אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

1- משוב ועריכה: הדוגמן, העורך והמורה

        משוב ועריכה   1 הדוגמן, העורך והמורה   השילוב של הלך המחשבה הרומנטי עם הציווי המודרניסטי "חדֵּש!" יצר דמות אידיאלית של משורר מלידה, שפוצה את פיו ואומר שירה ממש כשם שציפור שיר פוצה את פיה ומזמרת.  מובן שבשום שלב ומקרה לא זה היה המצב. יש כשרון לשוני, אבל שפה היא עניין נרכש; יש כשרון שירי, אבל ...

קרא עוד »

מסע לאפיגוניה

    מסע לאפיגוניה     חופש הציטוט שהתיר לנו הפוסטמודרניזם נראה לנו עדיין חשוד. כבוגרי המודרניזם אנחנו רגילים לשינויים חריפים שעומדים דום למשמע הפקודה "חדֵש!" כשהיא ננבחת בתוך גולגולתנו בנימה פרוסית חותכת. גם אם לא במוצהר, רוח המהפכה המודרניסטית דרשה מן השירה את החידוש הגמור כתנאי מקדים, וגלגוליהם של טורי שיר, מטאפורות ומוטיבים הפכו למוקצים מחמת ציטוט. אמנם אנחנו ...

קרא עוד »

2- שיר של בת קול וחצי

      שיר של בת-קול-וחצי *   הנה אתה שוב. כבר כמעט שכבתי לישון בהיסוס הזה. אני כותב לך משום שנראה לי שמנורת ההולוגן כבר שרפה את הזבוב עד תומו. חשבתי להתחצף ולכתוב לך ממש בתוך שדה ההשראה שלך. אני מחמיץ אותך שוב. מתבלבל בעצמי אם זה רק אני פה שרואה שני ילדים חולים שכובים במיטתם.   סגרתי את ...

קרא עוד »

1- הירח שבליבך

  לאחר שהדיון בתגובות ל"הקרקס" עבר מן האמנות ושפת האהבה האינטימית שבה נכתב השיר אל ממלכת הריאליזם הסוציאליסטי ומשטרת האמנות, החלטתי  לדלג אל השיר האחרון במחזור – "ארורה" – ולסגור עניין.  כל העניין יצא מהקשרו הראוי.  ובכל זאת, אחרי הויכוח אתמול על אמנות וחיים החלטתי כן להביא עוד פרק-שיר קטן מ"אהבה מכשפת" וגם שיר מענה מאת  בת-קול-וחצי.  אני מקוה שבכך הכל ...

קרא עוד »

2- מי היתה מעיזה?

       2 בְּחַדְרָהּ     הִיא הָיְתָה זַמֶּרֶת בָּרִים / וְהִיא הִמְשִׁיכָה לָשִׁיר / גַּם בָּעִיר הַכְּבוּשָׁה / לְבַד / בְּלִי דָּבָר שֶׁיָּגֵן עָלֶיהָ / מִלְּבַד תְּשׁוּקָתוֹ. / עַכְשָׁו, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה / הִיא יוֹשֶׁבֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת / בַּמַּרְאָה הָאוֹבָאלִית בְּחַדְרָהּ  הַקָּטָן / שָׁם מָסְרָה לָרִאשׁוֹנָה / תְּמוּרַת הֲגַנָּה וּמָזוֹן / אֶת גּוּפָהּ לִרְצוֹנוֹ. / אֲבָל אַחַר כָּךְ – לָמְדָה לֶאֱהֹב ...

קרא עוד »

חבל הצלה לאשה בבית הגדול

      חבל הצלה לאשה בבית הגדול  ציור מאת דבורה אשכנזי השיר – בבית הגדול מאוד מרגש, פעמים רבות הרגשתי ככה.  הדבר הראשון עליו חשבתי – חבל הצלה. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3935&blogID=182#res32910    

קרא עוד »

1 – בבית הגדול

      1 בַּבַּיִת הַגָּדוֹל     בַּבַּיִת הַגָּדוֹל / עָמֹק פְּנִימָה בְּלַבִּירִינְתְּ הַחֲדָרִים / הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל מִטָּתָהּ מְהֻרְהֶרֶת. / הַאִם הִיא זוֹכֶרֶת? תְּמוּנוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר, שָׁם בַּחוּץ / מוֹפִיעוֹת בָּהּ – / מִדְרוֹנוֹת יְרֻקִּים / כְּבָשִׂים, בָּתֵּי חֹמֶר / חוֹמוֹת טִיט שָׂרוּף / מְעֻגָּלוֹת הֵיטֵב. / הֵיכָן זֶה הָיָה? / הַאִם הָיוּ אֵלֶּה חַיֶּיהָ? / חַיֶּיהָ שֶׁלָּהּ? ...

קרא עוד »

לגעת בדיבור

  לגעת בַּדיבור     לפני כחמש עשרה שנה התבקשתי להרצות בהשתלמות מורות לספרות ביער ירושלים. הגעתי נמרץ וחדור שליחות, במטרה להעביר שם כמה מתודות חליפיות לדרכי קריאה בשירה החדשה. נדרשו לי כמה דקות כדי להבין ששמות כמו חזי לסקלי, אדמיאל קוסמן או גם סאפפו וקוואפיס עוררו אצל רובן תהיה רבתי, ואילו השירים העלו על פניהן מגוון הבעות שנע בין ...

קרא עוד »

הפיתוי

  הַפִּתּוּי    זֶה הָיָה הַפִּתּוּי: לְחַכֵּךְ אֶת הָאֲנִי כְּנֶגֶד הָאַתָּה, אֶת מַחְשַׁבְתֵּנוּ כְּנֶגֶד תְּמוּנוֹתֶיהָ. לָחוּשׁ.   שָׁם, אַתָּה זוֹכֵר, הָיִינוּ כְּבָר קֹדֶם, בְּלִי אֵם וּבְלִי אָב, בְּלִי טַבּוּר, מְסֻמָּנִים רַק בַּחִתּוּךְ הָרִאשׁוֹן. חָפְשִׁיִּים מִכֹּבֶד, מִמִּדָּה, מִכְּלָיָה, נָדַדְנוּ זֶה בָּזֶה, חָלַמְנוּ עוֹלָמוֹת, חָיִינוּ.   אֲבָל הַהִמּוּר הָיָה נָמוּךְ מִדַּי, הַסִּכּוּן – רַק מִשְׂחָק. הַתְּשׁוּקָה הָיְתָה מַעֲשֶׂה, שָׁלֵם בִּן רֶגַע. כָּכָה ...

קרא עוד »

פנטסיה והסידרה השנייה

רביעי שירה   ב ה ל י ק ו ן   מתוך "פנטסיה"    שָׁלֹשׁ טַבָּעוֹת לִבְנֵי לִילִית בִּמְרוֹמָם שֶׁבַע לִנְסִיכִי גַמָּדִים בְּטִירוֹת אֶבֶן צֵל, תֵּשַׁע לִבְנֵי הַתְּמוּתָה, יְלִידֵי הָאָדָם,                       אַחַת לְשַׂר אֹפֶל עַל כִּסְאוֹ הָאָפֵל בְּמַמְלֶכֶת מוֹרְדוֹר בָּהּ הַצֵּל לֹא נִרְדַּם.                  איך נעזר טולקין בשירה ובשפה על מנת לעצב תרבויות ועידנים בממלכת הפנטסיה? היכרות מקרוב עם פן קסום ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור