אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך

         אֲרוּרָה                                                                              לבת קול וחצי אַהֲבָה, אַתְּ שְׁחֹרָה כְּמוֹ עֵינָהּ הַיּוֹקֶדֶת, פְּעוּרָה כְּמוֹ לֹעַ הַלַּיְלָה! אֲרוּרָה אַתְּ נוֹגַעַת בַּלֵּב הַמְּטֹרָף שֶׁהָיָה לְבָשָׂר, לְשִׁנַּיִם.   אַתְּ קוֹשֶׁרֶת אוֹתִי אֶל צִלֵּךְ כְּמוֹ כֶּלֶב, אֶל הָעוֹר הַבּוֹעֵר, אֶל הָרֵיחַ בַּחֹשֶׁךְ  —   אֲרוּרָה אַתְּ שׁוֹרֶקֶת לַיְּלָלָה בֶּחָזֶה, וּפוֹנָה כְּהוֹלֶכֶת, מַפְנָה לִי אֶת גַּבָּהּ, אֶת עַגְבוֹתֶיהָ, כְּתֵפֶיהָ, עָרְפָּהּ, אֶת שְׂעָרָהּ הָאָרֹךְ, ...

          מן הראי אל העיניים בהמשך ל"מי היפה בבנות העיר" http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3805&blogID=182   האמנים היוונים שקדו על פרופורציות אסתטיות אידיאליות ששוכללו לשיאן בתקופה הקלאסית. כמו על הפסלים והציורים הפרופורציות האלה יושמו גם על הגוף האנושי ומאז המשיכו ללוות את מושגי היופי של המערב מן הרנסנס ועד ימינו. התפיסה הזאת של "היפה-ההרמוני" גובשה גם כתורה פילוסופית בבתי הספר של ...

       הקרקס                                                 לבת קול וחצי   קָנִיתִי יַלְדָּה וְשׁוֹט. זֶה סֶט הֵם אָמְרוּ, כְּמוֹ דֹּב וְשַׁרְשֶׁרֶת, כְּמוֹ פּוֹקֶר וּקְלָף בַּשַּׁרְווּל. הִיא יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת קִרְקָס, הֵם אָמְרוּ, הִיא תַּחְזִיר תַּ'הַשְׁקָעָה בְּגָדוֹל.   יַלְדָּה וְשׁוֹט זֶה מַסְפִּיק, הִיא אָמְרָה, שׁוֹט זֶה מַסְפִּיק לְיַלְדָּה. זֶה סֶט, הִיא אָמְרָה וְיָרְדָה עַל אַרְבַּע, כְּמוֹ חָלִיל וְנָחָשׁ, כְּמוֹ אֲנִי וְאַתָּה, כְּמוֹ הַשּׁוֹט וְהַשּׁוֹט ...

  ג'רארד מנלי הופקינס אָבִיב וּסְתָו   לילדה קטנה עַל מָה, מַרְגָרֶט, אַתְּ שְׂפָתַיִם נוֹשֶׁכֶת, עַל עֲלֵי אִילָנוֹת שֶׁעָרְמָה הַשַּׁלֶּכֶת? עָלִים – הַאִם כְּמוֹהֶם גַּם חַיֵּי הָאָדָם שֶׁבְּלֵב רַעֲנָן אַתְּ תּוֹהָה עַל סוֹדָם? אַךְ בְּבוֹא הַזִּקְנָה מַה יּוּצַן אָז הַלֵּב כְּשֶׁשּׁוּב אֶל מַרְאֶה שֶׁכָּזֶה יִתְקָרֵב וְאַף לֹא אֲנָחָה מִקִּרְבּוֹ יְמַלֵּט כְּשֶׁיַּעַר חִוֵּר לְאָבָק יִתְמוֹטֵט – וַעֲדַיִן תִּבְכִּי עַל מַה שֶּׁבָּךְ מֵת. ...

        מי היפה בבנות העיר?   העדפות ארוטיות של תרבות שלמה הן עניין מוזר לגמרי. קשה להבין למה טוויגי שהייתה נראית לצייר רנסנסי כפליטה מבית תמחוי, נראתה לבני דורה כסמל היופי, וקשה גם להבין את ההפך – למה "הרבה אישה" שהיינו ממליצים לה על דייטה דחופה נראית במזרח כסמל התשוקה. ההיסטוריה של העין הארוטית היא היסטוריה של ...

מַחְמָד     מַבִּיט בּוֹ:    חַיָּה שֶׁל זִכְרוֹנוֹת     שׂוֹרֵד עַרְמוּמִי פּוֹסֵעַ מְרַחְרֵחַ     סִכּוּן, טֶרֶף, חוּשָׁנִיּוּת, מֶרְחָב.   אֲנִי נִכְנָס – וְהוּא שֶׁלִּי.   יוֹצֵא – וְשׁוּב מוֹצִיא אוֹתוֹ     לַחָפְשִׁי.   מַחְשָׁבָה שֶׁלִּי     אֵיךְ הָיִית לְבָשָׂר? חַי-מַחְמָד שֶׁלִּי     בּוֹא נֵלֵךְ הַחוּצָה –   אֲנִי נוֹתֵן לוֹ קְצָת אֹכֶל     קָפֶה, סִיגַרְיָה מוֹצִיא אוֹתוֹ לְטִיּוּל בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה,   זוֹרֵק לוֹ     מַה שֶּׁזּוֹרֵק     פַּעַם כְּאֵב ...

    כמו למעלה ככה למטה   בתרבויות הגבוהות של העולם הפגאני לא הופרדו ה"רוחני" מה"הארצי", אלא נתפסו כשלמוּת אחת. האלוהות לא היתה חסרת תשוקה. להפך – הדינמיקה הקוסמית כולה היא חתונת קודש שבה מתאחדים כוחותיו של הקוסמוס ומַפרים זה את זה. באפוסים של התרבויות האלה אלים כמו זאוס והֶרה, אִינַנה ודוּמוּזי או איסיס ואוסיריס מתוארים בחיבור ארוטי, בלי שום צל ...

      עֵדוּת     כְּבֶן חֲמִשִּׁים, אָב לְבֶן-שֵׁשׁ (לֹא רוֹאִים) מְשׁוֹרֵר בַּמִּלִּים, אָהוּב, שָׂנוּא (לֹא רוֹאִים) בְּעֶצֶם מִין יְצוּר פְּרָאִי, הִנֵּה חִתּוּכֵי נֶפֶשׁ, מֶרִי, שְׂפָתַיִם רְגִישׁוֹת מִדַּי, עֵינַיִם הַרְבֵּה (רוֹאִים, רוֹאִים) וּבְעֶצֶם מַה שֶּׁרְאִי כֵּן מַסְגִּיר     אֵינוֹ עָמֹק מִמַּה שֶּׁהוּא לֹא – תְּעוּדַת-זֶה דּוּ-מְמַדִּית     מִסְגֶּרֶת לְמַרְאִית הַמְבֻקָּשׁ.   דְּיוֹקָן אֶחָד מֵצִיץ פֹּה לָרֶגַע מִתּוֹךְ הֲמוֹן הַנֶּפֶשׁ – וְהַנֶּפֶשׁ? ...

         תוֹם הַפַּיְטָן   מאנגלית: אמיר אור   עַל גְּדַת-נָהָר נָח תוֹם הַתָּם         עֵת פֶּלֶא אֶת עֵינוֹ שָׁבָה; רְכוּבָה, גְּבִירָה זוֹהֶרֶת         לָעֵץ שֶׁל אֵילְדוֹן הִתְקָרְבָה.   גְּלִימָתָהּ קְטִיפָה מֻבְחֶרֶת,         חֲצָאִיתָהּ – גּוֹנָהּ כָּעֵשֶׂב; וּבִשְׂעַר סוּסָהּ חֲמִשִּׁים         וְתִשְׁעָה פַּעֲמוֹנֵי כֶּסֶף.   חִישׁ הֵסִיר כּוֹבָעוֹ תוֹם הַתָּם,         וְעַל בֶּרֶךְ לָהּ קַד עֲמֻקּוֹת: "שָׁלוֹם לָךְ ...

             בראשית הי(ת)ה אלוהים אנדרוגינוס   כבר בראשית ה"בראשית" התנ"ך מתווכח עם עצמו בשאלת המינים. מיתוס הבריאה היהודי מכליא יחד שני מקורות מיתולוגיים: הראשון הוא זה שבו מכונה הבורא 'אלוהים',  ובתוך שבעת ימי הבריאה מספיק לברוא בחמישה פסוקים גם את בני האדם (מתחילת הספר ועד פרק ב' 3). במקור השני האל מכונה 'יהוה-אלוהים, בורא את העולם ...