לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי
כדי להביא משם דברים שהשארתי אותם או שכחתי,
כמו מבית שעומד להיהרס,
או כמו רובינזון קרוזו מן האונייה השוקעת לאט
אל האי, כך אני מוציא מילדותי
דברים וזיכרונות להמשך חיי.
יהודה עמיחי, מתוך "פתוח סגור פתוח"
והשליחים מביאים לי ברצף פרוידיאני את אבא שלי, את א" ואת ע".
השעון האדום
הייתי בכיתה ב", לא הרגשתי טוב והלכתי לאחות, והיא צלצלה לאבא שלי לעבודה. איפה הייתה אמא? אִם בעבודה, הרי הייתי כבר בכיתה ג"; אבל הזיכרון מתעקש – כיתה ב". זה היה יום ההולדת שלי. אבא שלי בא לאסוף אותי בַּאלפא-סוּד, נסענו יחד והגענו הביתה באינטימיות משונה ולא מורגלת, רק שנינו. כאבה לי הבטן, בגלל זה שלחו אותי הביתה. אבא שלי שאל אם אני רוצה לאכול משהו; אמרתי שלא, כואבת לי הבטן. אחר כך שאל שוב ובסוף, אחרי שחג סביבי בחוסר שקט, ביקש שאני בכל זאת אכנס למטבח. שם על השולחן חיכה השעון הדיגיטלי האדום, השעון הראשון שלי, מתנת יום הולדת.
א" וע"
איך מישהו יכול להיות גם בית וגם חוץ, גם המקום הבטוח וגם המקום המטלטל? א" היה החבר הכי טוב שלי כשהייתי בכיתה י"א, השיחות אתו נתנו לי תחושת ערך עצומה. ולפעמים להפך: תחושת אפסות ובלבול – הוא רוצה אותי או לא? למה לא? ומערער עוד יותר: מי הוא?
הוא נסע לטיול הגדול באירופה ודווקא כשהיה שם, בשיחה טרנסאטלנטית אמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא אמר לי בחזרה. אבל זה לא שינה את העובדה שלפני שנסע, בלילות שישנו יחד לא העזנו לגעת אחד בשני אפילו בקצה אצבע. בשובו כבר הייתי בתוך אהבתי הממומשת הראשונה, עם ע". מי היה הבית ומי היה החוץ? בארוחת ערב אצל א" היה לי נעים להתקשר לע" משם: הבטחתי שאתקשר בחצות, הנה-תראה-שיש-מישהו-שכן-רוצה-אותי; אבל כשע" ואני ישבנו בפאב עם חברי הילדות שלו מראשון והרגשתי שהוא לא מתייחס אליי, וא" וחבר שלו עברו שם במקרה ונכנסו, ישבתי על ברכיו כדי שע" ישים אליי כבר לב. ואחרי הריב הראשון עם ע" התכרבלתי במיטה של א" (הוא ישב בכורסה!) מול סרט מצחיק והוא ניחם אותי כמו החבר הכי טוב; ובכלל מרגע שהתקשרתי אליו מטלפון ציבורי ונסעתי לביתו בקו 7, במסלול המוכר, הרגשתי שהוא הבית שלי.
עם שניהם היה לי המון הווי, אהבות משותפות לספרות ולמוזיקה וסיפורים שהמצאנו ושרים שכתבתי עליהם (וע" גם כתב שירים לי). כשנפרדתי מע" ולא הבנתי למה אני עצובה, הרי רציתי להיפרד, ואבא הסביר לי שבין שני אנשים נוצרת ישות שלישית שהיא הקשר, ואליה מתגעגעים.
א" וע" רחוקים ממני כל כך בזמן, שהישויות השלישיות שהיו לי אתם כבר חזרו אליי והיו לחלק ממני, בלי קשר למי שהם ואיפה שהם היום (א" – אין לי מושג; ע" – אתר כלשהו – לא פייסבוק! 😉 – גילה לי לשמחתי שגם הוא נשוי ואבא). וגם אבא שלי, הוא האיש שהוא היום אבל בתוכי ובשבילי הוא האיש שהיה אז, שנתן לי במתנה את השעון האדום.
