בננות - בלוגים / / אֲהַבְתִּיךָ
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

אֲהַבְתִּיךָ

 

 

 מיכאיל קוזמין

 

*

לֹא לַשָּׁוְא אֶת כִּתְבֵי הַתֵּיאוֹלוֹגִים קָרָאנוּ

וְשָׁקַדְנוּ עַל תּוֹרַת הַנְּאוּם וְהַמֶּלֶץ.

נָהִיר לָנוּ פֵּשֶר כָּל מִלָּה וְכָל אֹמֶר

וּבְשֶׁבַע דְּרָכִים כָּל עִנְיָן כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ. 

לְגַלּוֹת בְּגוּפְךָ אֶת אַרְבַּע הַסְּגֻלּוֹת יָכֹלְתִּי,

גַּם אֶת שִׁבְעַת הַחֲטָאִים, כִּמְדֻמַּנִי;

בְּרָצוֹן אֶקַּח לִי  אֶת כָּל גְּוָנָיו שֶׁל הָאֹשֶר.

אַךְ מִכָּל הַמִּלִּים רַק אַחַת עוֹד עוֹמֶדֶת: 

עֵת מַבִּיט אֲנִי בָּאָפֹר שֶׁל עֵינֶיךָ

וְאוֹמֵר "אֲהַבְתִּיךָ", כָּל רֵטוֹר       

רַק יָבִין "אֲהַבְתִּיךָ" וּמְאוּם לֹא יוֹסִיף עוֹד.

 

 

מרוסית: מרגלית פינקלברג, אמיר אור

 

מתוך "שירים אלכסנדרוניים"

בצירוף דברים על המשורר ושירתו

 

 

76 תגובות

  1. הי אמיר, שיר כל כך יפה, הזכיר לי תרגום שהיה בבננות לא זוכרת של מי שבו המשורר מדבר על אהבה אבל בניגוד לתאורי שפתיים שושנים או עור רך הוא אוהב את אותה אחת שהוא אוהב גם אם אין בה מכל אלה, לא במילים הכי יפות שיש אלא כמי שהיא. (מתנצלת על הזכרון ההרוס שלי)
    וכך ראיתי גם את השיר הזה. זוג אוהבים שחקרו כבר את כל מה שניתן, ולמדו בשפה את כל מה שיש, ויכולים לתמרן את האהבה והשיר לאן שרק ירצו, וזה כביכול לא קורה. המשורר בוחר במילה אחת, הכי קיטצ'ית שיש, ויוצק לתוכה את כל מה שלא נמצא במילים, את המשמעות שלה עבורם, משמעות שנמצאת בהבנה המשותפת של אותם שניים,וכל השאר, כל גווני האושר, אלו לא צריכות מילים.
    והקוראים, הם לא נשארים בחוץ. כל קורא יכול לחשוב בעת הקריאה על האהבה שלו ולחוש באותה מילה: "אהבתיך" את כל מה שנמצא בתוכה עבורו ועבור מושא אהבתו.
    ומשהו מוזר שאני מגלה כקוראת שמעבירה את השיר בתוכי, שלא משנה כמה פעמים משתמשים במילה הזאת "אהבה", היא לעולם לא מתבלה, אבל לגמרי משנה משמעות עומק ועוצמות.
    ושירי אהבה? לי נראה שהם מנסים להעביר לקורא את המשמעות המשתנה הפרטית לאותו סיפור אישי שלהם, אבל השיר הזה לא עושה זאת.
    השיר הזה שומר על פרטיות הזוג הנאהב. ובניגוד לשיר הקודם של קוזמין שבו "האשמתי" אותו באוהב ורץ לספר לחבר'ה, כאן הוא מתאר באמת אהבה ולא סטוץ. ולכן אל השיר הזה אני מתחברת בהרבה יותר שמחה.

    • סיגל, השיר שאת מתארת מתאים לסונטה 130 של שיקספיר, אבל אני לא זוכר שהוא הופיע פה בבננות.

      אני חושב שה'אנחנו' בשיר הזה אינו האוהב והאהוב, אלא החכמים, האינטלקטואלים של הדור.
      זהו מין פתיח של 4 שורות, שממנו הוא עובר למצוא באופן מפתיע ביותר את העיקרים התיאולוגיים לא בכתובים אלא באהוב ובחיים.
      משם (שורות 5-8) הוא שב בחלק האחרון לשיחה האינטלקטואלית כביכול, עם אס בשרוול, דיבור שאי אפשר לפרשן ולהתפלפל עליו – האהבה והאהוב במלה אחת, שהם חיים נטו שבנטו.

      • מדהים שקלעת בול לשיר, ואחרי שרשמת את שמו, וזכרתי שאכן הוא זה הוא, היה קל למצוא:)
        לי עברון תרגמה ואני כמה מצחיק, נזכרתי בשיר על הבובה ימימה:)

        http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=18&itemID=15050&PHPSESSID=22701cb0d35307af310eb0b22a1fcbe0

        ולגבי שפת הרבים, אכן שמתי לב לכך והבנתי שזה כנראה מן חכמי דור ולא בהכרח האוהב והנאהב, אבל אחר כך נראה לי נחמד לדמיין גם מן זוג שווה כזה, שניים שיכולים לומר זה לזה המון, ולהבין הכל, ובכל זאת הם מצטמצמים למילה ומבט שאחריהם כל השאר לא חשוב.'אהבתיך' זה לגמרי אס בשרוול.

        • שירית-לאמיר ולסיגל

          כמה טוב ששמתם את שם השיר ואת הלינק-ככה יכולתי גם אני להינות מסונטה 130 של שייקספיר.יש בזה משהו מבדח והזכיר לי "את הוא לא כל-כך חכם אני יודעת- אך הוא כותב לי מכתבים…"(:טוב שאפשר גם קצת להתבדח על חשבון האהבה,ולא רק יסורים..יאללה אלך לישון, מאוחר כבר בצד הזה של הכדור.

  2. היי אמיר יקר,
    מאד מרגש, גם השיר, גם הקישור עם הביוגרפיה. (אני מוצאת אותה כמעט הכרחית עבורי. לא יודעת בדיוק למה, זה לא תמיד נוח לי, יש בקריאה השוקקת בה, לא פעם, משהו צהוב, ואולי אני לא שחורה, אלא צהובה:)
    אבל כמובן, שכמו כולם, אני מניחה, גם אני מאד עסוקה בעניין הזה, במה זאת אהבה, מה עוד אפשר להגיד על אהבה.
    חברה שלי ציטטה לי מישהו, לא זוכרת מי, ש"אהבה היא פעולה, ולא רגש". זאת אומרת, כשאוהבים אז עושים, ואם רק מרגישים, אז אולי זאת לא אהבה.ואני חושבת שאם ככה, למשוררים, ואולי לאומנים בכלל, יש את היכולת הנפלאה הזאת, לכתוב אהבה, ליצור אהבה במילים. כי אני חושבת שאין ביטוי גדול יותר למעשה האהבה מהכתיבה שלה, והנתינה הזאת, לאהוב, כמו שעשה המשורר הרגיש הזה כאן.
    תודה. שוב, מאד מרגש.
    ורק אהבה, גם ממני.ועדיין מלאת הערצה על הדיאלוגים המרתקים שאתה מצליח לנהל כאן, כמעט כנגד כל הסיכויים. נשיקות.

    • הי איריס, תודה, והלואי שתמיד תמיד נמשיך להתרגש מאהבה. מצחיקה אותי קצת ההבחנה בין לעשות לבין להרגיש בעניין הזה – אפילו הרגש הוא משהו שאנחנו יוצרים מתוך איזו החלטה לאהוב ולהתמסר לאהבה. בדרך כלל יושבים וחושבים על כל זה כשמאבדים אותה, לא? וכן, כתיבה אנחנו מעניקים לאהוב/ה אהבה, הערצה, התלהבות, שלוה, אכפתיות, חיק, מגן ועוד. וכיף להרגיש את כל אלה. שתהיה לנו הרבה אהבה.

  3. שני השירים טובים, מעורר עניין בספר.

    • הי גליה, שמח שמצאת עניין בהם.
      תרגמנו עוד קוזמין ולא רק מה'שירים האלכסנדרוניים' (שגם מהם יש עוד) אבל זה עדיין רחוק מספר…

  4. נאומי לא חוצב להבות
    ומאומי לא כותב לבבות
    לי רק תפילה לאלוהי
    הדי-אנ-איי
    שלא נגלה אריות:)

    • כתב חידה כתבת. האם זו הדגמה לדיבור אידיוסינקרטי? על איזה דיאנאיי מדובר, ולמה גילוי אריות?

  5. היי אמיר
    בדרך כלל -עט מביט באפןר של עינייך… בדרך כלל אנשים חכמים מביטים במילים… יש כאן מפץ במפגש של החכמה והרגש.
    השימוש בלשון הווה = מביט= הוא מתחבר חזק לתחושה חסרת המילים.

    חג שמח
    טןבה

    • טובה, אנשים חכמים לא מביטים רק במלים אלא בעיקר בהווה שהצבעת עליו. רק החוכמולוגים שוכחים את החיים לטובת המלים.

    • טובה, אנשים חכמים לא מביטים רק במלים אלא בעיקר בהווה שהצבעת עליו. רק החוכמולוגים שוכחים את החיים לטובת המלים.

  6. אכן מול קסם המילים האלו "אהבתיך" – הכל נאלם דום
    ומה יש עוד להוסיף לנוכח תפילה אלמותית זו?
    והתרגום מרוסית – זורם וטבעי בעיני כאילו נכתב עברית

    • שמח שעובר כך טבעי וזורם. ונכון, מה יש להדיין על "אהבתיך"? אפשר להרגיש.

      אבל לא תמיד זו תפילה, חנה. זו יכולה להיות גם תביעה, תלונה, תחינה, הכרזת קניין, התוודות, ועוד…

      • אמיר,
        התפילה היא תביעה , היא תלונה, היא תחינה , היא וידוי.
        לעיתים היא קופצת אגרופים ולעיתים כבושה וצייתנית
        היא חזות הכל
        לומר "אהבתיך" כמו תפילה במובנה הרחב והעמוק של המילה
        -זה שיא השיאים הרגשיים לגבי

        • אני מבין. כשיש אל פרסונאלי, מין זולת קוסמי, זה אפשרי.
          בשבילי תפילה היא ביטוי רק לתחושת מלאוּת ותודה. לא תמיד דרושות לה מלים.

          • תפילה לא ורבאלית היא הכי קדושה
            גם "אהבתיך" ללא מילים זה הכי אידיאלי

          • לא אכנס למעלות הקדושה כאן, אבל מסכים אתך לגמרי שפשוט להיות זה למעלה מהמילים. שיהיה לנו הרבה 'אהבתיך' כמצב קיומי 🙂

  7. שירית-לסיגל

    יפה תיארת את מה שהשיר מעביר. מה שמצא חן בעיניי
    במיוחד בשיר הזה שרב בנסתר מבגלוי(ארבע סגולות-מהן?שבעת החטאים מהם?גווני האושר ?)
    וכמובן שקיבלתי חירות כקוראת למלא את השאלות הנ"ל בתשובות משלי וגרם לי לחשוב ולעלוז..

    • הי שירית, טוב שאת כאן חושבת ועולזת זה סימן ברור שעובר עלייך חג שמח:)
      והנה איך שהתחברתי לשבעת החטאים וארבע הסגולות:
      שבעה חטאים, הזכירו לי סרט שנדמה לי שזה היה אפילו שמו, והם כללו..יוהרה, גרגרנות, בצע, קנאה, כעס, חמדנות ותאווה… נדמה לי שאלו לקוחים מהנצרות.
      ארבעת הסגולות בחטא אחד חשבתי על ארבע פעמים סיגל:),
      אבל בטח הן משהו מהרשימה הבאה: ענווה, צניעות, יושר, אומץ, פשטות, הסתפקות במועט, עדינות, טוב לב, רדיפת צדק, רוחב לב, שמחה וחוכמה…אופס נהיו …12 אז אפשר לחלק אותם לקבוצות של כל שלושה דומים בקבוצה:)
      (בטח גם נמצא איפשהו בנצרות)
      וגווני האושר…זה בכלל צמד מילים מנצח, שמחלק את הנשמה לאינסוף רטטים, גם אם ועם בלי שם:)
      והנה בזכותך, שמתי לב למספרים: 4, 7, אינסוף, שלאחריהם רק 1: אהבתיך אחת קטנה עם אינסוף משמעויות… כולל אחת שתלויה בתרגום העברי-רוסי שמסווגת את המילה כזמן עבר. (בעברית יש 'אהבתי' בכעין הווה שהתחיל בעבר ומתמשך, אך למה הכוונה ברוסית אולי אמיר יסביר:)

      • סיגל, נכון, אלה עיקרי אמונה נוצריים, ושבעת החטאים הם אלה שמנית. אשר לארבע הסגולות או ארבע המידות הטובות, אלה הן 1. שיקול ושיפוט, 2. צדק, 3. מתינות וריסון, 4. עוז-רוח
        הן אמנם מעיקרי האמונה הנוצריים, אבל מקורן באפלטון ומשם אימצו אותן אוגוסטינוס ותומס אקווינס.

        • קראתי גם את מה שכתבת ללוסי על רטור והפעם במקום לקרוא את השיר בנוצרית ובסיגליות הלכתי לקרוא קצת אפלטונית:)

          מסקנה חדשה שלי כמי שקוראת שירה, שצריך הרבה ידע בשביל להבין את כל מה שנמצא בתוך שיר, במיוחד כשהשיר נכתב על ידי אדם עם הרבה ידע.

          (ונזכרת שהיה לך פוסט או דיון בעבר אם צריך לוותר על ידע מורכב לטובת הבנת הקורא הפשוט, ושיר זה גם אם אפשר להבינו בלי להכיר את אפלטון, בכל זאת כיף שהוא יוצר גירוי להתעמק בו, ולשם כך להרחיב קצת אופקים גוגליים)

          אז…קראתי למשל דיאלוג בין רטור בשם גורגיאס לבין סוקראטס בנושא רטוריקה, אחת הטענות היא שהנואם הוא מתמחה באמנות השידול, ולכן נראה לי שלא סתם בחר קוזמין, בהבנה של הנואם מכל האנשים, "רטור רק יבין ולא יוסיף מאום".
          אותו אדם שאומנותו היא לשדל לאמונה, בלי ידיעת האמת, הנה אפילו הוא, מול המילה 'אהבתיך', מבין וחש את האמת שבה, ונאלם.
          כבר בתחילת השיר הוא מספר על שליטתו בתורת הנאום ועצם הזכרת שבעת החטאים וארבע הסגולות וגווני האושר מעידים אם כן, על הבקיאות בתורת אפלטון, ומכאן היות השירה והנאומים אי-ידיעה ואי-אמת(גם אם לא מתוך כוונה להיות כאלה), ואז שומעת את השיר אומר: אני לא שיר על אהבה, ולא נאום המשדל לאמונה באהבתי, אני מילה אחת. (שאם הבנתי נכון, היא המניעה את התורה היוונית הזו: אהבה).

          ולסיום, משהו שמסקרן אותי לגבי תרגום השיר, האם הבחירה שלך לתרגם היא מתוך ידיעה של מה נמצא בשיר, או שרק אחרי שתרגמת אותו גילית על מה השיר? ואני מתעניינת כיוון שכשקוראים שיר בשפה כמו אנגלית אפשר להתחבר או שלא, ורק אז לבחור לתרגם מה שמתחברים אליו, אך כששיר כתוב בשפה לא מוכרת זה נשמע כמו לתרגם בחושך ולקבל שיר בהפתעה.

          כך או כך יצא שיר מקסים שבו כל מילה פותחת צוהרים לעולמות הידע, ומילה אחת שפותחת דלת וסוחפת לעולם הרגש.

          • נכון, לתביעה מן הקורא יש מחיר. דנתי על זה בהרחבה ב"הקורא עונה ליצירה"
            http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2638&blogID=182
            אבל גם בענייני אידיוסינקרטיות בפוסטים האחרונים – "שהבה פתעודית משתלחנת בעיונייך"
            יש שטענו שאמנות הנאום כולה אינה אלא אמנות של שידול ופיתוי. ואין ספק שקוזמין הכיר היטב את הדיאלוגים של אפלטון.

            במקרה של תרגומים אלה מרוסית, לא קראתי גרסאות בשפה מתווכת אלא עבדתי עם דוברת רוסית. לפיכך לא יכולתי לקרוא ולבחור, אבל השיר החל להתגלות בשלב התרגום המילולי. זה בדיוק כמו שאת אומרת, "לתרגם בחושך ולקבל שיר בהפתעה".

        • שירית-לאמיר ולסיגל

          תודה רבה על ההרחבה והארת העיניים אודות החטאים והסגולות הנזכרים בשיר,
          זה באמת מאיר את השיר והמשורר באור חדש.
          בקשר למילה אהבתיך-מצא חן בעיני מאד ההסבר שלך, אמיר, של המילה הזו-במילה הזו יש באמת משהו שמעביר מוחלטות,מוגמרות,מושלמות והתמסרות.
          אהבתי.

      • בקשר ל'אהבתיך' – זוהי צורה מקראית של הפועל, כלומר משמעותה אינה דווקא של פועל בעבר, אלא של פעולה שנשלמה והיא מוגמרת (פרפקטית). במלים אחרות "אהבתיך" פירושו אני אוהב אותך לגמרי, באופן שלם, לא ניתן לשינוי וכד'. ה"אהבתי" בסלנג החדש שלנו הוא המשך יפה למשמעות הפרפקטית של הפועל המקראי.
        כלומר סגור וחתום שאני אוהב את זה…

  8. אמיר –
    למען למנוע ממך את חטא הפספוס – אני מביא כאן אזכור לעניני הגנה. 0(אולי לא הכי מוצלחת, אך היא נכתבה בכיף: והתגובות אחראיות לעצמן, לא אני להן):
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17701&blogID=240

    • משה, לקח לי רגע להבין למה אתה מתייחס, שהרי הפוסט הזה עניינו שיר של קוזמין 🙂
      יפה עשית, אם כי איני ממש מבין את שירך, הכוונה ברוכה וברורה לי. דברים כדורבנות.

  9. סליחה, התגובה ברחה לי – אבל זה אני המגיב. והנה הקישור עוד הפעם:
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17701&blogID=240

    • הי משה, בעיניי אתה פשוט איש מקסים.
      הקישור ששמת כאן בטח לא יהיה מובן ללא הסבר, אז ברשותך אבאר שאתה ואני העלינו לאחרונה באוב את ענת פרי.
      בפוסט המחווה הנפלא שלך לחנה טואג על ספרה לאורה, הפניתי את תשומת ליבך לתגובה שלי אליך ב"כמה אני אוהב" ושם קראת גם את התגובה של אמיר, וכאן כתבת את תגובתך שלך:)
      ומכיוון שאתם מתכתבים על יחסכם לדמותי הוירטואלית וקבלתכם אותי, אוסיף, אולי את הברור מאיליו שלי אין טענות לא אליך ולא אל אמיר, ולא אל כל אלה שיש להם את המייל שלי וקבלו אותו ממני דווקא בזכות אמונם בי ויכולת הקבלה אותי, שעל אף וירטואליותי לא חשו חלילה מאויימים ממני אפילו לא לשניה.
      אפשר לומר שאפילו בלי בלוג, אני נהנית ממערכת סינון תגובות בגלל שבחרתי עם מי להתכתב ונראה לי שבזכות מה שקרה כאן…ידעתי לבחור היטב:)
      לסיום, נסיון העבר מלמדני שתגובות בנושא, גוררות את הבלוגיה למדורות ל"ג בעומר, ופוסטים מלאי כיעור ניצבים בחלונות מציגים לראווה את הצד האחר שמתעורר ונזעק בחובה אזרחית להזהירכם מפניי, אז חושבת שאולי עדיף להניח לנושא, ולתת לשנה החדשה באמת לבוא על כולנו לטובה:)

  10. אכן מילה שמקפצת לה ונשארת מעל לכל המילים במילון.
    וסליחה על הבורות: ריטור מרטוריקה? העוסק ברטוריקה? לא מצאתי במילון…בושתי אך הרצון לדעת מה זה , גובר.

    • הי לוסי, כל הכבוד ששאלת. אחרת איך נלמד משהו?וכן, כפי שחשדת, רטור = נואם, רטוריקה = תורת הנאום.

      ולמה השתמשתי במלה הזו ולא ב'נואם'? משתי סיבות:

      ראשית, כך במקור, וכל האווירה היא של תרבות יוונית / הלניסטית, והרטור נשמע כמי שממש עומד באגורה – בכיכר השוק האלכסנדרונית – ונואם בפני הטוענים והאזרחים.

      ושנית, רטור היא מלה מלעילית, כפי שהיה נחוץ לי כאן. קוזמין בנה את השיר כולו (כמו גם שירים אחרים) על הסיומת המלעילית ולא בכדי. אפשרלחוש במתח שנוצר בין האמירה היצרית שבשיר לבין ה"כבר ראינו" שנסוג לתוך עצמו (הן מבחינת הנגינה והן מבחינת התוכן).

      • אמיר שלום,

        טוב לראות, כי העדרותי הורגשה.

        למען האמת, מכיוון שאתה חלק מן המודל הסמיוטי של הקריאה, היינו משורר המעורב בתגובת הקורא, הרי הגיגך בדבר מקומו של הקורא נגועים מלכתחילה בסובייקטיביות מה. הלא כן?

        גם שירים רוסיים אינם מעניינים אותי כהוא זה. מה לעשות? למרות שאולי בקשת שאשיר שיר הלל לחיים?
        ולא למוות, אולי.

        טוב, איני מן המתפעלות הרשה לי לא לצווח כמה מקסים. גם ארז שוויצר שלך מן הארץ שבח את מואיז בן הארוש כפי שציינתי אצל גיורא לשם, ומה בכך?

        מה כן, מה נתחדש. לפי המלצתך, אני שקועה כרגע בקריאתו של פלוסר את הביוגראפיה של ישו. הספר מעניין ומאלף ביותר, למרות שהוא נשען באופן מיוחד על לוקס.

        דמותם של ישו ושל יוחנן המטביל עולים בבהירות, ולכן אולי סרטו של מל גיבסון באמת החטיא את דמותו האמיתית של ישו.

        על כל פנים לא הייתי מחוברת לאינטרנט, מה שהביא אותי לבסוף לתהליך של קריאה אינטנסיבית. ודמותו של ישו ממש מאלפת. מדובר אם כן באדם בעל רוחניות בלתי רגילה, אומץ לב, ותפיסה חדשה ביותר של דברי הנביאים שלא לדבר על ישעייהו.

        האיש מת בגיל צעיר ביותר, אבל כדאי היה לאמץ כמה ראיות שלו.

        גם השיר "נס" מקבל תפנית חדשה בעקבות קריאת הספר, ונס רשתות הדגים.

        כמובן שבמקביל קראתי גם את הברית החדשה ומשל השושנים והעשבים השוטים.

        וכדבריו – אין נביא בעירו.
        אסיים, חרף שאיש אולי לא יבין על מה אני מדברת.

        ובברכתי אליך לראות לתוך הדברים
        אני שולחת דברי אלו.

        ומתוך עוני הדלים, בכסף ואולם לא ברוח קשה לי ממש להיסחף בברכות לחגים או לשנה החדשה, ונאמר שלא יהיה יותר גרוע.

        חוה

        • חוה, ברוך שובך.

          ובכן מה? המודל הסמיוטי של הקריאה? נגוע בסובייקטיביות? לאיזה פוסט זה מתייחס? "שהבה פתעודית"? טוב נו, לא חושב שאני יותר סובייקטיבי מכל חוקר, ובעידן הפוסט לא חשבתי שיש בכלל התיימרויות אובייקטיביות מסוג זה. 

          הלאה. אני לא קורא את לשם, ולא יודע מה כתבת שם.

          אבל פלוסר שווה גם שווה, ושמח שגם את מוצאת בו מה שיש בו.

          ועכשיו בחזרה לקוזמין 🙂

          • לאמיר,

            טוב המחלוקת בינך ובין לשם ידועה לי מקדמא דנא, (לא כל כך קדמא) ואין היא שווה את הטורח שבדיון כעת.

            למה דווקא שלא נתעכב על פלוסר? אותי הוא פשוט מרתק. כלומר, דמותו של ישו, כפי שהיא מצטיירת בספר.

            האמת, קניתי את הספר לפני כחודש. אתה בוודאי יודע שגם קלאוזנר כתב ביוגראפיה על ישו. ובכל אופן קניתי את פלוסר, כאמור, לפי המלצתך.

            והספר שכב, עד שהאינטרנט וגם המחשב שבקו חיים לכל חי. ואז חזרתי להרגלי בקודש – הקריאה. וראה איזה פלא, קראתי את הספר כאילו היה איזה מותחן, ולא יכלתי להניח. ועדיין אני.

            מכיוון שהזכרתם כאן, את עיקרי הנצרות, רציתי דווקא להחמיא לך על ההמלצה על פלוסר.

            לגבי קוזמין, שמתי לב שבשיר הקודם שהבאת היה בו מן ההלל לחיים, ואולי גם חשבתי שהבאת אותו בהקשר לאירוע הטראגי שעליו כעסת (וגם אני).

            אבל לא הייתי בקטע. של שירת ההלל, וגם עכשיו, קראתי את השיר שהבאת לעיל, ומצאתי בו את אהבתיה של שלמה ארצי ובביצועו כדבריך – אבטיח. מילה פה ומילה שם. אבל, עם קצת תחכום הרעיון הוא אותו הרעיון, אולי בפחות פאתוס ואולי באותו הפאתוס. לא יודעת.

            לא שיש לי משהו חלילה וחס נגד אהבה, או אהבתיה, נהפוך הוא אני די בעדה.

            ועוד משהו, סדנאות התרגום בחול נשמעו לי די מעניינות, כמו שהעלית אותם על קצה המזלג.

            ובנימה זו, אני אכן התאהבתי לאחרונה בזמר ברי סחרוף. פתאום גיליתי אותו. ואני ממליצה בחום לשמוע את ביצועיו עם הסימפונית לשירים עוד חוזר הניגון, ובואי הביתה.

            מה אומר ומה אדבר – הבחור מזל סרטן, יפה להפליא, מוזיקאי בחסד עליון, עובד עם טקסטים של משוררים. ממש תענוג לאוזניים.

            מכיוון שאיני יודעת ליצור לינקים, השיר בואי הביתה הוא שיר אהבה מהפנט, במילים ובביצוע.

            אז ככה זה בא לי טוב, פלוסר על ישו, וברי סחרוף. שילוב שלא מן העולם הזה, תרתי משמע, ישו ככה.

            ממליצה בחום
            ותודה על הברכה, מקווה שאכן שבתי.

            חוה

          • חוה, קוזמין עצמו קרא לשירים האלה 'שירי זמר' (SONGS) אבל המרחק מאמנותו המזוקקת ל'אהבתיה' מרחק שנות אור.
            בכל אופן, אני רואה שכבר קוראים לך מאוד מבלוג אחר, אז רוצי שמוליק קורא לך 🙂

          • "רַק יָבִין "אֲהַבְתִּיךָ" וּמְאוּם לֹא יוֹסִיף עוֹד"
            יותר מדויק:רַק יָבִין "אֲהַבְתִּיךָ" ושום דבר
            מעבר לזה.

          • ידידי (?) כאמור איני יודע רוסית, אבל אם זה יותר מדויק, מה טוב. זה מחדד.

          • Не напрасно мы читали богословов
            и у риторов учились недаром,
            мы знаем значенье каждого слова
            и все можем толковать седмиобразно.
            Могу найти четыре добродетели в твоем теле
            и семь грехов, конечно;
            и охотно возьму себе блаженства;
            но их всех слов одно неизменно:
            когда смотрю в твои серые очи
            и говорю "люблю" – всякий ритор
            поймет только "люблю" – и ничего больше.
            פה קודם כל בעיה אצל קוזמין. הוא משתמש
            מילה רטור (מורה לרטוריקה)סתמי: ברוסית
            כוונה למישהו שלא מבין על מה הוא מדבר.
            אצלך בנוסף יוצא שרטור גם משתתף בשיחת
            מאוהבים.
            בברכה.

          • מעניין מה שאתה אומר לגבי המשמעויות הנוספות שיש ברוסית ל'רטור' (עדיין נותרת המשמעות הקלאסית) שמעבות את האירוניה.

            בכל מקרה לא יוצא שהרטור משתתף בפועל בשיחת המאוהבים, אלא זו תמונה היפותטית לגמרי.

          • בוקר טוב, אמיר!
            1."כפי שחשדת, רטור = נואם". לא ברוסית.
            ברוסית "נואם"-אורטור, "ריטור"- מורה לרטוריקה. גם ברוסית אומרים ריטור ולא
            רטור, כמו אצל קוזמין.
            2.всякий ритор поймет только "люблю"- и(не поймет) ничего больше
            3."אלא זו תמונה היפותטית לגמרי"-והזויה
            מה הקשר בן אהבה ומורה לתורת הנאום?
            אני עדיין בדעה שאתה מבזבז את זמנך
            וכשרונך על המשורר סוג ד` במקום לתרגם
            את שירי הענקים שעוד לא תרגמו.
            בברכה.

          • ידידי, גם אם מורה לתורת הנאום, הפואנטה לא כל כך שונה.
            את הקשר בין אהבה ותורת הנאום יש לחפש ב"פיידרוס" של אפלטון (וגם בדיאלוגים אחרים שלו).
            תורת הנאום נתפסה למעשה כתורת השידול ובכלל זה הפיתוי הארוטי.

            השיר של אחמטובה שתרגמת עם ענת תורגם כבר על ידי לאה גולדברג ומירי ליטווק. כדאי לבדוק מה בדיוק תורגם. אותו שיר של אחמטובה נופל בעיניי משיריו הרעננים והטובים בהרבה של קוזמין שפרסמתי כאן.

          • 1."תורת הנאום נתפסה למעשה כתורת השידול ובכלל זה הפיתוי הארוטי."
            מסכים לגמרי.בשיר זה בחור מת להכניס אותה למיטה ושום דבר מעבר לזה. איזו
            אהבה ואיזה נעליים! במקום שלה הייתי
            מגיב ל"מביט אני באפור של עיניך" –
            עוף מפה, דביל.
            2. יש עוד ים של שירים שלא תרגמו ולא רק
            אחמטובה.
            בברכה.

          • 1. לא ברור לי למה הגעת למסקנה שאין פה שום אהבה?
            זו ספקולציה לגיטימית, אבל ספקולציה. ולפי מה שהבנתי הדיבור הוא בין גבר לגבר, והאתוס כולו (פיידרוס וכו') שייך לאהבת גברים. אגב גם ביוונית רֵיטור ולא רטור (באֵיטה ולא באֶטה), אבל בעברית אין הבחנה של אורך התנועה.

          • Rhetoric, in Plato’s opinion, is merely a form of flattery and functions similarly to cookery, which masks the undesirability of unhealthy food by making it taste good."
            עירבוב של רטוריקה ואהבה גרם לי טעם רע ממנה של קוזמין.
            אהבת גברים זרה לי לחלוטין אבל אני סבור שזה דומה

          • 2. אני בטוח שאתה צודק בזה ויש עוד שירה רוסית איכותית שלא תורגמה, אבל לא מאמין בתרגום משפה מתווכת. יש גם טעם גם בתרגום חוזר של אותם שירים. התוצאה העברית שונה ביותר. הנה לדוגמה בית ראשון של אחמטובה בתרגומים שונים. מה שמתקבל בעברית הוא ממש לא אותו שיר:

            למדתי תבונת חיי פשטות,
            נשׂוא תפילה, הבּט אל שמי התכלת
            ולִפְנות ערב עֵת רבּה לָשוּט
            כדי להלאוֹת חרדת ימים נואֶלת.

            תרגום: לאה גולדברג.

            "לָמַדְתִּי לִחְיוֹת פָּשׁוּט וּבִתְבוּנָה,
            לִרְאוֹת אֶת כְּחֹל שָׁמַיִם וּלְהִתְפַּלֵּל לָאֵל,
            בָּעֶרֶב לְשׁוֹטֵט, לִגְמֹעַ דֶּרֶךְ הֲגוּנָה
            כְּדֵי עַל דְּאָגָה בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת לְהָקֵל."

            תרגום: מירי ליטווק

            "למדתי לחיות בפשטוּת ובחוֹכמת ימים
            להביט אל השמים, לשאת תפילת אֵל
            ממוּשכוֹת לשוטט בדמדוּמֵי ערבַּיים
            למען תוּתַּש דאגתי וַאשימהּ לְאַל."

            תרגום: ענת לויט

            "פָּשׁוּט וְחָכָם, כָּךְ לָמַדְתִּי לִחְיוֹת
            לְהִתְפַּלֵּל לָאֵל, מַבִּיטָה לַשְּׁחָקִים,
            וְעַד רֶדֶת עֶרֶב לְהַרְבּוֹת בִּנְדוּדִים –
            לְהַתִּישׁ אֶת דַּאֲגוֹתַי הַגּוֹאוֹת".

            תרגום: שלי

          • לא ברור לי למה אתה חוזר לנושא שכבר
            דיברנו. הפעם זה דוגמה שניה של קוזמין.
            לטענה שלך:" אותו שיר של אחמטובה נופל בעיניי משיריו הרעננים והטובים בהרבה של קוזמין שפרסמתי כאן" אני אשתמש המצאה לישונית מענף תרבות אחר:
            "Not only is it right, it`s not even wrong!" הפעם אני מדבר על מושג נוסף
            מאותו ענף:
            "Standing on the shoulders of giants"
            לא רק ברור שתרגום הוא תהליך יצירה,
            זה גם תהליך למידה בתנאי שאתה עומד על
            כתפי הענקים.
            בברכה.

          • מה לא ברור? הדגמתי את השוני בתרגום. זה הכל.

          • הוא מתכוון שמשוררי דור הכסף (חוץ מקוזמין) הם ענקים, ושעל ידי תרגומם תשכלל את כלי שירתך שלך. כלומר, תוך כדי תרגום מוצלח כמובן.

          • ענת,תודה על הפרשנות.
            מה מצב איתך וחברות שלך בקשר
            לשירי ברבור (1925) של סרגיי ייסנין?

          • כולנו ממתינות בדריכות שמתרגם יסנין לעברית לפני שהיא תהפוך על ידינו לשירית יחזור מהגלות.

          • העברה של כל חומר הנדרש בוצע ב-18.9.2010
            בברכה.

          • בוקר טוב, אמיר!

            סליחה שאני מעלה דברים שאתה כמובן יודע.
            מדובר על שירי יסנין שנכתבו בשנת 1925 -השנה שבה סיים את חייו בגיל 30.
            כל אחד מהשירים הללו מלמד שהוא החליט
            עוד בתחילת השנה לשים קץ לחייו.
            הייתי שמח אילו גם אתה היית מתרגם אחד מהם (אם אתה תרצה,אני אבחר איזה).
            בברכה.

          • ידידי, אם אתה מסוגל להכין ערכת תרגום כמו זו שקיבלת בזמנו כדוגמה, זה אולי אפשרי. שלח ואראה.

          • אמיר, שנה טובה!
            בוא ננסה. אני מציע לעבור מעכשיו לתקשורת מעשית ופרטית דרך ענת.
            בברכה ובהערכה
            ידידי.

          • סרגי יסנין (רחל)

            לֹא אֶקְבֹּל, לֹא אֵבְךְּ, לֹא אֲשַׁוֵּעַ
            כֶעָשָׁן הַכֹּל חוֹלֵף-עוֹבֵר.
            שְׁטוּף זָהָב שֶׁל קַיִץ הַגֹּוֵעַ
            לֹא אֶהְיֶה צָעִיר יוֹתֵר.

            לֵב נְגוּעַ הַצִּנָּה, לַסַּעַר
            לֹא תִפְעַם כְּמִלְפָנִים כָּעֵת,
            וְאַדְמַת עֲצֵי לִבְנֶה בַּיַּעַר
            לֹא תַשִׂיא יָחֵף בָּהּ לְשׁוֹטֵט – –

            לֹא יִרְבּוּ מַאֲוַיִּים כְּקֶדֶם.
            הֶהָיוּ חַיַּי חֲלוֹם נִרְאָה ?
            כְּמוֹ בְּיוֹם אָבִיב צָלוּל עִם שַׁחַר
            עַל סוּס וָרֹד עָבַרְתִּי בִּדְהָרָה.

            אַט נוֹטֶפֶת נְחֹשֶׁת הַשַּׁלֶּכֶת,
            הֶבֶל, הֶבֶל פֹּה יְמֵי הַכֹּל.
            אַךְ לָעַד הֲיִי לִי מְבֹרֶכֶת
            מְנָת חֶלְקִי: לִפְרֹח וְלִבֹּל.

          • סֶרְגֵי יֶסֶנִין – שירו האחרון

            בשנת 1925, בבית מלון בסנט-פטרסבורג, כמשורר מפורסם עם נפש מעונה, החליט סרגיי ייסנין לשים קץ לחייו. הוא חתך את וורידיו. לקח דף נייר וכתב בדמו שמונה שורות של שיר זה.

            לאחר מכן תלה את עצמו.

            Do svidan'ya, drug moj, do svidan'ya.
            Milyj moj, ty u menya v grudi.
            Prednaznachennoe rasstavan'e
            Obeschaet vstrechu vperedi.

            Do svidan'ya, drug moj, bez ruki, bez slova,
            Ne grusti i ne pechal' brovej, –
            V etoj zhizni umirat' ne novo,
            No i zhit', konechno, ne novej.

            השיר זכה לכמה תרגומים וזהו אחד מהם.

            תרגום מרוסית: רעיה שקולניק

            יָקָר שֶׁלִּי, אַתָּה בְּתוֹךְ קְרָבַי
            וְהַפְּרֵדָה שֶׁאֲמוּרָה לִקְרוֹת
            הִיא הַבְטָחָה שֶׁנִּפָּגֵשׁ וַדַּאי.

            לְהִתְרָאוֹת, רֵעִי, אַךְ בִּקְלִילוּת,
            לְלֹא תּוּגָה, לְלֹא קִמּוּר גַּבּוֹת:
            הֵן בְּחַיֵּינוּ לֹא חָדָשׁ לָמוּת
            וְאֵין, וַדַּאי, חִדּוּשׁ גַּם בְּלִחְיוֹת.

          • תודה תודה על התרגומים.

            בבדיקה מהירה העליתי שתרגמו אותו גם שלונסקי, עזרא זוסמן, אריה אהרוני (ספר שלם של שיריו, "אנה סניגינה" 1966), ולאחרונה אריה סתיו ונטלי גוטמן (שגם היא פרסמה לפני 4 שנים ספר שלם של שיריו בתרגום, "מכתב לאמא").

            האם אתה מכיר את הספרים? לא נראה שיש חוסר ביסנין בעברית.

            הנה עוד תרגום של השיר, של יעקב בסר שפרסם גם הוא ספר שלם של שירי יסנין (וידויו של חוליגן, 1970):

            שָלום חָבר, שלום עליך רֵעַ‏,
            יקיר שלי, אתה לי היחיד,
            זו הפרֵידה עלינו היא נגזֶרת,
            היא מבטיחה פגישה שֶלְעתיד

            שלום חבר, בלי יד ללחוץ, בלי מֶלל,
            אל נא תביט קודר ומיואש
            אין זה חדש למות בחיים כאלֶה,
            אך גם לחיות בזה אין כל חדָש

          • אמיר, ערב טוב!

            הרציונל שמנחה אותנו באנתולוגיה שהיא תציג פנורמה הכוללת כמעט את כל משוררי דור הכסף (כולל מ.קוזמין כמובן). כל משורר ייוצג על ידי מספר שירים (4-5 , רצוי הטובים ביותר). על פי המדיניות העקרונית של הצוות ייקבע האם יופיעו תרגומים חדשים בלבד או גם תרגומים קיימים.

            בדוגמה הקונקרטית של שירי ברבור: בשנת 1925 יסנין כתב סה"כ 62 שירים. רק חלקם תורגם לעברית (התרגום של רחל לא שייך – השיר שתרגמה נכתב ב-1921, התרגום של ר. שקולניק לא מספיק טוב כי אין נאמנות למקור עד כדי כך שאצל יסנין יש 8 שורות שיר, אבל אצל שקולניק רק 7. ייתכן שתחליטו לכלול באנתולוגיה תרגום שכבר קיים כיוון שהוא מעולה. אגב, שני השירים שהצגת הם ספרות חובה בחינוך הרוסי. זאת אומרת שתלמיד לא יכול לקבל תעודת בגרות בלי לדעת את השירים האלה (ועוד כמה עשרות) בעל-פה.

            יתרון נוסף של אנתולוגיה הוא שהקורא לא נדרש לרכוש ספרייה שלמה על מנת להכיר את יצירות משוררי דור הכסף. אפשר להוציא אותה לאור בפורמט דו-לשוני, כך שזה יוכל לעניין קוראים גם בארץ וגם ברוסיה (ולא רק את יהודי רוסיה). כדי להבהיר את המשמעות: ברוסיה מהדורה מינימלית (Pilot ) – 100,000 עותקים ; ובמקרה כזה שוחר שירה נדרש, על מנת לרכוש ספר, להעביר לילה בכניסה לחנות. כך היה לפחות בזמני, אבל איני חושב שמשהו השתנה מהותית מאז ("העם הוא אותו עם, רק בעיית הדיור קלקלה אותם קצת").

            בעיית התיווך-תרגום היא הרבה יותר פשוטה מכפי שזה נראה. ענת יכולה לאשר, ולא על פי דוגמה בודדת, ששיתוף פעולה + אינטראקציה טלפונית קצרה מביאים אותה למצב שהיא יכולה להתנתק מהמקור ולהשלים את המלאכה בכלים סטנדרטיים של יוצר.
            בברכה, ידידי.

          • אמיר החביב,

            מי קרא לי מבלוג אחר? אין לי מושג על מה אתה מדבר?

            אה, אולי הצצת בחלון התגובות, זהו מנהג שאני, לדאבוני לא נקלעתי אליו, ולא אימצתי אותו אל חיקי. אם כי, נראה שהתפתחה כאן איזו אובססיה אליו שצריך להניח לה.

            אולי כהרגלי הגבתי בעניין העדתי/הפמיניסטי ונעניתי? לא בדקתי.

            טוב אמיר, אתה כנראה התבלבלת. איני שקועה בתגובות ובבלוגים. לא זוכר?

            לאורך כל היום לא הגבת. ואני לא יספתי, ובלילה ראיתי את תשובתך, ולכן עניתי. אחר-כך כהרגלי חזרתי אל הסרט שאותו ראיתי. בתום יום די קשה.

            זהו עיבוד נוסף לספור של קרבר על הדייגים שיצאו לדיג ומצאו גופת אישה צפה, והמשיכו לדוג, ורק בתום ימי הדיג דווחו למשטרה.

            נדמה לי שגם דיויד לינץ או אלטמן ערכו עיבוד לאותו הסיפור. הסרט לא מעניין, אבל קרבר בהחלט כן. ואני יודעת שגם אותך, כמשורר לפחות. בשעתו כתבתי ביקורת על סיפרו "סיפורים אחרונים" בימיו של הנדלזלץ, עדיין. ולכן חזרתי אל הסרט שהוא זניח ביותר.

            את הבלוגים האחרונים שלך לא כל כך קראתי. רק רפרפתי. אבל, זה נכון, כל מודל סמיוטי היום יהיה נגוע בסובייקטיביות, בפוסט הקודם. שלא קראתי אותו בעיון רב, וגם לא את תגובותיו.

            טוב, אה, איפוא היינו- קוזמין. טוב קראתי את השיר בשנית ואספר לך סיפור.

            עשיתי לי מנהג לשבת ברחוב כאן מעל ביתי בשעות הערב ולשתות קפה גרוס על בסיס אספרסו. המחשב היה שבוק לחלוטין. נכנסו שתי נשים לכל אחת מהן היה לפטופ. מולי התיישבה אישה די כבדה בקשה אש ושקעה לקפה ולמחשב. מסתבר שהיא מרצה באוניברסיטה חיפה. שאלתי אותה מה היא מרצה.

            סוציולוגיה – היתה התשובה. ואז אליבא הזלזול שלך בקלוד לוי שטראוס הזכרתי אותו.

            או, הוא היה חוקר חשוב שעד היום מעורר מחלוקת, היתה תשובתה. מכאן ואילך עטתה על פניה ארשת חשיבות עצמית שהיתה מאוד לצנינים בעיני (שונאת פוזות אנכי). ושוב שאלתי מה היא מלמדת.

            מדעי התרבות,מגדר וכו' אלק, ושוב שאלתי הפוסט? אה, זה מאוד מורכב. אז מה? אולי גוליה קריסטבה, ולוסי איריגרי, – לא בדיוק היתה תשובתה ושקעה לתוך המחשב שלה שאין בו אינטרנט ורק תוכנה של וורד.

            בתוך תוכי התפוצצתי. ממש ככה. חשבתי לעצמי, שהייתי יכולה להיות במקום של המרצה ועדיין לא להיות בתוך הפוזה. ועוד הייתי בטוחה שדברים רבים אני בוודאי יודעת יותר טוב ממנה. החשיבות העצמית (הכוזבת) ממש פוצצה אותי, האמת, בא לי לטלטל אותה נער היטב. אבל ישבתי המשכתי לשתות ולא עשיתי מאומה.

            למה אני מספרת ספור כל כך ארוך.

            ככה זה השיר לעיל של קוזמין בעיני. עיניים אפורות זה בהחלט משהו. גם המפגש בין האינטלקטואליות לבין היכולת להרגיש. לא הייתי קוראת לזה לא מפץ ולא חרטא אחרת מכל סוג שהוא.

            אז אם ככה למה לא לוליטה של נבוקוב, למשל, מה יתרונו של קוזמין. האם אנשי לימוד ודעת אינם מתאהבים. הנה יכלתי להביא אותך לדוגמא, ואת שירי החייה שבלב? דווקא שם אולי אינך מציין כמו קוזמין כמה הוא חכם, עד שנגעה בו האהבה.

            זהו, אמיר, אם חיכית ממני לתשובה מצוות אנשים מלומדה. שכחת אולי, שאני לא כל מאולפת. וקצת פראית, וחלון התגובות, ובלוגים אחרים לא באמת מקפיצים אותי לא מגדרי ולא מדעתי.

            ובברכת שתהיה לנו שנה שופעת כסף דווקא בימים טרופים אלו אולי אסיים.

            אגב, חיפה עתירה בתושבים רוסיים, והתרבות שלהם די רחוקה ממני.

            חוה

          • חוה, את הפוסטים האחרונים שלי לא כל כך קראת, רק רפרפת, לדברייך. לא קראת? לא קיבלת. אבל מה שמצחיק אצלך הוא שזה לא מפריע לך לקבוע בפסקנות ש"הגיגך בדבר מקומו של הקורא נגועים מלכתחילה בסובייקטיביות". נו מילא.

            יתרונו של קוזמין הוא בווירטואוזיות הפואטית שלו, שאולי קשה לעמוד עליה משני שירים, אבל אם קוראים ללא דיעה קדומה, אולי גם שני שירים זה כבר מספיק.

          • טוב, ראיתי

            מאוד מביך. מה אומר, ובכל אופן הדברים די חכמים, ואני מסכימה עם עצמי.

            ובכל אופן, אני די נבוכה.

            חוה

            עכשיו אני יוצאת ואחזור.

          • אי אפשר לעשות הרבה נגד העקשנות שלך. או אולי אם היא שם, היא לא יכולה להיות כאן.
            שטויות במיץ עגבניות.

            אני אפילו לא יודעת איך לכנות את זה. מה שמחקת אולי היה מיועד אליך, יותר מאשר לכל אחר.

            מה שלא עשית עד כה הוא להעלות את שירי השיירה שלך.
            או אחד מהם.

            נדמה לי שהם יותר מעניינים מקוזמין.

      • תודה אמיר. שמחה ששאלתי, ונעניתי.

  11. חוה, אני קורא פה את תגובותייך המשתלחות. ברור שאת עוברת משהו, אבל מוטב לא כאן.
    לא אשאיר פה עוד דברי בלע שלך. עייפתי.

  12. אמיר, שוב את מתחיל?

    תסגור את התגובות.
    נמאסת!
    איך אתה מרשה לגועל כזה להישאר בבלוג שלך?

    • מצטרף למגעב הוקדם

      תתבייש לך, אמיר. ביקשנו ממך לסגור תגובות ואתה ממשיך ביוהרה שלך. מה יקרה אם חוה המטורפת ושירית הקופה וסיגל המפגרת לא יגיבו אצלך בכל רגע נתון ויגידו לך אתה יפה וסקסי, מה אז, תאבד את שערות הערווה המתדלדלות שלך?
      יאללה, תסגור תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
      ושורש עזיזון בן פגר, אנחנו כאן בפינה לזיין אותך בתחת השעיר ומדולדל שלך.

  13. כתבו על שחר מריו בהארץ-איזו התרגשות! איך אתם מתלהבים שכותבים עליכם בהארץ. גיורא פישר געה כמו הפרה שלו, יודית שחר הפכה לאשכנזיה מרוב אושר, אמיר אור אונן מביט על עצמו במראה, כהנסקי דחפה לה את הביקורת בהארץ לכוס.
    תפנימו: אלף ביקורות בהארץ ועדיין תשארו זבל טהור.

    • כתבו על שחר מריו בהארץ-איזו התרגשות! איך אתם מתלהבים שכותבים עליכם בהארץ. גיורא פישר געה כמו הפרה שלו, יודית שחר הפכה לאשכנזיה מרוב אושר, אמיר אור אונן מביט על עצמו במראה, כהנסקי דחפה לה את הביקורת בהארץ לכוס.
      תפנימו: אלף ביקורות בהארץ ועדיין תשארו זבל טהור.

      • עזיז בן חרא

        איפה כתבת השער שלך בעיתון של ההומואים? עדיין מזיל עליה את השפיך שלך מהתרגשות? מהספר וחצי המחורבנים שלך שאיש לא קרא? רוץ, הפסיכיאטר שלך קורא לך. רוצה להביא לך בתחת. כל המחלקה חגגה על התחת שלך בלילה, מה?

  14. הודעה: שורש אושפז שוב באברבנל!

    שורש בן פגר עזיז מסריח ורקוב מתרופות, קח ליתיום ותירגע. אם אתה לא מזיז מפה תכף ומיד את התחת הרקוב שלך, אתה תהיה על אמבולנס לאיכילוב כי קרענו לך את הרקטום. קישטה! ראוס! איפה כתבת השער שלך בעיתון של ההומואים? עדיין מזיל עליה את השפיך שךך מהתרגשות?

    • נא לשלוח שירים על ניר טואלט בשלושה עותקים לאימייל AMIROR-BEST GAY ASS IN TOWN@GMAIL לזוכה (סיגל) מובטח ספר בחמישה עותקים וערב שירה משמים בהליקוקון היחצונון ועסקן השירה אמירון

    • אמיר האפס, תסגור תגובות. תפסיק לרקוד על קבר של אחרים.

      • אמיר, מה ההנאה הסדיסטית שלך ממה שכותבים אצלך על אחרים? בטח, בלי הכניסות האלה אתה לא תהיה מקום ראשון בבלוגיה המחורבנת הזאת. תודה בהאמת המרה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור