לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים

קודם כול שלום לכולם. בזמן האחרון אני פה פחות מכפי שהייתי רוצה, לא תמיד מספיקה לקרוא, ולפעמים קוראת ולא מתנסחת לי תגובה, אבל אני פה, עוקבת אחרי הוותיקים ושמה לב לחדשים המצוינים שמצטרפים. היה פה פרויקט אבא, וחשבתי עכשיו על אבא שלי ועליי, ועל כך שלמרבה האירוניה הנושא שתמיד הפריד בינינו הוא גם זה שחיבר יותר מכול, ולהפך. בשנים שחיינו ...

  מוציאים את הלב ומגישים להם אותו בצלחת קטנה. פוערים להם אוזן. מרעיפים את מטבעות החסד שהורישה לנו אמא נכנסים למעטפה ונשלחים עד אין קץ לכתובת לא נכונה.  

לא רבים יודעים את זה, אבל גם תנינה הייתה מאוהבת פעם. היא התאהבה במכשף מסוכן מאוד ששמו וַפֶלימוֹן. תנינה פגשה את ופלימון בכינוס מכשפים על הגג של כלבו שלום. הוא עורר שם עניין רב, כי רוב הנוכחים היו מכשפות ולא מכשפים. מהר מאוד החלו כל המכשפות להתרפס בפניו, ולומר שכוחות הכישוף שלהן הם כאין וכאפס לעומת שלו, וגם טוב לבו ...

וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי כדי להביא משם דברים שהשארתי אותם או שכחתי, כמו מבית שעומד להיהרס, או כמו רובינזון קרוזו מן האונייה השוקעת לאט אל האי, כך אני מוציא מילדותי דברים וזיכרונות להמשך חיי. יהודה עמיחי, מתוך "פתוח סגור פתוח"   והשליחים מביאים לי ברצף פרוידיאני את אבא שלי, את א" ואת ע".   השעון האדום ...

הכתיבה בדרך כלל הייתה משהו שחיבב אותי על מבוגרים ולא על בני גילי, אבל לילה אחד, בסביבות גיל 16, פגשתי חברים של חברה שלי שידעו לנגן ולהלחין (זה היה לפני שגיליתי שאפשר לקחת אקורדים של שיר קיים ולשיר עליהם מנגינה אחרת…). ואיכשהו שִחזרתי להם שני שירים שלי, והם הלחינו ושרו אותם, והקלטנו את זה על קלטת שיש לי אותה עד ...

שיר שכתבתי על החתולה שלי. האוויר רוחש ממתיקוּת ופרוותך רוטטת תחת ידי מעינייך הירוקות אל עיניי ניבט הטבע אל התרבות לַמדי אותי להיות   את מקרבת את אפך הוורוד והחם לרחרח בשפתיי כמו נשיקה

יבַּשות נעות בתוכך אולי יום אחד שוב אהיה קולומבוס

כשהייתי בת ארבע-עשרה כתבתי לגבר שהייתי מאוהבת בו את השיר הזה:   אינך שייך למציאות, אתה משב רוח מעולם אחר שבא ונעלם מהר ואני מנמיכה את עוצמת קיומי (כמו רדיו), עד שתשוב   הרבה שנים עברו מאז שהייתי בת ארבע-עשרה, והשתפרתי מאוד בבחירת מושאי האהבה שלי. אבל השאלה הבסיסית – שבגיל ארבע-עשרה לא הייתה שאלה, אז קיבלתי את זה ככורח ...

  האיש הזה שהוא לפעמים אתה עומד ברחוב. אני רצה אליו (לצורך העניין, נגיד שיורד גשם). אני רצה אליו בגשם.   נדמה לי שפעם הוא היה אתה ודיבר לי מילת אהבה וכל פעם שאינךָ אני נכזבת בריצָתי גם אם האיש הזה שהוא לפעמים אתה אומר לי לפעמים מילים אני מתאמצת לחבר אותן למשפטים לחבר אותו לעצמו שלא יתפרק לי: שיד ...

פתאום בא בנאדם שרק אתמול הכרתי ומתיישב לי על הסדק. פתאום בא בנאדם שהכרתי לפני רגע ומזכיר לי שהסדק היה פעם תהום   ועכשיו בנאדם שאני מכירה אותו חמש דקות יושב לי על הסדק, ואם הוא יזוז לי לא טוב הוא יכאיב לי ואם אני אזוז לו לא טוב אני אפיל אותו לַתהום   ופתאום יש פיוט כזה בינינו וכמיהה ...