בכל פעם שאני רוצה לומר, כפי שאמי (או אבי, לחילופין, או לסירוגין)נהגה לומר לי, אני נזכרת במשפט שראיתי מסרט (למשל, אל תשתכר לבד, ולא, לא מדובר במשפטים מסרטי מופת) אני לא יודעת אם זה טרגי או קומי, וודאי משניהם, כמו שרוב הדברים, אבל בכל פעם זה צובט לי את הלב כשיש למישהו ציטוט מנחה כזה מהבית, משפט מכוון, כמו שאבא שלך אמר. זה המצפן שבשעון.
שלי, ריגשה אותי התגובה שלך,ודימוי המצפן מקסים. תודה.
אולי, החל מהיום, אוכל להגיד: כםו שאבא של לי עברון היה נוהג לומר
(זאת תיחשב לבזיזה גסה? הרי, גם המשפטים מהסרטים היו וודאי קודם זכרונות)
אני מרשה לך :). אבל הוא לא היה נוהג לומר, הוא אמר פעם אחת.
עיבוד לצורך יצירת מיתוס. חח.
צודקת! לא אפגע לך בחירות הפואטית…
מה שאומר שאין כמו אבא כי אם הוא טוב אז גם הזכרונות מקבלים גוון מרוכך. מה שכן זה שאין ישות שלישית אחת שדומה למשניה.
תודה אביטל, ונכון – הישויות השלישיות מגוונות ומרתקות.
זכרונות טובים מאבא . אין לזה תחליף . מצרך יקר.כוח . הכוח may the force be with you
תודה מירי. גם with you. דווקא הדימוי של האבא במסכה גם כן מדבר אליי… (למרות שאבא שלי הרבה יותר נחמד מדארת ויידר!).
הכוח הטוב
ברור 🙂
אני אוהבת את השליחים, הם נותנים עומק לסיפור.
הם מעבר לחיים…
מוסרים ונעלמים
להתראות טובה
תודה טובה! אני מסכימה אתך. ועכשיו שיהודה עמיחי כבר לא אתנו הם ממש מעבר לחיים!
אוי הגיל הזה שרצים בין ההוא לזה ושוב ושוב. והישות שנוצרת ובורחת ומתחבאת ונעלבת עד בלי די ומנוחמת עד הפעם הבאה…
בקיצור – את חייבת לפרסם את זה כי חבל שרק אנחנו נהנה. מה עם האנושות?
איפה לפרסם חמודה? 🙂
כמה יפה ומוחשי תיארת את התנהגותה של הישות…
ממש מצאת לך עם מי להתייעץ בקשר לפרסום!
לא יודעת – באיזה מוסף ספרות? אנתולוגיה?
נתת לי כיווני מחשבה, תודה!
יפה כל-כך…..
והעניין הוא שגם אם מצליחים איכשהו לדלות משם
משהו שלא קשור לאחד ההורים,
הוא תמיד בסוף ועד איך קשור להורים,
עוד יותר אפילו מדברים שקשורים אליהם עובדתית …
והילדות כאונייה שוקעת ונטושה אצל עמיחי…
אחחחחח ואוווווחחחחחחח
תודה רונית 🙂
ילדות – מקור בלתי נילאה של המעניק חיים
נהניתי לקרוא
תודה אורה 🙂
אז גם אתם הייתם "שלושתם". מעורר הזהות.
לא הבנתי מי היה "שלושתם". ותודה 🙂
עכשיו הבנתי וברכות על הרומן החדש!
לי, כמה כיף המקום שהוא ה"בית". וזכרונות מתוקים מאבא. (אין לי וזה כל כך זר לי) כמעט מעורר קנאה… (צובט בלב, כמו ששלי הפליאה לתאר)
השיר של עמיחי יפה כל כך.
והישות השלישית זה פשוט ומקסים ואמיתי.
תודה שירה :). ניסיתי בכוונה להנציל את הזיכרונות המתוקים. לפי התגובות פה אני רואה שזה באמת הרבה…