמחלחלת. תודה.
חזק מאד וכתוב מצויין. אני הייתי מחליפה את המילה מונחת במילה יותר חודרנית. במונחת יש איזשהיא שלווה שקרנית.
עשוי כהלכה, כתיבה משובחת.
מסכים עם איריס באשר למילה "מונחת", אולי אפשר להציע "נעוצה" במקום.
גם הייתי שוקל לדבר על הסנונית בה' הידיעה, כלומר פתח מתחת לאות למד: לַסנונית.
איריס וס"פ,
נראה לי שהביטוי "מונח" מתאר היטב קונטרסט בין אדישתו של המניח לבין אימתה של נושאת משקל הקת.
ביטויים אלימים מצת המניח יבטלו את הדראמה הכמעט שלווה הזו.
תודה שולי יקירי, הקדמת אותי. איריס וארז תודה על ההצעה. ואמנם ההיפך, דווקא השלווה האיומה, ותחושת החרדה שיש בהנחת קת הרובה עדיפה בעיני על מילים לוחמניות קונקרטיות .
מאוד , התמונות והשירה הצועקת העולה מהן בשקט, נוקב.
אבנר תודה על הקריאה, בדיוק לשם כיוונתי.
הפחד הנורא שתכף יהיה אדום על לבן
מדהים איך ראית לוסי את הצבעים עוד לפני שחשבתי עליהם. תודה.
הי סיגל, ראיתי שאת כאן וזה הזכיר לי שרציתי להגיב לשירך.
קראתי אותו כבר כשהעלית אותו כמו שאני קוראת כל מה שאת מעלה כאן אבל זה לא נגמר בזה. בזמן הצפירה עלה נגד עיניי השיר הזה וחשבתי על סבתא שלך ועל השיר וכמה הוא חזק ומצליח לבטא בכל כך מעט כל כך הרבה. והמחשבה העוקבת את הערכתי והתפעלותי מהשיר הייתה קצת שונה, מעבר לכך ששיר מסוג זה אמור להפריע לקורא ולחדור לו לעצמות ולחושים, בכל זאת יש משהו אחר שקצת הפריע לי וזה הקצת כבוד (דיגניטי) שצריך להשאיר לסבים שלנו. כאילו להנציח את ההשפלה שאדם חווה נראה לי קצת לא הוגן כלפיהם. אשמח לדעתך, כי אולי תחדדי לי הבנה שונה.
הי סיגל תודה. אני לא חושבת שלחרבן במכנסיים בסיטואציה כזו מפחיתה מהכבוד. עצם זה שהיא שרדה כדי לספר על זה אני לא רואה בזה השפלה אלא ניצחון הרוח על הבשר.
אכן סיגל, את כנראה צודקת. זה כנראה התיישב אצלי על סבא שנפטר ומחלה, וההבדל באמת משנה את התמונה.
סיימתי לקרוא ועדין יש לי צמרמורת, בזכות תגובתך אני נחשפת לשירה שלך, אז פעמיים תודה