אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
ויליאם בטלר ייטס
The Second Coming
מאנגלית: אמיר אור
שִׁיבַת הַמָּשִׁיחַ
חָג הַבַּז וְרוֹחֵף בְּסִחְרוּר מִתְרַחֵב
כְּבָר קְרִיאַת הַבַּזְיָר לֹא תַּגִּיעַ אֵלָיו;
כָּל דָּבָר מִתְפָּרֵק; צִיר תֵּבֵל מִתְמוֹטֵט;
הֶפְקֵר גָּמוּר עַל הַיְקוּם מִשְׁתַּלֵּט,
גַּל עָכוּר מִדָּמִים כְּבָר הֻתַּר, וּבַכֹּל
אָרְחוֹת יְשָׁרִים מַטְבִּיעַ תַּחְתָּיו;
כָּלְתָה אֱמוּנַת צַדִּיקִים וְאֵינֶנָּה,
אַךְ לֵב רְשָׁעִים בְּעֹז מְלַהֵט.
בְּלִי סָפֵק בָּאָה עֵת הִתְגַּלּוּת שֶׁל חָזוֹן
בְּלִי סָפֵק בָּאָה עֵת שִׁיבַת הָאָדוֹן;
שִׁיבַת הַמָּשִׁיחַ! אַךְ הֻבְּעוּ הַמִּלִּים
וּכְבָר צֶלֶם אַדִּיר מִתּוֹךְ רוּחַ הַיְקוּם
אֶת מַבָּטִי טוֹרֵד: אֵי שָׁם בְּחוֹל מִדְבָּר
דְּמוּת שֶׁגּוּף אֲרִי לָהּ וְרֹאשָׁהּ אָדָם,
וּמַבָּטָהּ רֵיקָן וְאַכְזָרִי כַּשֶּׁמֶשׁ,
כְּרָעֶיהָ אַט תָּנִיעַ, וְעַל כָּל סְבִיבוֹתֶיהָ
עוֹפוֹת מִדְבָּר בְּנֵי זַעַף יַטִּילוּ צֵל סְחַרְחַר.
שׁוּב חֲשֵׁכָה נוֹפֶלֶת, אַךְ עַתָּה יָדַעְתִּי:
הָיוּ לְבַלָּהָה אַלְפַּיִם שְׁנוֹת שְׁנַת-אֶבֶן
שֶׁמֵּרִבְצָן הִרְגִּיז פֹּה עֶרֶשׂ מִתְנַדְנֵד;
אֵיזוֹ חַיַּת אֵימִים, שֶׁבָּאָה שְׁעָתָהּ,
מִשְׂתָּרֶכֶת אֶל בֵּית-לֶחֶם, שָׁם לְהִוָּלֵד?
בראשית הנצרות הציפייה לשיבתו של המשיח, ה'פארוסייה', גרמה ליותר ממאה שנים של כוננות דרוכה לקץ העולם ולתיקונו במלכות שדי. דורות של נוצרים ישבו "על המזוודות" בהמתנה להופעתו השנייה של ישוע, אך לשווא…
אצל ייטס – בפרשנות תרבותית-פוליטית עכשווית לגמרי – לא המשיח נולד לנו הפעם, אלא מפלצת הספינקס, גרסתו ל'חיה הגדולה של הקץ', חיית הרוע, שכל בשר יישא את שמה ומספרה מלבד הבודדים הנבחרים שיזכו לגאולת השה, הוא ישוע.
האם לזה אנחנו מגיעים?
איזה מסר אפוקליפטי וכמה אקטואלי לימינו בעיקר חלקו הראשון של השיר – תאור ההתמוטטות הטוטאלית
נקווה שהדיסטופיה הזאת לא תתממש ופעמי משיח לא יבוששו לבוא
והתרגום נקרא קולח וטבעי, אמיר
לאמיר,
מאוד מקווה שלא תמחוק את דברי.
כל אלף שנה מחכים לבואו של המשיח, בסוף האלף הראשון, דרבנה הכנסיה את הצלבנים לצאת למסעם בארץ הקודש – מתוך צפיה שיש יגיע.
המילה – האדון, באמת אפיינית, לפי האוונלגיונים לכינויו של ישו. מה מוסיף אוטנטיות לשיר. היו קהילות שהמשיכו לשמור על הצוויון שהכתיב ישו והן נדחקו לשוליים שם חיו מאות בשנים.
אני מאוד מקווה שלא התכוונת אלי בתיאור המפלצת ובתיאור המבט – ריקן ואכזרי בשמש. איני מסכימה עם דברי רשעות מכל וכל, אשר מראים אכן, עד כמה האפוקליפסה כל – כך מאיימת. כמו כן על הריק שבמבט האישי והחברתי. על כך כמובן יש להרחיב את הדיבור.
התיאור הוא מרהיב באימתנותו, והשיר יוצא מגדר הרגיל, כמו גם הבזים החגים לטרף של נבלות.
חוה
בינתיים קראתי את המקור – ההתגלות השנייה ותרגומים נוספים.
דומה שאתה היחיד שמכנה את ישו האדון, כך בגישה היהודית שהפכה להיות נצרית להבחין מאדוניי, שהוא האל – ישו כונה האדון על-ידי תלמידיו והנוהים אחריו, כמו גם רבי, חכם.
גילוי נאות – ישו היה מודע לכך שאין נביא בעירו, ועל כן התבדל מאימו ומאחיותיו, אף כאשר היה על הצלב, סילק את אימו מנגד עיניו, ופעל במקומות אחרים לגמרי.
המקור עצמו הוא מהמם והתרגום מוצלח.
חוה
הברית החדשה בעברית היא תרגום של היוונית, אם יש רגלים לסברה כי היוונית של מרקוס ואולי גם לוקס היא עצמה תרגום מארמית. "אדון" אכן הפך לתואר מייחד את ישוע (מיוונית 'קיריוס') אבל במקור העברית אפשר שפשוט היה כתוב 'רב'.
לאמיר,
נדמה לי שגם השם ישו מקורו ביוונית.
כזכור, אני קוראת את פלוסר, אשר מדגיש את שם התואר הזה, וכן את ההבחנה. ולכן, בתרגום שלך, להבדיל מאחרים מופיע שם התואר האדון.
במקביל, מונח הספר של הברית החדשה, צידו האחד תרגום בעברית והשני אנגלית. התמקדתי בתרגום בעברית, כזכור, במיוחד של לוקאס.
מכיוון שמדומתני, ישו פעל בתקופתו של רבן גמליאל יכל אכן להיות שנכתב בארמית.
פלוסר עוד טוען, כי הנצרות התפשטה דווקא אל העולם האירופאי, שכן אם היתה מתפשטת אל העולם המזרחי – ביזנטיון היה ציויונה אחר לחלוטין.
תרשה לי להביא ציטוטים מקוטעים: עמ' 48 – אגב, יצאה מהדורה חדשה בשנת 2009.
"היו אנשים שנהגו לפנות אליו בפנייה רבי. אולם ראוי לציין כי במקורות המוקדמים ביותר המשתקפים בלוקס, נקרא ישו 'רבי' רק בפי אלו שאינם משתייכים לחוג המקורב של תלמידיו. לעומת זאת, אלו שנמנו עם חסידיו ומי שבא אליו בשעת צרה אישית בבקשות ותחינות, פנו אליו בכינוי 'האדון', שהוא ככל הנראה התואר שהוא עצמו העדיף…. ובהמשך " בשום אופן אין לטעות בתואר 'האדון/אדוני', לבלבלו על 'אדוני/ (ה') שהוא אחד הכינויים של האלוהות ולראות בו סימן לאלוהותו של ישו. אין ספק כי כינוי זה מצביע על מודעות גבוהה מאוד של ישו."
יש המשייכים את ישו גם כנצר לבית דוד – המשיח על-פי המקרא – ולכן גם לבית לחם.
הויכוח עוד ממשיך….
פלוסר, כאמור, מרתק.
עוד מילה ייטס עצמו היה אדם דתי, תקופה מחייו עסק במיסטיקה וגם זו ההודית, והיה מעורב פוליטית, ובקשר הדוק עם עזרא פאונד.
ובכל אופן תודה על ההארה.
לבקיאות הזו עוד לא הגעתי.
חוה
'ישו' מקורו עברי – הוא קיצור לשם יהושע (כמו למשל יוסי ליוסף).
הספר של פלוסר הוא ספר פופולרי, ללא מראי מקום מדויקים ואין לי מושג איך פלוסר מבחין בין אדון (קיריוס) לבין רבי, שהרי זהו תרגום התרגום בחזרה למקורו.
תודה, חנה. מלחמת הטובים ברעים היא מוטיב עתיק שחוזק ברלבנטיות רעננה תמיד. ייטס כתב את השיר ב-1919 והיו מי שסברו שהתייחס בו למהפכה הרוסית.
מרשים ! כמו תמונת שמן עתירת מימדים
תרגום כנ"ל !
השאלה שהעלתה, אמיר, מרתקת לא פחות מהשיר שתרגמת וכדרכך בקודש – נפלא. זאב עם זאב, לא יהודים ולא נוצרים בנפרד כי אם דת האדם באשר הוא אדם. התמונות שהשיר מעלה מעוררות חיל ורעדה ולאו דווקא נוכח קדושה, כי אם ברויגל של יום פקודה. העניין והמעניין הוא שהשיר במקורו לא נכתב היום. אז מה בעצם השתנה? ומהי באמת חשיבות "האקטואליה"? אולי רק נדמה לנו כי אנו בדרך הסלולה לאבדון, כי אובדניים אנו ופסימיים מדי? אולי מה שהיה הוא שיהיה – והמשיח בוא יבוא להפתיענו מתוכנו?
ענת, כמו שכתבתי למעלה לחנה, היו שניסו לקשור את השיר שנכתב לאחר מלה"ע ה-1 למאורעות ספציפיים, אבל אולי אין צורך, ותולדות מלחמת בני אור ובני חושך – גילן כגיל האנושות.
ייטס עסק בתורות איזוטריות מזרחיות ומערביות וגם פיתח תיאוריות מיסטיות משלו. הכוח של השיר הוא בשימוש בקדושה דרך ההיפוך של הנרטיב הקדוש, הלידה בבית לחם, עם כל הזוועה שהיפוך כזה מעורר. לא רק שהטמא והמרושע מתקרב ומשתלט, אלא שהוא תופס את מקומו של הקדוש.
איזה שיר חזק וטורד מנוחה, כמו דברי הנביאים הקדמונים.{בזמנו עבדתי עם חב"ד והילדים בכפר חבד ישנו בבגדים חגיגיים ונעליים, לשאלתי הוסבר לי שהם רוצים לחסוך זמן ולהיות מוכנים לכשיבוא המשיח, במהרה}
מדהימה הדוגמה הזו למשיחיות החב"דניקית – ככה בדיוק חיכו לישו, וגם בימינו. הכרתי בזמנו באמסטרדם זו צרפתים שחיו עם תרמילים ארוזים ליציאה לקראת סוף העולם ושיבת המשיח.
אהבתי את התרגום והשיר עכשווי עדין. הצעה~ במקום הפקר גמור לכתוב תוהו מוחלט.
לאמיר,
אשר רייך מביא שבע גרסאות תרגום.
אתמול בלילה קראתי כמדומתני את כולם – לא עוד מישהו בבלוגיה.
שאלה, המילה שמופיעה באנגלית היא אנרכיה. המילה הפקר ואפילו הפקרות – היא חלשה יותר מן המילה אנרכיה. גם המילה תוהו ובוהו עדיין אינה מספקת.
המילה אנרכיה לקוחה גם מן הפילוסופיה וגם ממדעי המדינה וגם מן ההיסטוריה כמו למשל, אולגרכיה.
יתכן, אם כן, שהמקור הוא יווני.
האם אין אפשרות למצוא מילה מקבילה לאנרכיה בעברית שאכן תתאר את אובדן הסדר העולמי הקוסמי ונפילתו לתוך כאוס מוחלט בכל מובן שהוא?
חומר למחשבה.
חוה
מעניין, חוה. איפה מצאת השוואת תרגומים של אשר רייך לשיר הזה?
כן המלה היא יוונית: אנארכיה כלומר לא סתם כאוס או תוהו, אלא במדויק: אנ-ארכיה, אי-שליטה, הפקר.
מדויק מזה לא מצאתי, אבל אם יש למישהו, יביא נא.
שבעת התרגומים נמצאים בעיתון הארץ במוסף וביניהם תרגומו של אמיר אור -המוצלח ביותר מבין השבעה
אני מוצאת את תרגומו של גיורא לשם שלא נכלל בין השבעה כמוצלח לא פחות.
תודה לשניהם
לאמיר,
נכון, מי שענה למטה ללא שם. ההתגלות השניה בגוגול מביאה באמת לעיתון הארץ, אשר רייך כמדומתני מביא שבעה תרגומים, ואכן שלך הוא מבין המוצלחים ביותר.
בדקתי גם את המילה אנרכיה מיוונית חוסר סמכות – אתמול בלילה כתבתי אנדרלמוסיה בשם בדוי, ואולם מחקת את התגובה – חבל.
קריאת השיר באנגלית היא מאוד מטרידה. ואכן המילה טורדת את עיני מדוייקת – ועדיין הפקר במקום אנרכיה גם מטריד.
אפשר אולי להוסיף שבית לחם רומזת גם לדוד, כאשר מציגים את שולשלת היוחסין של ישו באוונגליונים משייכים אותו כנצר לבית דוד ואחר – כך לאדם הראשון או קדם לאדם הראשון. ייטש היה פרוטסטנטי כמו שכתוב במאמר ולכן – במקור השיר הוא נוצרי, כאשר ישו עצמו נסמך רבות על ישעיהו לתאר את מעשה העוול של בני האדם ולהמציא תורת מוסר חדשה.
זו שאינה מדגישה דווקא את קיום המצוות, אלא את היחסים בין איש לרעיהו, כאמור ואהבת לריעך כמוך.
אפשר עוד להרחיב במישור של האמונה, וגם דווקא במישור המוסרי, אבל זהו לבינתיים.
אגב, אמרתי שיש רוסים רבים בסביבתי – מסתבר שיסנין היה אהוב באופן מיוחד, אמרו שיש בו משהו יוצא דופן בכתיבתו, ואפילו צטטו לי שירים שלו ברוסית. על קוזמין לא שמעו ולא ידעו למי אני מתכוונת.
לגבי אנה אחמטובה, הטענה היתה ששיריה נעים בין סיפור לבין שירה.
זהו להפעם
חוה
אין לי מושג מה קרה לתגובה – לא מחקתי.
מכל מקום אנדרלמוסיה (עוד מלה יוונית) אינה תחליף טוב לאנרכיה. אפשר היה לכתוב אנרכיה, אבל זה נשמע מכוער ולא עברי. ותודה על התוספת לגבי בית לחם. בין יהודים זה לא מובן מאליו… ישו כמובן נולד בבית לחם, כמו דוד, כמשיח.
בקשר לרוסים – כך גם בישראל ובכל מקום. מכירים את ביאליק או את רחל, אבל לא את לנסקי או פנקס. זה לא אומר כלום על איכות שירתם.
אולי כאוס תהומי?מה דעתך חוה?
לא בטוח שזה עדיף, רות. במקור 'אנרכיה גמורה'. הפקר מבטא מצב חברתי, בעוד שלתוהו גם משמעויות אחרות. מה גם שבניגוד להפקר, ל'תוהו' אין רמות ומידות. התוהו הוא מוחלט או שאיננו תוהו.
חברתי וגם פוליטי – העדר סמכות.
נראה שהמילה הקרובה ביותר היא אולי אנדרלמוסיה.
אבל בכלל לא בטוח שעניין התרגום כאן הוא המרכזי – אלא, לקראת מה אנחנו הולכים ומהו בעצם טבעו של האנושי. ואולי גם טבעו של שלטון כלשהו.
את מקום הנביא, האיש השליח, בן האלוהים תופסת מפלצת שאינה אדם ואינה חיה, ואולי היא יותר חייה מאשר אדם. קיימת אפשרות נוספת שהיא שטנית במהותה. ואולי לא היה זה בכלל האל שהשגיח על העולם של בני האדם, אלא שבכולם יש את כוח השטנה, את כוחו של השטן – עימו התכתש ישו השכם והערב.
השיא מערב מספר נושאים, מהו הטבע ה"אנושי", מדוע בכלל צריך לחכות למשיח, האם בני האדם יודעים שהם טמאים, האם יש איזשהי מודעות בכלל.
ובאופן הנקודתי יותר – עד כמה נקל לרוע להשתלט. בואה של המפלצת אולי היא בכלל סמל לרוע שנשפך ועורר אותה מתרדמה. מכיוון שהיו יותר מלחמות בהיסטוריה ביניהן מלחמות דת, אולי מה שבני אדם מקרינים אל העולם, איש על ריעהו מעיר בתנועה של ספירלה דמוניות, מפלצת שטבעה האנושי, כמו גם החייתי מוטל בספק.
התגובה כרוח רפאים היא שלי והיא נמצאת אכן.
שאלה, האם כאשר הבאת את השיר התכוונת לסוגיית התרגום, לשיר הנוראי הזה שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת בו. מה לעשות.
קראתי את השיר באנגלית, ומבלי לפגוע באיש – קריאת המקור לי היא ממש מבהילה.
המילה loosen' בהטיות שונות אף היא יכולה להתרגם באופנים שונים והיא מהדהדת בעצמתה וגם בחזרה עליה – התרופפות, השתחררות, היפרמות במובן של תהליך. משהו שקורה וקורה וקורה. כלומר ההשתחרות וההשתררות של האנרכיה אינה חד פעמית היא היא תוצאה של הולכת ומתרחשת של אובדן בסיכומו של דבר של מרכז, של נורמות, של ערכי מוסר, של קוהרנטיות ואפשר להמשיך עוד.
גם התיאור של התרוממות המפלצת במרבצה הוא מאוד מחריד, אמרת טורד ואכן זוהי מילה טובה – טורד מפריע את שדה הראיה וטורד מבחינה רוחנית ונפשית.
חרף ריבוי התרגומים – אני חושבת שהשיר מכיוון שהוא טעון וכתוב כך עדיין הוא קשה לתרגום.
חוה
כל זה נכון ומאיר את הטקסט, ועוד.
הכל כבר קיים בנצרות – בחזון יוחנן החיה הגדולה של האפוקליפסה היא יריבתו של "השה", המשיח, וקרב על ליבות האנשים ואמונתם ניטש בינה לבינו. לקראת הקץ הרוב כבר נשבעים בשמה של החיה ונושאים את מספרה, ורק חסידים מעטים עוד דבקים במשיח.
ייטס לוקח את העניין עוד כמה צעדים קדימה, וכאן היא ממש נולדת במקומו בבית לחם, כמין משיח מהופך.
אנדרלמוסיה אינה תחליף טוב לאנרכיה(עוד מלה יוונית שבמקור מורה על הבוקה ומבולקה המשתררות בשעה שמחפשים במשלחת עונשין את האשמים ברצח)
חושב שהפקר הרבה יותר קרוב לזה. (אנ-ארכיה = חוסר שליטה ושלטון)
לאמיר,
אולי תתפלא עלי, ראשית לא טענתי שפלוסר הוא המקור העיקרי להיכרות עם ישו, אבל הוא בהחלט דרך נוחה ביותר להיכנס לאבנגליונים.
אבל, אתמול בלילה, בלילה לקחתי שוב את הסרט של גיבסון, הייתי זקוקה לאיזושהי המחשה, ואל תצחק עלי. מאומה מדמותו של ישו המקורית לא נשארה בסרט. ראיתי רק את חלקו הראשון עד לנהרות הדם – על זה כבר ויתרתי.
השתדלתי להתמקד בטקסטים, ובאמת יחסית לדמותו של ישו – זה של גיבסון הופך גם את ישו לסוג של פארודיה – וחבל.
לגבי יוחנן מתוך סקרנות – רק התחלתי לקרוא בו, והוא שונה לחלוטין מן האוונגליונים האחרים. נראה שיוחנן בעליל מנסה להעטות עליו הילה של קדושה ושל חזיון אלוהי ועבודת העיבוד ממרחק זמן ניכרת בו.
לגבי הרוסים, עצם העובדה ששאלתי רק מראה שהסתקרנתי והפנמתי את עבודת התרגום. היית צריך לראות את הברק בעיניים של הרוסים כאשר דברו ודקלמו את השירים. הייתי רוצה לראות ישראלי שמדקלם ככה את ביאליק ואפילו את אלתרמן. הרוסי הפשוט ביותר מכיר את פושקין, את צכוב, את דוסטוייבסקי. אגב, קיימת הטענה שיש איזה קוזמין שפועל כעת.
טוב, אלו היו רק כמה מילים של תגובה.
פתחתי צוהר נוסף אל עולם התרגום ואל התרבות.
תודה
חוה
אחר כך אחזור אל השיר.
חוה, חזון יוחנן והבשורה על פי יוחנן הם שני ספרים שונים. התכוונתי לראשון.
לאמיר,
בדיוק עכשיו גמרתי לעיין בחזון יוחנן.
לא ידעתי שיש חייה כזאת בכלל. מעבר לכך שיש בו מקצת מן הנביאים ישעיה – ההקדשה, יחזקאל – המרכבה, אכילת המגילה.
מתוך התרשמותי ובאמת תסלח לי, אנלא יודעת למה אבל הספר מבחיל למדי. אה, ויש שם כמה חיות וגם עקרבים, עוקצים, נמרים מה לא הלבישו על החייה הזאת. מוזכר מספר השטן, שאגב אין לי מושג מה מקורו. נדמה לי שארבעה הסוסים הוא מושג ידוע.
טוב, יש חשש שעיסוק היתר בנצרות בסיכומו של דבר יהיה לי לרועץ.
חוה
חוה, גם בעיניי הטקסט חולני משהו 🙂 אבל זהו טקסט יסוד שבלעדיו ממש אי אפשר להבין את העולם הנוצרי בכלל ואת התנועות המילנאריות האובססיביות שלו בפרט.
למעשה זהו המשך ישיר בעיבוד נוצרי של ספר דניאל.
הי אמיר,
קסמים. זה מה שאתה עושה לדעתי כשאתה מתרגם שיר.
ולא, זה לא משפט של מעריצה עיוורת כי בענייני תרגומים מאנגלית יש לי משחק שאני משחקת עם עצמי, משחק שבו אני הניסוי ואני השופט, אני מוצאת את השיר באנגלית ומתרגמת אותו לעצמי, ואז בודקת מול התרגום של המשורר. ואז…דעתי קובעת את דעתי.
והשיר הזה הוא "חתיכת שיר". כל כך הרבה מלחמות עם פירושים שיכנסו לשורות. עם הסליל הספירלי והבזיאר המאמן והחרוז…היה לי בוקר מעניין אפשר לומר:)
בסוף, תרגמתי שמונה שורות ונשברתי… ואז גם זכרתי ש"מישהו אחר" בבלוגיה:) גם תרגם את השיר, ובזמנו לא התלהבתי מהתרגום שלו, ובכל זאת כשסיימתי את שמונה השורות שלי, קראתי את שלך, וקראתי את שלו… ואבוי…שלי יצא מזכיר את שלו…בלי קסם:(
(אפילו בחרנו שנינו בנפער ובזיאר…אמא'לה פשוט נורא!).
זה כאילו סתם תרגום מילה במילה. יוצא נחמד. אבל פשוט לא תרגום שישווה או יתחרה במקור.
ומאחר שלאחר המשחק דעתי כאמור קובעת את דעתי, הרי כי דעתי היא שתרגומך הוא תרגום הקסם.
מסתבר ש: תרגום+אבקת קסמים= תרגום מדהים:)
גמני רוצה אבקה כזו.
אבל לבוקר זה אסתפק בעוד כוס קפה, שיבת משיח לא תהיה פה, ואאלץ להסתפק בשיבת האם לקציצות ולכביסות:)
המשך יום נפלא ותודה על היופי.
סיגל.
אגב, תהיתי על בחירת הבז כציפור שמופיעה בשיר וקראתי את עמיר בלבן העוסק בצפרות, מסביר על הציפור הזו כציידת:
"בזיאר
"חלום ילדות שממנו התוודעתי לעולם הטבע. בזיארות היא אמנות ציד שהתפתחה בארצות ערב. זה ציד בעזרת בזים שנלכדים בתחילת החורף, ומאולפים למיני ציד שונים כמו צבאים למשל".
מכאן:
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/141/617.htm
l
ומכיוון שעדיין רק בשמונה השורות הראשונות ועל אף שיודעת שהבז איננו המרכז, מנסה להבין איך קשורה הציפור הזו לשיר, שכן אין מדובר בנשר שאוכל נבלות, והוספת הבזיאר לשיר מחדדת את זה שמדובר בבז הצייד המאולף, ואולי אתה מעבודתך על השיר יכול להאיר את עיניי?
לאמיר,
בקריאה נוספת אני חייבת להודות שאני נבוכה מתיאור המשיח כיצור פגאני. אני מודה שכמאמינה אני מתקשה להתמודד עם האלהת ישו.
ייטס הוא גדול משוררי אנגליה וראשונים לו לדעתי רק וורדסוורד' ושייקספיר.
אני מביעה התלהבות גוברת והולכת מתרגומך הקולח והמפלח את הלב.
חוה
לאמיר ולכולם,
התגובה למעלה אינה שלי. אין לי מושג מי שתל אותה כאן.
אין לי מושג מי הוא גדול משוררי אנגליה – היו הרבה וגם סופרים. אגב – ג'ימס ג'ויס כתב ספר שגם הוא יצא בהוצאה חדשה – הדבלינאים, שהיא עיר המוצא, נדמה לי של ייטס.
תודה סיגל, ולא, איני יודע מדוע בחר ייטס בדימוי הזה. הבז אינו אוכל נבלות אלא הוא שותף לבזייר בציד, שותפות שנשברת כאן. אולי הסיבה היא "הסחרור המתרחב" – קראתי שהיתה לו תיאוריה לגבי התפתחות ההיסטוריה, שאותה צייר כשני קונוסים זה בתוך זה, בדיאלקטיקה של השתנות וחזרה.
תהיתי עוד, וחושבת שאולי זאת מעין הכנה לבאות. שותפויות מתפרקות. הקשר בין הבזיאר לבז שהוא ממש קשר של אילוף וציד. שכמו הבז החג במעגלים קבועים כך כדור הארץ על צירו. וכשהציר נשבר הנה התוהו ובוהו שאליו מוביל השיר. ומתוכו ואליו נולדת המפלצת. רק מה שלא ברור לי עדיין, זה, מדוע ביאת המשיח היא כל כך פסימיסטית, הלא הרעיון הוא שכשהמשיח יבוא, תגיע הגאולה. אולי דנת בנושא בתגובות, אבל כל הידע הזה חדש לי מידי , הפעם הספיק לי השיר והמשחק שלקחתי ממנו לשם תרגום עצמי.
שבת שלום שתהא, וכבר הולכת לקרוא את השיר החדש.
סיגל, זה ממש לא טריוויאלי ש"כמו הבז החג במעגלים קבועים כך כדור הארץ על צירו". מי הבזייר של הארץ? האל? ומה אומר הדימוי הזה עלינו? מי הטרף? מי הצייד?
ביאת המשיח כאן מתחלפת בביאת ניגודו הנוצרי, האנטיכריסטוס, החיה הגדולה של הקץ(שכמה וכמה תנועות מילנאריות נוצריות רואים במבנה הקפיטליסטי את גילומה).
הי אמיר, מדהים לגלות איך קריאה של 22 פרקי חזון (של יוחנן) פתח לי צוהר להבנה יותר גבוהה את השיר המתורגם, ופתאום גם את השיר שלך "משא המשוגע".
והכל התחיל אצלי אתמול מסקרנות בכיוון לגמרי אחר. בעקבות הדיבור על הנצרות כאן בתגובות שאלתי את עצמי שאלה של שלום ומשם מחשבה על האיסלאם.
חשבתי על כך שכדי לדבר עם אויב צריך להכיר את התרבות שלו והדת שלו, והלכתי לחפש בגוגל מידע על הקוראן. במקרה נתקלתי בספר לימוד שמסביר את שלוש הדתות ומסביר איך בנויים הספרים של כל דת ומה מכיל כל ספר שבהם. ולצערי הבנתי שאין אפשרות להתקרב לעם שיש בתוכו קרע רק מעצם הויכוח לגבי מי מחליפו של מוחמד הם התפצלו לשיעים וסונים. (לא יותר פשוט להגיד יאללה כולנו מוסלמים מה זה משנה מי המחליף?:)
ובכלל, הפשרה הדתית היחידיה שנראתה לי היא שאם שלוש הדתות מסכימות על ספר בראשית, אז אולי שיבטלו את כל שאר הספרים, תהיה אמונה אחת מקוצרת, ובכלל לכל תלמידי העולם יהיה הרבה פחות שיעורי תנ"ך:)
בכל אופן, הבנתי שקטונתי מלחפש פתרונות לבעיה לא פתירה, ומה שקראתי יהיה לי להשכלתי האישית, ואם כבר אני נמצאת בתוך שלוש דתות, קראתי ככה על הדרך את חזון יוחנן האפוקליפטי, וגם קצת דברים שנכתבו עליו.
אז הבוקר, עמוסה בידע, התיישבתי לקרוא את שני השירים והיה לי הרבה יותר קל.
מכיוון שהמפלצת של יוחנן היא כנראה נרון קיסר והמספר 666 הוא גימטרית שמו והוא המפלצת שהפך את המסחר למסחר בכסף ועל המטבע הוטבעה תמונתו ונקראה תו המפלצת, מתאים להבין שייטס לקח את המפלצת לתאור המבנה הקפיטליסטי של תקופתו, והפסימיות שלו היא הפואנטה בשיר, שום שה ושום נעליים, גם מבית לחם תגיע לכם מפלצת. הלכה התקווה:)
ועוד עניין מצאתי במחקר שקראתי, על המשיכה של אנשים בספרות ובקולנוע לאפוקליפסות, מסתבר שאנשים חיים בתחושת אימה מרעב, ממגפות, ממלחמות וממוות (כל מה שנמצא בחזון יוחנן ומשרת את הכנסיות בהפחדה) וגם כאן, מאמינה שרבים התחברו מאוד לשיר הזה כמתאר את פחדיהם.
והשיר שלך, גם בחזון בהתחלה ובסוף נאמר: אני האלף ואני התו הראשון והאחרון ואת אשר אתה ראה כתב על-ספר" וזה מיד הזכיר לי את "אני הבית, אני הגוף והעולם" שבשירך ושוב רעב ומלחמות ומוות נלחשים בין הכתלים, אך בניגוד לייטס "יש לאל ידכם להיות עוד" ורק צריך מי שישמע,
בכלל, אני מאמינה שמוזה היא כמו רוח שמדברת דרך בני אדם, עדיף משוררים, שיכולים לדבר אותה… ומסוכן יהיה להתעלם ממנה. אכן משא המשורר אני קוראת בשירים,
ומאחלת בוקר טוב ויום שמח שיהיה.
סיגל.
לאמיר,
בדקתי – הבז אינו אוכל נבלות אבל בכל אופן הוא עוף דורס וגם מהיר מאוד. כך שהשימוש בפלקון אינו בדיוק בא בשיר לחיוב. ועוד בדקתי בשורה הראשונה של ההסתחררות – אפשר שהכוונה לזרמי מיים תת קרקעיים שמסתחררים וגם זה לא לחיוב מכיון שהם מאוד מסוכנים – אז גם במים וגם בשמים אין מפרט.
הבז הוא עוף דורס מהיר מאוד הוא עט על הטרף בעודו באויר במהירות אדירה.
ולא בכדי בא השימוש דווקא במילים הללו תנועתיות מאוד מהירה ודי מסוחררת סביב ציר עולם מתמוטט אינו הנבואה הכי אוטופית על העולם.
טוב גם תומס מורוס כתב אוטופיה /אפוקליספה שבימינו אלו אינה בדיוק אוטופיה.
אתה יודע, כל הזמן מתנגן בי השיר הזה "מה איתי, מה איתי לא מסתדר עם עצמי" שג'וזי כץ שרה
אז
למה?
חוה
תודה על התרגום, ועל ההסבר.
בעונג, גליה.
יפה. התפעלתי מהפתרונות התרגומיים שלך. נראה שצלחת מספר אתגרים שאחרים השתרכו בהם.
ומה שלא ממש קשור – האם פורסמה כבר תוכנייה לפשטיבל שער? לא מצאתי באתר של הליקון.
תודה תמר, ולא, עדיין לא פורסמה התכניה, אבל ממש בקרוב.
הציצי בינתיים בוואלה:
http://news.walla.co.il/?w=/203/1740166
אמיר אור נמצא עכשיו בשירותים בגן העצמאות מוצץ לנער ליווי ערבי מיתולוגי.
הליקוקון עורך ערב שירה חדש בנושא:
אמיר אור שחוטף מאחור. יקיראו שירים שחר מריו החנפן וחנה טאוג הצדקנית עם הפנים המחוטטות. בואו בהמונכם. הנחה למי שמביא חולדה מתה משלי צלצנסקי
אמיר אור נמצא עכשיו בשירותים בגן העצמאות מוצץ לנער ליווי ערבי מיתולוגי.
הליקוקון עורך ערב שירה חדש בנושא:
אמיר אור שחוטף מאחור. יקיראו שירים שחר מריו החנפן וחנה טאוג הצדקנית עם הפנים המחוטטות. בואו בהמונכם. הנחה למי שמביא חולדה מתה משלי צלצנסקי
איהפ הימים של חמש פעמים ביום? אכן ימות המשיח. משוררות גרועות כוסיות שרוצות להתענג על איבר 27 ס"מ עבה ושחום מוזמנות לפנות לשורש יהודה.
יעל ישראל לא לקפוץ בראש. יש מספיק לכולם.
חברתנו יעל ישראל שמעלה לאינטרנט ספרים מלפני 30 שנה נטרפה כמו אחותה המטורפת וכי אף גבר לא נוגע בה.
תנחומי הכנים ליעל ישראל. אם היא רוצה זיין בתחת שתרים לי טלפון
צִיר תֵּבֵל מִתְמוֹטֵט;
הֶפְקֵר גָּמוּר עַל הַיְקוּם מִשְׁתַּלֵּט,
אמיר
עוצמה רבה בתיאור הבז והספינקס.
ובתוכם עוצמת הרשע והעוול.
תודה על התרגום המצויין
דבי
בעונג, דבי, והלואי ויעבור רוע הגזרה