בננות - בלוגים / / כמו למעלה ככה למטה
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

כמו למעלה ככה למטה

 

 


כמו למעלה ככה למטה

 

בתרבויות הגבוהות של העולם הפגאני לא הופרדו ה"רוחני" מה"הארצי", אלא נתפסו כשלמוּת אחת. האלוהות לא היתה חסרת תשוקה. להפך – הדינמיקה הקוסמית כולה היא חתונת קודש שבה מתאחדים כוחותיו של הקוסמוס ומַפרים זה את זה. באפוסים של התרבויות האלה אלים כמו זאוס והֶרה, אִינַנה ודוּמוּזי או איסיס ואוסיריס מתוארים בחיבור ארוטי, בלי שום צל של שלילה או בושה. הארוטיקה האלוהית אפילו אינה כבולה בנורמות חברתיות או מוסריות (נורמות שבהחלט חייבו בני אנוש רגילים).

בהודו, אותה שלמות של גוף-נפש מתגלה גם בשירת הדבקוּת המיסטית לאל קרישנה ולאהובתו ראדְהה. ראדְהָה מסמלת את הנשמה, וגעגועיה אל האל, מובעים דרך תשוקה ארוטית של אשה לאהובהּ:

 

יָדְךָ עַל שָׁדַי קְרִירָה מִמִּשְׁחַת הָאַלְגֹּם, קְרִישְׁנָה;

בְּשֶׁמֶן הַמּוּשְׁק צַיֵּר נָא צוּרַת עָלֶה עַל קַנְקַן אַהֲבַי!

 

       בִּשְׂעָרִי הַבּוֹהֵק, סְתוּר אֲהָבִים, שִׂים נָא פְּרָחִים, קְרִישְׁנָה!

       הָנֵף נוֹצוֹת טַוָּס בּוֹרְקוֹת – דֶּגֶל אַהֲבָה.

 

חֲלָצַי הַיָּפִים – מַעַר עָמֹק לְכִתְשֵׁי אֲהָבִים –

כַּסֵּם בְּאַבְנֵט מְעֻלַּף אַבְנֵי חֵן, כַּסֵּם עֲדָיִים, קְרִישְׁנָה!

 

הקטע הזה הוא מתוך "גיטָה-גוֹבינְדה", שירו המפורסם של המשורר בן המאה ה-12, ג'איאדֶוָה. הארוטיקה הדי בוטה של השיר הזה לא מייצגת בהודו קוריוז תרבותי והיא לא יוצאת דופן. כך למשל, במאה ה-15 כתב על אותו נושא המשורר וידְיאפּאטי אף ביֶתר תעוזה:

 

…בְּרַגְלַיִם פְּשׂוּקוֹת

 רוֹכֶבֶת רַאדְהָה עַל קְרִישְׁנָה,

 חֲרוּזֵי זֵעָה נוֹצְצִים עַל פָּנֶיהָ

 כִּפְנִינֵי הַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ

 שֶׁנִּתְּנוּ לָהּ שַׁי

 מִידֵי אֵל הָאַהֲבָה.

 

 בְּכָל כּוֹחָהּ

 נוֹשֶׁקֶת הִיא אֶת שִׂפְתֵי אֲהוּבָהּ

 כַּלְּבָנָה הָרוֹכֶנֶת לָמֹץ מִפְּרִיחַת הַלּוֹטוּס…

 

ג'איאדווה זכה ללא פחות ממעמד של קדוּשה בזכות שירו, והשיר הושר במקדשים. המקדשים עצמם לא הוזנחו בנושא הזה. בערים קוֹנארַק וקג'וּראהוֹ אפשר לראות עד היום את המקדשים שקירותיהם מכוסים פסלי דמויות במגוון עשיר של תנוחות מיניות מכל סוג ומין. וגם בזה לא ראו ההודים חילול קודש, אלא להפך, ביטוי לדינמיקה הקוסמית כפי שהיא באמת. הכובשים המוסלמים שנתקלו בדת כזו ובמקדשים כאלה חשבו כמובן אחרת כמובן, והשאירו לא מעט הרס אחריהם.

 

***

שפה ארוטית היא התייחסות מילולית ולא-מילולית של פירוד וחיבור, מתח, תקשורת, הסכמה או דחיה. היא דיאלוג בסיסי ביותר. לכן הוגים ארוטיים רציניים של הזמן העתיק, מאפלטון ועד פלוטרכוס, לא הפרידו מעולם את התחום הארוטי מן הפוליטי, ומיקמו את שני התחומים בפרטי ולא בכללי. דרך המחשבה הזאת נוסתה מחדש גם על ידי הוגים פוסט-נוצריים ומודרניים, אבל אחרי דורות של דיכוי, הדיבור הארוטי הפך למעשה רדיקלי או "חתרני" (כמו אצל דה-סאד, באטאי, פוּקוֹ, בארת' ואחרים) ומשום כך די נטול שיניים מול המוסר הכפול של החברה בנושא. המאה העשרים היתה הבוטה והמגוונת ביותר בכל הנוגע לרדיקליזם הארוטי-פוליטי, למרות שה"הֶנג-אובר" של ההדחקה עדיין ניכר בה בהיפוכו, כלומר שכל ה"שחרור" המיני נשא אופי של ריאקציה.

ת.ס. אליוט דיבר על העקרוּת המינית של האדם המודרני, ופָתח פֶּתח לרשימה ארוכה של משוררים שיצרו דיבור ארוטי, שלא ניתן לו ביטוי דומה במשך עידן שלם. אבל רק משנות השישים התחיל זיהוי עמוק יותר של התחום הארוטי כשדה המערכה הפוליטי הבסיסי של המאה. ההתעוררות של קולות רדיקליים – של התנועה הפמיניסטית ואחר כך של תנועת הגייז – כיוונה את האצבע לפסיכולוגיית המעמקים של החברה המערבית, ולמחלות הנפש שלה. אשְמה ארוטית, יחסי גברים-נשים והמרת עונג בנוחות או בגאולות אידיאולוגיות – הוכרו כמבני העומק שמאפשרים את הגבלת חופש הפרט, שִעבודו וניצולו. שדה הלחץ הארוטי זוהה כמרכיב חשוב שאיפשר את המכניזם של מניפולציה אידיאולוגית, וששימש בסופו של דבר גם ככַן-השיגור של הפוליטיקה המדינית. עם כל הצורך הפשוט בנאיביות המהפכנית של הרדיקליזם הזה (ועם אפקט המטוטלת שמלווה את המהלך מראשיתו) הייתה בזה גם הצהרה משמעותית על פאזה חדשה של ניתוב הכוח הארוטי.

79 תגובות

  1. יעל ישראל

    למה רק שם? מה עם שיר השירים?

    • ראשית, כי לא מדובר שם על יהוה ששוכב עם אשתו האשרה. את הטקסט הזה כנראה איבדנו.
      ושנית, כי את שיר השירים את כבר מכירה…

      • מירי פליישר

        אכן שיר השירים והקבלה שהשיבה אם כי מטאפורית את חיי האהבה ליהדות.חת כלה מממשים נישואי האל עם עמו שכינתו או תורתו. סקס קדוש.
        תודה אמיר .

        • תודה, מירי. נכון, השכינה היהודית החליפה את אשרה העברית והאל לא נשאר לבד. זה קרה די מאוחר בהשפעת "אגיה סופיה" הנוצרית (גם היא גלגול פגני משהו של רוח הקודש). אבל זו לא אלה, אלא ישות די אבסטרקטית.
          והזוהר – נכון. אבל גם הקבלה לא תורמת הרבה לאנושות כדגם מיני, לא?

  2. עדנה גור אריה

    הזכרת לי נשכחות מהודו. לא רק שירים נפלאים גם פסלים נהדרים. אנסה לסרוק תמונות מספר על מנת להמחיש את מה שכתבת.
    עדנה

    • יעל ישראל

      יש לך מאלורה ואג"נטה? המקום הכי יפה ומרהיב בהודו. אם יש לך תעלי, עדנה, לי אין סורק. וגם, התמונות משם לא יצאו לי משהו, לא היתה לי מצלמה טובה. משום מה, זה מקום שדי מדלגים עליו בנסיעה להודו.

      • אה, לא מכיר. הייתי שם הרבה זמן, אבל אתן בטוח טיילתן יותר.
        וכמובן קראתי על הקורידה ההודית שלך.
        מדהים איזו מערכת יחסים יש להם עם השוורים והפרות. משהו.
        אבל נעשו שמרנים. המוסלמים והבריטים חיסלו שם את כל מורשת הקאמה סוטרה, חוץ מכמה מרכזים טאנטריים.

    • רעיון מצוין, עדנה. תודה.
      אני מזמין מקונארק וקאג"וראהו אם יש לך. מאוד מתאים, לא?

      • מיכל ברגמן

        הי אמיר
        מעניין ושורות השירים יפהפיות.
        חשבתי לי איך היוונים הארוטים סגרו נשים בבית, לפחות את הנשים המהוגנות. ואיך אצל ההודים ישנם גילויי חיבה שלא מראים בפומבי. ומתחתנים בשידוך במקרים רבים, כאילו בנפרד מהגוף וגם מהנפש. והדימויים שלנו מהקבלה? מאוד בצד, בסודי סודות. מסובך העניין הזה.
        בעקבות משהו שכתבת כאן על ההפרדה היהודית בין מין לבין החיים התחלתי להסתכל כך על תופעות ויש הרבה בדבריך.
        אני קוראת בתולות דתיות חסודות (או לא חסודות, או לא בתולות, רק שיש להן אפיל חסוד כזה)- מהחיבור בין הרגליים ועד המותן הן עטופות בשכבות של נייר דבק. שלא יפול משהו, או שלא ינשום.
        אני פוגשת את זה גם אצל נשואים. זו תופעה מעניינת ועצובה ביותר.טראגית.
        יש כל מיני דרכים בהם האדם יכול לארוז את המיניות שלו ולקחת אותה אתו, בכל דרך ישאר איזשהו סוד, משהו סותר, רק כדאי שהחבילה הזו -אדם ומיניותו – תהיה ארוזה כך שהם יוכלו לנשום ביחד, להתלטף ולחבק אחד את השני, לא פשוט הסיפור הזה. תמיד תשאר איזו חידה.

        • תודה רבה, מיכל. העלית פה המון עניינים.
          ראשית – לגבי היוונים הארוטים – בעצם לא היו "יוונים" באתונה אישה מכובדת נשארה בבית ואם בעלה תפס אותה עם מישהו מותר היה לו להרוג אותו במקום בתנאי שהיו לו שני עדים.
          אבל בספרטה, שם לא שמו על המשפחה כל כך. הנשים היו מתגוששות בעירום, לוקחות מאהבות ומאהבים ואפילו יולדות ילדים למישהו אחר בהסכמת הבעל.
          (המשך יבוא)

        • ההודים: ההודים של הקאמה סוטרא והקוקה שאסטרה לא קיימים כמעט. הם עברו כיבוש מוסלמי, ואחרי זה באו הבריטים שבגללם הבנות לובשות את החולצונת המצחיקה מתחת לסארי.
          אבל יש עדיין מרכזי טאנטרה ותרבות קצת יותר חופשית בדרום. שרידים…
          ואצלנו: יש בזוהר מטפוריקה מינית, אבל בזה זה מסתכם, לא? ההודים בנו מבנים דתיים-הגותיים מפוארים הרבה יותר על העיקרון הזה: עם תורת בריאה, אונטולוגיה, תורת הכרה ופרקטיקה רוחנית.

        • ולבסוף אתחיל מהסוף – מסכים אתך שיש בזה סוד. כל הטבע הוא פלא, ופה הוא מפעיל אותנו באופן שאף פעם לא מובן עד הסוף.
          והסוד בין כה וכה יישאר. האבסורד הוא שכשאתה עוטף את הסוד בכל כך הרבה שכבות הגנה הוא גם מתחיל להפחיד וגם אתה כבר לא יודע אם יש בפנים סוד או קלמנטינה.
          נורא עצוב. כמו מלחציים על המוח והמין מגיל צעיר (אמא שלא נוגעת בבן שהוא ממש ילד, בנות שמופרדות מחמת מינן שהן בקושי ערות לו וכו" וכו")
          ויש גם סיפורים אחרים, מטורפים לא פחות. כשגרתי בירושליים היה לי מוסכניק שפשוט התמחה בחרדיות והיה מנסה לשכנע אותי להצטרף…

          • יעל ישראל

            חחחחח מוסכניק שתמחה בחרדיות. טוב, בטח יש לו פלייר מיוחד לחגורות הצניעות שלהן.

            אבל באמת, בדיוק גלל זה אני לא סובלת את כל הרעלות למיניהן וגווניהן, המטפוריות או הממשיות, כי בעיני הסוד שהן צופנות אינו אפרודיזיאק, אפ פרופו הדיון הקודם, אלא גורמות לפחד. כשילד מוסלמי רואה מין גושים מהלכים כאלה, מין קומודות רבועות ללא פנים, רוחות רפאים, זה בטח יוצר פחד, לא משיכה. אלא אימה מפני הנשיות המוסתרת הזו.

          • מיכל ברגמן

            לא יודעת יעל – גם אני לא אוהבת יותר מדי כיסויים אבל ילד שגדל ככה את זה הוא מכיר. אמא רעלה, סבתא רעלה וככה.

          • יעל ישראל

            נראה לי שזה מייצר סוג של אימה מפני הנשיות, לא?

          • יעל ישראל

            אגב אמיר ומיכל, לדעתי כל הסתרה, פיזית או נפשית, מייצרת פחדים. כשלא מדברים על משהו לפני הילדים, הם מפתחים פנטזיות וכו". הסתרות זה דבר רע, רע, שורש כל חוליי העולם. אי אפשר להצדיק אותן בשום דרך.

          • באמת, יעל! לא היית מסתדרת עם עולם ללא שום כיסויים. במקומות שכולם בעירום, אגב, זה די מעצבן.
            אמנם לפעמים הייתי רוצה שכולנו נהיה ליום אחד טלפתיים, אבל בגדול גילוי וכיסוי הם פשוט עניין של כוונה ומידה, לא?

          • יעל ישראל

            נו, עכשיו אתה מבין את כמיהתי לעולמות עליונים?

          • לא, אני לא מהאסכולה הזאת.
            כמו למעלה ככה גם למטה.

          • יעל ישראל

            נשתמע שם. אולי עוד תגלה שם דברים שלא תיארת לך. אורגיה בעולם קטן עליהם.

          • מיכל ברגמן

            בכל חיים יש איזושהי הסתרה, לא? גם הנפש לא נודיסטית. לכל אחד סודות.
            כל אחד והגבול שלו. לא אשכח איך סיפרה לי קרובת משפחה שהייתה מניקה את התינוק בחדר סגור כדי שהגדולים (בני 6,5) לא יראו. זה היה כ"כ מזעזע מבחינתי.
            כדאי להסביר דברים, שלא יתחילו בדמיונות מפחידים זה נכון.

          • יעל ישראל

            מיכל, אבל איזו הסתרה? ובאיזה מחיר? ומה הגבולות? זו השאלה. אכן ישנם דברים שהצנעה יפה להם, וישנם דברים שאדם שומר לעצמו. לא דיברתי על חשיפה טוטלית. אבל על פי רוב בעולם ובקרב בני האדם, שמתנהלים תמיד בקיצוניות, זה תמיד יוצא קיצוני. תמיד שחור ולבן. וזה שורש הבעיה בעיני. הגזמות, הקצנות. מעולם לא ידענו את שביל הזהב , וגם לא נדע.

          • מסכים לגמרי. מאוד חשוב מה מראים ומה מסתירים. להסתיר הנקה מילדים זה חינוך רע כמובן. ליצור איסור ומסתורין במקומות שצריכים להיות טבעיים ודאי לא טוב. זה לא אומר שהכל צריך להיות חשוף לגמרי בפני כל העולם (גוף ונפש) אבל אני חושב שגם מה שלא מראים, אפשר לפחות לדבר עליו, לאפשר לילד ממשות והבנה.

          • מיכל ברגמן

            נכון אמיר. כשהייתי ילדה וטסנו לחו"ל אסור היה לי לומר איפה אבא שלי עובד. אמצעי זהירות של עובדי תעשיות בטחוניות. אבל את זה לא אמרו לי, אז הייתי בטוחה שהוא פושע, כי מי עוד מסתיר את העבודה שלו???

          • לא ייאמן! באמת חשבת ככה?

          • מיכל ברגמן

            ברור. רק תראה לאיפה לחשושים מביאים ילדים ועוד כאלה שקוראים ספרים.
            אני רואה את זה גם עם הילדים שלי – כשאנחנו מדברים והם קולטים איזה חצי משפט ובונים עליו כאלה תאוריות ומעבירים את המידע ביניהם. שלא נדע.

          • יעל ישראל

            נכון מאוד מאוד. איזה תילי תילים של סיפוןרים ילדים ממציאים. כמו מה שלחששו אצלנו על האישה הראשונה של האבא, זאת האנדרוגינוס. איזה מטעמים אני עשיתי מזה בדמיון.

            ואת חשבת שאביך פושע, מיכל. גדול גדול. כמה סיפורים יש לך לכתוב

          • רעלה זה כשיש זרים, לא? לא בבית.
            וגם לזה יש גרסאות קלות מאוד לעומת גרסאות הבורקה המפחידות שעושות מהאישה קרטון אריזה.

          • יעל ישראל

            בסוף נגלה אמירוש שאינך אלא גבר מוסלמי המתחזה לאמיר אור.

          • בבקשה. אמיר זה גם בערבית, פרסית ואורדו.

          • יעל ישראל

            אני כבר מייללת את שמך במבטא פרסי. למדתי מהסבתא.

          • בפרסית זה נסיך, לא? יותר עדיף.

          • הוא לא היה צריך. היתה לו מין דירה קטנה מעל המוסך. הן היו מכניסות את האוטו לטיפול, ועולות למעלה לטיפול נוסף.

          • מיכל ברגמן

            נראה לי שאין מי שגר בירושלים שלא פגש נהג מונית/ אינסטלטור/ מוסכניק עם הסיפורים האלה על החרדיות.
            בחיי. שמעתי כבר כ"כ גרסאות שבאמת שחבל שלא הצטרפת וככה היינו יודעים – היה או לא היה?

          • יעל ישראל

            וואלה, מיכל? לא ידעתי את זה. פה בעיר השיקוצים נהגי מוניות מתפארים בכיבושים אחרים.

          • מיכל ברגמן

            תראי מה זה ירושלים, אפילו חרדיות זה סקסי…

          • היה, מיכל. בדוק. מול העיניים, ודווקא נראו טוב.
            אותי, משום מה, כל הדבר הזה דחה לגמרי.

          • מיכל ברגמן

            אהה. אז היה . טוב לדעת. באמת די דוחה. עבודה שמתאימה למי שמתקן מכונות.

        • ולבסוף – חתונה בשידוך באה מתרבות של חמולות (גם בתנ"ך בית אב מתחתן עם בית אב אחר – לא בני זוג)אבל זה לא דומה לשידוך בין חרדים, כי המטען הפסיכולוגי לא דומה.
          שלוש דתות הייחוד (ברוך שלא עשני פרוטסטנטי) די מתוסבכות בעניין הזה, והכל מההפרדה בין גוף לנפש כאילו באמת הם נפרדים.

      • יעל ישראל

        לדעתי אלורה ואג"נטה לוקחים את קג"ראהו בכיס הקטן. איזה פיסול. ואולי שום תמונה לא מעבירה את העוצמה של המקום הזה. בעיני זה אחד המקומות היפים בעולם, ושום מדריך לא נורא מתעקש על כך שחייבים לראות אותו.

        • יעל ישראל

          מיכל, אהבתי איך ניסחת את זה.

          אני קוראת בתולות דתיות חסודות (או לא חסודות, או לא בתולות, רק שיש להן אפיל חסוד כזה)- מהחיבור בין הרגליים ועד המותן הן עטופות בשכבות של נייר דבק. שלא יפול משהו, או שלא ינשום

          נהדר. מתאים לסיפור.

        • יעל ישראל

          אני למעשה הגעתי אליו רק דרך הלונלי פלנט, בשאר המדריכים של אז אפילו לא הזכירו אותו.

        • טוב, פעם הבאה.
          גם שם פסלי מקדשים כמו בקג"ורהו, באינסוף תנוחות מין?

          • יעל ישראל

            שם אכן לא היו פסלי מין, אבל הגודל והעוצמה הם שעושים את המקום לבלתי נשכח. כמובן, יש בגודל הזה איזו תפיסה פשיסטית של הארכיטקטורה. המקדש הגדול והמגמד את האדם.

            אה, א פרופו, שכחתי להוסיף לרשימת הפנטזיות הנשיות על הגבר את החייל והשוטר, את הממסד, את העוצמה הפשיסטית שיש המחפשות אותה בגברים.

          • ומה עם הרופא? 🙂

          • יעל ישראל

            הרופא הוא תת סוג של השוטר, ממסד כזה, מרוחק, מתנשא, מפחיד, מאיים.
            לא היית אצל גניקולוג, אז אתה לא יודע. תגיד עכשיו חמש פעמים ברוך עשני גבר. ביקור אצל גניקולוג, כולל גניקולוגית, זה לא להיט בכלל. אלה משום מה מנסות להתחזות לגבריפ, ויש בהן גם לא מעט בוצ"יות, ובכלל, כל היחס של גניקלוגים לנשים הוא כאל פרות בעדר לפני שמחדירים להן מזרק עם זרע של הפר.

          • ברוך הוא וברוך שמו.
            זאת צריכה להיות סיטואציה די ביזארית.
            ולא הייתי משווה את זה לרפת. עבדתי פעם איזו תקופה עם כבשים, והיה לי כל היחס אליהן, כמו חיות מחמד.

          • יעל ישראל

            חחחחחחחחח אמירוש, תןדה על המטאפורה. מתאים ל"יום הכלבלב הבינלאומי" של מיכל. תודה, תמיד ידעתי שאנחנו חיות מחמד. :)))))))))))

          • אני דווקא ניסיתי למנוע ממך את ההשוואה לרפתנים ופרות, אבל אם נכנסים לזה, יש כאלה שבאמת מתנהגות כמו חיות מחמד, ויש גם גברים כאלה.

          • יעל ישראל

            נו, בגלל זה אמרתי לך להגיד ברוך שלא עשני. כי זה רק ליודעות חן. זר לא יבין.

          • מיכל ברגמן

            הכי מעליב היה פעם – נדמה לי קורס הכנה ללידה – שהמיילדת סיפרה שיש נשים שנורא קשה לבדוק אותן במהלך הלידה. ממש מתכווצות ונוסגרות וצריך להפעיל המון כוח. עד כדי כך שהן, המיילדות, שואלות איך בכלל נכנס משהו פנימה.
            ואני, שעוד לא ידעתי שבבדיקה בזמן לידה היד של המיילדת יוצאת לך מהגרון ואיזו אצבע מציצה מהאוזן, מה-זה-נעלבתי.
            סליחה! גם להתכווץ אסור? למה מי את שאני אשכב לי בנחת רפויה כולי ואתן לך לבדוק לי את השקדים מלמטה?
            גם הבדיקות האלה וגם מצפים שתקבלי אותם בברכה. ואין ספק בכלל שנשים גרועות מגברים בעניין הזה. אין ספק.

          • יעל ישראל

            למה לא, מיכלוש, נגעיל קצת את אמיר.

            גניקולוג אחד בחש בי ומאוד הכאיב כי יש לי מיומות, ואומר לי: תרפי, אל תכווצי. יופי יופי. כואב לי רבק. מה לא אכווץ? בטח שאכווץ.

            ועם השנים באמת התברר לי שהגניקולוגיות לא פחות גרועות, אולי יותר. לא מבינה מה הן שונאות נשים כל כך. מה, להן אין כוס?

          • לא מגעיל, יעל, גוף הוא גוף.
            אבל למה שלא תקראי שוב את השירים על ראדהה וקרישנה?

          • יעל ישראל

            זה אתה משווה לחדירה גניקולוגית אמיר? זה? את המילים היפות והסקסיות של השיר?

            לא רק זה שאנו הנשים נחדרות, שזה גם נעים מאוד לפעמים, במקרים הנכונים, (על אף לפעמים יש מאיתנו שנחדרות שלא על פי רצונן), עוד עלינו להיחדר על ידי רופא!!!! כמה אפשר? גוועלד.

          • לא משווה, רק מנסה להסיח את דעתך מהגעוואלד אל האהההה.
            אבל אני רואה שיש הרבה געוואלד להוציא, אז תפדלו.
            באמת נשמע לא משהו. "לי היה קשה גם לך יהיה קשה ושלא תייללי".

          • מיכל ברגמן

            הגניקולוגיות חולות בתסמונת הבוסית: לי היה קשה גם לך יהיה קשה ושלא תייללי. אני יודעת מה זה. אל תספרי לי סיפורים.
            בטוח אלף אחוז שגניקולוגית לא מרשה לגניקולוגית אחרת להתקרב אליה…

          • יעל ישראל

            נכון מיכל. זה חולי קשה שלנו, בני האדם. זה כמו הנשים המוסלמיות שמוהלות את הבנות. לי עשו? גם לך יעשו מותק. לא תימלטי מזה.

            וכמובן, טקסי החניכות של הגברים, מהצד שלהם.

            ורשע הוא רשע הוא רשע שמוליד רשע.

          • מיכל ברגמן

            אולי זו רק אני שרואה את זה יותר אצל נשים? אולי כי אני מצפה עדיין למשהו אחר מאתנו הנשים? לאיזו אחווה שממש לא קיימת?

          • יעל ישראל

            לא רק את, כולנו. אנחנו כן מצפות לאחווה, ובצדק. אם אני כאישה סובלת, למה שאמשיך להשפיט נשים אחרות, ואפילו אלללי, את בנותיי?

            ראיתי פען סרט דוקומנטרי על אחיות של אם מאוד מרושעת. היא היתה מושכת להן בשיער, מעבידה אותן, מכה קשות. כשגדלו שאלו אותה לתה עשתה זאת? ענתה כי ככה אישה שלה עשתה לה.

            וכל ההורים המתעללים אומרים את זה. ככה הורי גידלו אותי.

            ואיפשהו, בקרב אותו מין, את מקווה לקצת אמפטיה. יעני, עברת את זה על בדרך, לא תחוסי על אישה אחרת, שלא תעבור את זה?

          • מיכל ברגמן

            אז אולי זה באמת עניין של אישיות ולא של מגדר – שיש אנשים טובים ויש רעים.
            נשים שהגיעו לאנשהוא עברו הרבה פעמים דרך כ"כ קשה שהיא הקשיחה אותן עוד יותר.
            יאללה לילה טוב. עוד רגע הכרכרה הופכת לדלעת.

          • יעל ישראל

            ומחר על הבוקר את כותבת לנו סיפור על האבא שבדמיונך היה גנגסטר.

          • מיכל ברגמן

            בעזרת השם. לילה טוב

        • אלורה ואג"נטה הם שני מקומות מדהימים בדרום הודו. כמעט ולא פגשתי מישהו שהיה שם חוץ ממך. וממני. אבל בקג"וראו לא הייתי אז אני לא יכול להגיד מה יותר…
          ועוד משהו לגבי אלורה ואג"נטה. זה שאין אדם במערב שלא שמע, לפחות, על הקפלה הסיסטינית ואין אדם כמעט ששמע על אלורה ואג"נטה, זה לבד ההוכחה שהעולם הזה גזעני ואתנוצנטרי. איך לא מלמדים על זה בביה"ס? איזה אוצר אומנותי מדהים בן יותר מאלפיים שנה.

          • יעל ישראל

            מיכה,

            גם אני שואלת את זה את עצמי מאז שהייתי שם ב-95. גם אז לא נסעון לשם רבים. בכלל האתר עצמו לא היה נורא עמוס. הייתי מצפה ליותר מטיילים. אני חושבת שזה בגלל שלא הכי נוח להבגיע אליו. ז"א, הוא במרחק כעשר שנות נסיע באוטובוס מבומביי, אז צריך לעשות דיטור במיוחד בשבילו, ואז חלחזןר לבומביי כדי להנמשיך הלאה. וזה מרתיע מטיילים, שמתי לב.

            הכי קטע, שאחר כל היינו באגרה, בטאג" מאהל ובכלל לא התהלבתי. איפה הטאג" ואיפה אלורה ואגרנטה. מילא קפלה סיסטינית, אבל הטאג"? אלורה ואיגנטה לוקחים אותו בכיס הקטן.

            אני לא בטוחה שיש כן אתנוצנטריות, כי הנה הטאג" נורא מפורסם, וחיכנו שם בוודאי שעה עד שנכנסו בתור ענקי, אולי שעתיים אפילו. אני כן חושבת שזה קשור לכך שצריך לעשות סטייה מהדרך בטיול במיוחד בשבילו. ורןב המדריכים לא מציינים שהוא מאסט.

            עוד דבר ששמתי לב, שהתמונות משפ לא מדהימות ולא מכעבירוןת בכלל את התחושה המופלאה שעוברת עליך מול הגודל שם. הייתי בפסל גומטהשוורה בדרום הודו, והוא מאוד מאוד מרשים, דבר ענקי, אבל אג"נטה ענקית ממנו. וזה לא עובר בצילום. כבר שנים ני מחפשת צילומים שיעבירו את העוצמה, וכלום. גם סרטים משם לא מעבירים את זה, למרות שאין כאלה כמעט, כי שוב, תוכנית תיירות הולכת למקומות המוכרים, אגרה, בומביי, דלהי, ולא מרחיקה עד שם.

            גם לקג"ראהו לא הכי נוח להגיע, אנחנ הגענו בטיסה מוראסי במיוחד, אבל לשם כולם נוהרים בגיל הפסלים האירוטיםם. ועל אף שהם יפים, אין מה לעשות ליופי ולעוצמה של אלורה ואגנטה.
            במקדשי קונרק לא הייתי, ואני די מצטערת על כך. הבנתי שמבחינת אירוטיקה הן הכי יפים ומפורטים.

  3. אכן. כמו שלמעלה ככה למטה. אם מה שהיה פעם אירוטיקה לשיחרור ולחופש הפך להאשמה למטרות שליטה וניצול הרי שמה שהיה למעלה מאוד ,נהיה באותה מידה למטה . וחבל שכך.
    לגבי השיחות על הודו אז גם לי יש משהו לתרום להתלהבות. יש לי שכנים הודים. לפי מה שאני מצליחה לראות, הם כבר מהדור של הלמטה.לגבי השיחות על הגניקולוגים…איך הגעתם לזה בדיוק?
    :)לילה טוב.

    • הדור של הלמטה, סיגל? הסבירי נא?
      בכל הגניקולוגיה הנלהבת הזאת אני חושב שרק הגשתי תה ליעל ומיכל.

      עדיין מחכה ליוונים, להודים וליהודים שיגידו משהו בנושא הפוסט…

      • אנסה להסביר, אם הבנתי נכון אז בתרבויות המזרח בזמן הקדום יותר הייתה האירוטיקה מנותבת ליצירת חופשיות, פתיחות והשתלהבות בעוד שכיום החברה מנצלת את האירוטיקה לרגשי אשמה שדרכם הם יוצרים את כבילת חירות האדם.
        אם זה נכון ,אז האירוטיקה בעבר נועדה להעלות אנשים מהפיסי אל הרוחני וכיום להוריד מהרוחני אל הפיסי כולל עד לבורקות.

        • הבנתי. ומסכים, רק הייתי מוסיף "להוריד מהרוחני-גופני אל הבורקות ושפחות המין"

          • יעל ישראל

            היר היר!!! סיימנו את הדיון בהסכמת כל הצדדים. סוף סוף. אפילו אני מסכימה הפעם.

            ופוסט גניקולוגים בוא יבוא סיגל. אגב, את ס. בן יאיר, או סיגל אחרת מהחלל החיצון?

          • יעל ישראל

            וכבר הבאתי פנטזיה מהמקום התחתון. אתם מוזמנים גם.

          • צריך לרוץ אבל אשוב ואקפוץ לבלוגך לראות מה עוללת שם למטה…
            צריך גם לבדוק איך טיפלו פה ב"חי מחמד" בהיעדרי 🙂

          • נו, קורה שמסכימים. נתגבר על זה, לא? 🙂
            בסך הכל לאט לאט מבינים שפה.

          • הי יעל
            אינני. וגניקולוגים מטרידים אותי רק בשאלה :"איך חיי הזוגיות שלהם ועל מה מדבר הגניקולוג עם אישתו כשהוא חוזר מהעבודה".

          • יעל ישראל

            סיגל,
            על ממליגה. הכי אהבתי את הגניקולוג הרומני שלי, שאשתו היתה מבשלת ממליגה במטבח. הוא אגב, תמיד היה אומר לי, תתני גם לבחור את התרופה. איזה בחור? זה היה שנות השבעים! רציתי להגיד לו: בחורים ברבים. למי הייתי אמורה לתת את התרופה, לפזר אותה בעיר?

            אין, גניקולוגים של תת טיפוס מרתק מאוד.

          • מתנצלת יעל אבל לא הבנתי. תרופה? את רופאה?

          • אתם אוהבים לראות סקס מדהים בכל מצב ? אבל יש רק באתרים בודדים בישראל באתר של עולם של סקס אפשר למצוא כל המזן סרטי סקס טובים:
            http://www.worldofsex.co.il
            אתר מקסים שרק אתם מרוויחים ממנו..
            אתר של חרמנית:
            http://www.harmanit.co.il

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור