מוזיקה

קודם כול שלום לכולם. בזמן האחרון אני פה פחות מכפי שהייתי רוצה, לא תמיד מספיקה לקרוא, ולפעמים קוראת ולא מתנסחת לי תגובה, אבל אני פה, עוקבת אחרי הוותיקים ושמה לב לחדשים המצוינים שמצטרפים.
היה פה פרויקט אבא, וחשבתי עכשיו על אבא שלי ועליי, ועל כך שלמרבה האירוניה הנושא שתמיד הפריד בינינו הוא גם זה שחיבר יותר מכול, ולהפך.
בשנים שחיינו באותו בית, אבא שלי ואני ניהלנו מלחמות מוזיקה: הוא מגביר את הקלאסית שלו ומשתלט על הבית, ואני מצדי מגבירה את האלטון ג"ון והדון מקלין שלי, שזכו לכינוי "לא מוזיקה" (למרות שאמא שלי הלשינה שבשנות השבעים הוא כן אהב אותם!). לא אשכח איך בצד האפל של הירח של פינק פלויד, בסולו של הזמרת, הוא נכנס לחדר שלי ושאל: "זה רדיו, נכון?" ואז, בזעזוע: "את שמת את זה?". ההסכמה לשמוע את  המוזיקה שלו נתפסה כסימן לבגרות, ואני זוכרת שרמזו לי שאחותי הגדולה "כבר מקשיבה לדור הזהב" (התוכנית של אבא שלי ב"קול המוזיקה", ימי שישי בשש בערב, מוזמנים לשמוע. תוכנית נפלאה).
אני זוכרת גם את חברתי המתוקה יעל אומרת לי על ג"תרו טול אהוביי, "אל תיעלבי, אבל זה דומה למוזיקה קלאסית."
ומכל המלחמות – ואחרי שעם השנים שנינו התבגרנו קצת ונפתחנו לשמוע דברים אחרים – הבנתי כמה אנחנו בעצם בדיוק אותו דבר, כמה אנחנו passionate לגבי המוזיקה, כמה היא חלק חשוב מכל אחד מאתנו.
בבלוג שלי בישרא כתבתי פוסט על קולות וצירפתי קליפים של הזמרים שמרגשים אותי. אתם מוזמנים לקרוא ולשמוע.
http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=168381&blogcode=8323398