אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

משחקים בהייקו: הברות ואיברים

       משחקים בהייקו: הברות ואיברים   לאחר שההייקו עוררו כל כך הרבה התעניינות, חשבתי להזמין אתכם גם לכתוב. במסיבות הרֶנגה המסורתיות ביפן חיברו האורחים שירי טאנקה והייקו בשרשרת.  המארח היה לוקח את אורחיו למקום כלשהו בטבע ובנקודה מסוימת היה מבקש מאחד מהם להתחיל את השרשרת בהייקו שמתייחס למראה הנשקף במקום. במסורת היפנית כל הייקו היה צריך לכלול מלה המתיחסת ...

קרא עוד »

שלושה משוררי הייקו

    כשמשהו בא, הוא בא אלי כמו נהר מאת עלית קרפ שלושה משוררי הייקו מספרים בשולי "שער", פסטיבל השירה הבינלאומי, על ההייקו – שאינו אלא דרך לומר דברים רבים בנשימה אחת באניה נאטסואישי, קזימירו דה בריטו וריטה עודה. מהפכה במלים תצלום: טלי מאייר "שער", פסטיבל השירה הבינלאומי, חוגג את שנתו העשירית בפסטיבל "סקס, שקרים ואלוהים – בעקבות עשרת הדיברות". ...

קרא עוד »

זה השער

  קזימירו דה בריטו/  הייקו   מפורטוגלית: אנה האת'רלי, אמיר אור    * אַחֲרֵי שֶׁחָצִיתִי אֶת הַמִּדְבָּר – עַכְבָּר! הוּא שָׁר?   גַּם אֲנִי

קרא עוד »

משא המשוגע

אמיר אור   מַשָּׂא הַמְשֻׁגָּע           1 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֶל כָּל אֲשֶׁר לֹא יִקָּנֶה וְיִמָּכֵר וְאֵין אַשְׁרַאי לְנִשְׁמָתוֹ כִּי אִם רָעָב. אֶל כָּל אֲשֶׁר אָבְלוּ כִּי שָׁמְנָה הָאָרֶץ וְנָבְלָה שְׂפָתָהּ עַד לֹא יָדְעוּ יוֹשְׁבֶיהָ עוֹד בֵּין טוֹב לְרָע –   אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַל הַקּוֹרְאִים לֶאֱלִילֵי אָבוֹת מִבֵּית אֵין סֵפֶר בּוֹ, מִגְּדוּד, מִמַּחְסוֹמֵי אָדָם, מִבֵּית ...

קרא עוד »

וּמַבָּטָהּ רֵיקָן וְאַכְזָרִי כַּשֶּׁמֶשׁ -ו.ב. ייטס

     ויליאם בטלר ייטס The Second Coming מאנגלית: אמיר אור   שִׁיבַת הַמָּשִׁיחַ   חָג הַבַּז וְרוֹחֵף בְּסִחְרוּר מִתְרַחֵב כְּבָר קְרִיאַת הַבַּזְיָר לֹא תַּגִּיעַ אֵלָיו; כָּל דָּבָר מִתְפָּרֵק; צִיר תֵּבֵל מִתְמוֹטֵט; הֶפְקֵר גָּמוּר עַל הַיְקוּם מִשְׁתַּלֵּט, גַּל עָכוּר מִדָּמִים כְּבָר הֻתַּר, וּבַכֹּל אָרְחוֹת יְשָׁרִים מַטְבִּיעַ תַּחְתָּיו; כָּלְתָה אֱמוּנַת צַדִּיקִים וְאֵינֶנָּה, אַךְ לֵב רְשָׁעִים בְּעֹז מְלַהֵט. בְּלִי סָפֵק בָּאָה עֵת ...

קרא עוד »

אֲהַבְתִּיךָ

     מיכאיל קוזמין   * לֹא לַשָּׁוְא אֶת כִּתְבֵי הַתֵּיאוֹלוֹגִים קָרָאנוּ וְשָׁקַדְנוּ עַל תּוֹרַת הַנְּאוּם וְהַמֶּלֶץ. נָהִיר לָנוּ פֵּשֶר כָּל מִלָּה וְכָל אֹמֶר וּבְשֶׁבַע דְּרָכִים כָּל עִנְיָן כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ.  לְגַלּוֹת בְּגוּפְךָ אֶת אַרְבַּע הַסְּגֻלּוֹת יָכֹלְתִּי, גַּם אֶת שִׁבְעַת הַחֲטָאִים, כִּמְדֻמַּנִי; בְּרָצוֹן אֶקַּח לִי  אֶת כָּל גְּוָנָיו שֶׁל הָאֹשֶר. אַךְ מִכָּל הַמִּלִּים רַק אַחַת עוֹד עוֹמֶדֶת:  עֵת מַבִּיט אֲנִי בָּאָפֹר ...

קרא עוד »

שַׂהֲבָה פִּתְעוֹדִית – החלק השני

    שַׂהֲבָה פִּתְעוֹדִית מִשְׁתַּלְחֶנֶת בְּעֵיוֹנַיִךְ [2] (לקריאה מההתחלה הקש כאן )   האם כשאלתרמן אומר "פִּתְאוֹמִית לָעַד, עֵינַי בָּךְ הֲלוּמוֹת", יש למלים מובן? אנחנו יודעים מהו שדה המשמעות של כל מלה בנפרד – מהו "פתאומית" ומהו "לעד", מהן "עינַי" ומהן "הלומות". החידוש הוא בצירופן של המלים יחד בתוך ניב ניגודים אחד. זהו "אוקסימורון".   אוקסימורונים הם חידות הכרה שאנחנו ...

קרא עוד »

שַׂהֲבָה פִּתְעוֹדִית מִשְׁתַּלְחֶנֶת בְּעֵיוֹנַיִךְ

    אמיר אור שַׂהֲבָה פִּתְעוֹדִית מִשְׁתַּלְחֶנֶת בְּעֵיוֹנַיִךְ [1]     האם שירה היא אמנות בלתי מובנת? האם היא מקודדת?  חידות מצויות כמעט בכל מסורת שירית, ורווחו גם בתרבויות של אזורנו, החל בהצפנות, אקרוסטיכונים ומשחקי לשון, וכלה בחידות ובפרדוקסים הגותיים ומטאפיזיים.  בחידות מושגיות ולשוניות יש כמובן עונג משחקי, אך בה בעת הן עשויות להיות גם רציניות. הוא הדין גם בשירה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור