לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים

יד ביד ביער קשורה אליך בעבותות אהבה אנחנו משתרגים זה בזה כצמתי העבותה אחי ואני ביער והיער כולו ממתקים ופירותיו קורצים מנצנצים סודות והבטחות הייתי האחות הגדולה ותפרתי לך שמיכת כוכבים שיֵחַם לך ואחזתי בידך להוביל אותך אל הבית.   יד ביד ביער קשורה אליך בעבותות של חובה בין אור לאור משתרעת אפלה ואנחנו ניגפים בענפים ואבנים ואיך ארים אותךָ ...

אם לא רוצים לכתוב מה-אמר-לי-מה-אמרתי-לו נותרים רק דימויים. כמו עיניך מאורות לילי הפנימי כמו ידיך קסם על גופי נשיקותיך שיקוי חיים. אם לא רוצים לכתוב מילים שנאמרו כבר ושיקרו יש להימנע מפעלים כמו א.ה.ב., ח.ש.ק., ר.צ.ה., מהכרזות נוסח "אתה הראשון ש…" מכל הכזבים המאכזבים. ונותרת אלומת האור ערטילאית, מן התריס אל עפעפיי כשאני פוקחת את עיניי אל יום חדש.  

  הוי לי כמה שאנחנו יודעים לדמיין! אני בא אל הבית ללמדו להיות בית לקבל את פני כמו פנים לדחות את הנפש כמו נפש והגוף זועף, בחיי שהוא זועף בעוד אני, עירום שכמותי, מביט בגוף המתגפף לתוך גופניותו – כגוזל החוזר לקליפתו מתכנס הבית אל תוך ביתיותו ואנו שנינו מדמיינים בידיעה גמורה, כמלים החובקות משמעותן – הופכים אותיותינו לרווחים ורוחב ...

[הפוסט התפרסם במקור ב"סלון של לי", הבלוג שלי באתר כתר] לפני זמן מה נתקעה לי בראש הבלדה על לוסי ג"ורדן, המוכרת בביצוע של מריאן פייתפול, והתברר לי להפתעתי שכתב אותה של סילברסטין (http://simania.co.il/authordetails.php/?item_id=10915). לא סתם נתקע לי השיר בראש. הוא פיוטי ויפהפה, וגם מעצבן מאוד. קודם כול, כדי להירגע קצת, תרגמתי אותו. הנה הטקסט ואחריו התרגום שלי:   The Ballad ...

השינה כבדה על עפעפיי וחיבוקךָ מבעיר את זרועותיי ישנם דברים שאסור אפילו לחשוב עליהם   פעם היה לי אח, אבל אפילו אח זה מסוכן   כֶּפל דמותךָ קורץ אל שנתי ומאיים להשחיתני הצד האפל כה קרוב אל הצד המואר כל מה שמפריד ביניהם הוא חדירה אחת  

  אני אתךָ ותחת רגליי נפערות תהומות   עורך כל כך משיי; פתאום טירוף נחת עליי   חשבתי שתכה אותי. "את לא אוהבת אותי כבר."   עורך כל כך משיי; וכשאתה גומר משהו מפחיד,   אלים, מרחף מעליך.   לא אני הבאתי את זה על ראשך.   לא אני, עם כל תהומותיי.   עורך כל כך משיי; פתאום נזכרתי   ...

[למי שעוד לא מכיר: את המכשפה תנינה וחתולהּ קורקבן מצאתי בספר של נורית זרחי המופלאה. וגם אני לפעמים משחקת בהם קצת.] יום הולדת לתנינה מצד אחד תנינה לא מאמינה בימי הולדת, כי מכשפה מוצלחת כמוה תמיד ילודה באותה המידה, ומה פתאום לחשוב שביום מסוים היא ילודה יותר. אבל מצד שני, כשקראה בספר הגינונים וההליכות של המכשפות על נוהגי החגיגה המסורתיים, ...

ואולי פתאום אפגוש אותך ברחוב והזרועות יתרוממו לחיבוק ככנפיים נפרשות לעוף

X מסמן את המקום שבו הייתה האהבה לכאב ומתחולל שם שדה מגנטי מוזר וחברה טובה, אם יש כזאת בנמצא, תאחז ביד ותאמר: לְשָם? מה פתאום? כבר שכחתְ?  

* איך נפלתְ ברשתו של האיש הקר והרע הזה ואת מפרפרת שם מקווה שפרפורייך יעוררו את לבו לפעום